1. על הסט באולפני הרצליה לפני 20 שנה, בהפסקת הפרסומות הראשונה בעימות בין יצחק מרדכי לבנימין נתניהו שהנחה ניסים משעל, הבנתי שראש הממשלה הבין כי עשה טעות כשהתייצב לעימות, ושהוא סיים עם עימותים פוליטיים בטלוויזיה. כבר בחלק הראשון שטפה זיעתו הקרה של נתניהו את הפודרה שפוזרה בנדיבות על פניו, והיה ברור כי מרדכי הביס את "מר טלוויזיה" במגרשו הביתי בעזרת אמיתות פשוטות.
אני סבור כי לא יהיה עימות בין נתניהו לבין בני גנץ, כי שניהם לא מעוניינים בו. גנץ הציע ראשון לפני שבועיים ונתניהו התעלם, כעת נתניהו מציע ומקווה שגנץ יסרב. אם יפתיע ויסכים - ידאג נתניהו שרעיון העימות ייפול מהסיבות של: סוגיית הערוץ, המנחה או הפורמט והשאלות. אכן, הוא היה ונותר "הראשון בספין", רב אומן בתחומו, מייצר ומנווט סדר יום לטובתו בתוך כתבי האישום ובתוך סדר היום הביטחוני, הכלכלי (20 מיליארד שקל גירעון) והפוליטי - משל יצא במחול.
2. אם אכן יהיה עימות, זה מה שהייתי מייעץ לגנץ לומר לנתניהו: "רוב השנים היית ראש ממשלה טוב, עשית לא מעט שגיאות, כמו כל אדם. ניהלת את המדינה באופן סביר ואולי טוב, אבל 20 שנה בבית בבלפור הפכו אותך לקהה חושים, לשיכור כוח ונטעו בך תובנה שגויה, שהמדינה היא אתה ושכולם חבים לך טובה. אינך איש מושחת מיסודך. גדלת בבית ספרטני עם אבא ואמא מצוינים שחינכו אתכם להיות קצינים בסיירת מטכ"ל ואוהבי העם והארץ, אבל השנים הארוכות בתפקיד הביאו להתמכרות ולנהנתנות אשר הלכה וגברה והגיעה לשלושה כתבי אישום. כעת אתה עומד למשפט, ואינך יכול למלא את תפקידך כראוי. עליך ללכת הביתה.
"בשנים האחרונות, במאבקי ההישרדות שלך וההימלטות מאימת הדין, לקחת מדינה שלמה ועם שלם בשבי. אנחנו משותקים, ללא ממשלה וללא כנסת, אתה מסית, מפיץ שנאה ופלגנות, מנפץ את מוסדות השלטון ואת יסודות הדמוקרטיה, כי התרגלת שאתה זה המדינה ושהעם צריך לשרת אותך.
"בדרך הביתה ובדרך לכס המשפט, תתבונן בעיני הילדים בעוטף עזה, שמעולם לא ביקרת אותם, תסתכל בעיני חקלאי ישראל, ששיבחת אותם בעולם באנגלית והרגת אותם בארץ בעברית, במחוסרי הדיור, בניצולי השואה, בחולים במיטות במסדרון ובעם ישראל שבפקקים.
"עשית גם דברים טובים, זה נכון, אבל זמנך עבר. לבוחריך אנשי הליכוד אני מבקש להבטיח: בדעתי, לאחר שאנצח, להקים ממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, בלעדיך, כי זה מה שהמדינה והעם צריכים כעת. ולזה זקוקה גם מפלגתך. נעשה זאת, כי יש לפנינו משימות לא פשוטות שדורשות הסכמה רחבה, גם בתחום האתגרים הביטחוניים, גם בתחום מימוש תוכנית טראמפ וההסדר עם הפלסטינים וגם בשיקום ובטיוב מערכות הבריאות, הסיעוד, החינוך והתחבורה הציבורית. ישראל צריכה לצאת מהפקק ולהתקדם. ישראל צריכה לחזור לרגיעה, לשפיות, לממלכתיות ולעשייה.
"אני מאחל לך שתצא זכאי, אשמח כאזרח המדינה וכמי שהיה רמטכ"ל תחתיך, ואפילו אחכה לך בפוליטיקה, ואולי נוכל אז אפילו לעבוד ביחד".
אגב, את הדברים האלה הוא יכול לומר לו גם ללא עימות.
3. יש דברים שאני מאמין בהם, ויש דברים שאני יודע. אני למשל מאמין שאהוד ברק לא רוצה שנתניהו יישאר בתפקיד ראש הממשלה, היות שלפי כל החישובים והתוכניות (של ברק), הוא אמור היה לשבת שם בבית בבלפור. ואני למשל יודע שיותר משברק לא רוצה שביבי יהיה ראש ממשלה - הוא לא רוצה שגנץ יהיה בבית בבלפור ושגבי אשכנזי יישב בלשכת שר הביטחון.
