פעם הערבים היו מתלהמים, מתרברבים, מתפארים ומאיימים, ואנחנו היינו שותקים ומנצחים. "קול הרעם מקהיר" בישר שתל אביב בוערת כשצה"ל שטף את סיני. מנהיגי ערב איימו, צרחו, חרצו לשון וגידפו אותנו בכל ניב ושפה, בעוד אנחנו מתמקדים במעשים.
אבל בינתיים המציאו את הטוויטר. מי שיעבור על הפיד של שר הביטחון נפתלי (פופאי) בנט מאתמול בבוקר עוד עלול לחשוב שזה עתה שבנו מאנטבה עם החטופים, או שהר הבית (שוב) בידינו. אפס, מדובר בסך הכל בגופת מחבל מהג'יהאד האסלאמי שנלכדה בשן של דחפור ישראלי והפכה בתוך שניות לסרטון ויראלי ששטף את הרשתות החברתיות.
לא בנט יחמיץ הזדמנות בלתי חוזרת כזאת. הנה היא, סוף סוף, תמונת הניצחון שאליה חתר מאז התיישב על הכיסא ההוא בקריה. "לא יעצרו אותנו", מבשר בנט מדי יום בציוצי הקמפיין שלו. אתמול גם הבנו למה. למרבה הצער לא נמצא ולו מבוגר אחראי אחד שייגש לשר הביטחון בבוקר וירגיע אותו: אין במה להתפאר, נפתלי. את מחבלי הג'יהאד צריך להרוג, את גופותיהם לא צריך להחזיר. מה שמיותר כאן זו הרברבת הממארת, ה"שופוני", הצייצנות הפתטית וההשפלה הפומבית. כי מי שעושה סיבוב על גופה בבוקר, חוטף עשרות רקטות על הדרום בלילה. אלה כללי המשחק שממשלתו החמישית של בנימין נתניהו לא מצליחה לשנות, ואפילו הטוויטר לא יעזור כאן.
שר הביטחון ומקהלת נערות העידוד שלו בטוויטר איבדו אתמול את שאריות השליטה העצמית. בנט מצייץ, איילת מרטווטת, "רוני ססובר" מוסיפה הגיג שכולו זקיפות קומה ועוצמה יהודית משלה, והפיד מתמלא עד להתפקע בתרועות הגיל והעידוד מכל עבר. ניצחנו! היה כדאי להדיח את בוגי יעלון, לגרש את אביגדור ליברמן ואפילו להחליף את בנימין נתניהו. 3,000 שנות היסטוריה יהודית חיכו לבר־כוכבא המודרני, נפתלי לב־ארי, כדי שסוף סוף נתעלל בגופה בשידור חי בטלוויזיה.
אורית פרלוב מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, המתמחה ועוקבת אחר רשתות חברתיות בעולם הערבי, צייצה בערב את הציוץ השפוי הבא: "מאוד מקווה שערוצי הטלוויזיה יהיו מספיק אחראים לא לשדר את הגרירה של הגופה עם הבולדוזר בעזה. אפשר לדווח בצורה סופר מקצועית בלי שידור הווידאו. זה יכול להוביל לגל של נקמה בצורת דקירות/דריסות של חיילים בירושלים/גדה. מיותר בעיניי".
למען הסר ספק: הטור הזה לא נכתב מטעם "שלום עכשיו". מחבלי הג'יהאד הם בני מוות. את מאורת הטרור הממארת בעזה צריך לעקור. הבעיה היא שממשלת נתניהו־בנט לא מתכוונת לעשות את זה. ביד אחת הם משגרים את ראש המוסד ואלוף פיקוד הדרום לקטאר כדי להשתדל אצל הפריץ שימשיך לשלם פרוטקשן לחמאס, ביד השנייה הם "תוקפים מחרטות" או מטרות נדל"ן בעזה ובטוויטר הם גיבורים גדולים. במצב הדברים היה ברור לכולם (חוץ מבנט) שאירוע הגופה יאלץ את הג'יהאד להגיב בכוח רב כדי שכולם יזכרו פעם נוספת שישראל מבינה רק כוח.
אם זה היה מוביל לשינוי מדיניות והגשמה מאוחרת של הבטחת נתניהו להפיל את שלטון חמאס ולייבש את קן הטרור בעזה, דיינו. אבל זה יוביל לעוד קצת רהב, תקיפות "עוצמתיות" של חיל האוויר, תגובה בעשרות רקטות, סבב לחימה נוסף שירתק למעלה ממיליון ישראלים למקלטיהם, וחוזר חלילה. אם זה המצב, אין סיבה להתרברב, אדוני שר הביטחון. קצת צניעות לא תזיק כאן.
סיפור עצוב בנט. איש מוכשר, חרוץ, היה פעם גם ממלכתי. על הביטול העצמי מול נתניהו הוא מנסה לפצות בפאסון מלאכותי