ברק אהב לעבוד עם נתניהו. הוא שירת בממשלתו שנים, הוא פירק את מפלגת העבודה ופרש ממנה כדי להמשיך לשרת את נתניהו, ולאחר שהופרש מהפוליטיקה עשה מאמצים להיות משוריין על תקן של "איש מקצוע" בליכוד.
בבחירות האחרונות הוא תכנן לכבוש את השמאל ודרכו את המרכז ולהגיע על גבם של ניצן הורוביץ, העבודה וכחול לבן לבית בבלפור. התוכנית הזו נגמרה רע. כעת מתבונן ברק בעיניים כלות בגנץ - שהיה אצלו אופציה שלישית לתפקיד הרמטכ"ל, ובשנוא נפשו אשכנזי, ממריאים ומגיעים להישגים פוליטיים לא מבוטלים, ונפשו לא יודעת מנוח (וגם לא פיו ואצבעותיו בטוויטר). אם יכולתי להיות זבוב על הפרגוד ביום הבחירות, לא הייתי נחנק אם הייתי רואה שהוא שלשל כל פתק שהוא, מלבד זה של כחול לבן.
בדרך כלל אני טוען שהקנאה מביאה לקמטים, אבל היות שברק נראה מצוין לגילו (עד 120), זה משהו שהוא כנראה הרבה יותר עמוק מקנאה.
4. הנה לכם סיפור קטן וחשוב מהחצר האחורית של המלך והממלכה שלא זכה להגיע לכותרות, ומגיע אלינו ישירות ממסדרונות עיריית אור יהודה.
לפני כשבועיים היו אמורים להופיע בהיכל התרבות בעיר הזמרת הנהדרת אביבה אבידן ביחד עם "הטיש הגדול" של משה להב. הכרטיסים נמכרו, התכונה הייתה רבה, והנה "בום!" - ראש הממשלה החליט להגיע לאור יהודה והוא רוצה את היכל התרבות, ואת אנשיו לא מעניינים אבידן, הטיש והקהל, כי ככה זה בממלכה. ואז מחליטים בעירייה ובהנהלת ההיכל להיענות לדרישה "ולהתאים" את האולם לטובת המופע של נתניהו. את האומנים העבירו לאולם אחר, קטן יותר, ופיצו אותם חלקית.
זוהי כבר שיטה כנראה, כי השבוע ראיתי את ההודעה לשחקני נבחרת הכדורגל של הליגה של יוצאי אתיופיה, והיא הייתה חדה וברורה: "מי שלא יגיע לכנס עם נתניהו, 'עליו עמלנו קשה' - לא יעלה בהרכב". ככה זה עכשיו בחצר המלך.
5. ישראל בתוך מתווה הסדרה בפועל עם חמאס בעזה. ללא מסיבות עיתונאים, ללא הודעת דובר צה"ל וללא הצהרות. הסיבה: ההסדרה (שאין לה שם) לא כוללת את השבת גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין לישראל כפי שהבטיח נתניהו, והתקופה כעת היא ערב בחירות.
ישראל ממלאת את חלקה - מרחיבה את מרחב הדיג באופן ניכר, מכניסה כספים לרצועה, מפעילה מחסומי המסחר ומכניסה במהלך חריג 7,000 פועלים עזתים לעבודה בישראל. הצבא והשב"כ תומכים בהסדרה זו, וכך גם הרוב בממשלה ובקבינט ואולי אפילו רוב הציבור, אבל ממשלה צריכה לומר לציבור את האמת: חמאס דורש מחיר גבוה עבור גולדין ושאול, שאותו איננו מוכנים לשלם כעת. לא שכחנו אותם, אבל לא נוכל לעמוד לפי שעה בהתחייבות הפומבית למשפחות ולציבור. השתיקה גרועה משקר.
6. זמרת המחתרות הוותיקה והמצוינת שלומית לבנת (אמא של לימור) בת ה־90 הוציאה השבוע סינגל של "יצאנו אט" למילותיו של חיים חפר ומנגינתו של דוד זהבי, ואני הייתי בטוח שהאצ"ל בפעולה לילית נועזת חדר למעוז הפלמ"ח וגנב שיר מ"הסליק", כי חפר וזהבי (ואריק איינשטיין המבצע) הם הלא פלמ"חניקים אדומים.
והנה הסתבר לי מפי בתה לימור, כי אמא שלה הייתה הראשונה שביצעה את השיר לאחר שליוותה שיירות של הפלמ"ח כאלחוטאית. שלומית לבנת ביצעה את השיר האלמותי הזה גם בלהקת הצ'יזבטרון.
"איך לא ידעתי?", שאלתי את לימור, והיא הפנתה אצבע מאשימה אל שייקה גביש ושאול ביבר ז"ל, וטענה שמאז שהחלה לשיר בשירות האצ"ל, שני הפלמ"חניקים מחקו את מורשתה ואת חלקה בשיר. למדתי משהו חדש וגם משהו שפחות שימח אותי - הקרב בין המחתרות עודנו כאן, חי ונושם.
שבת שלום.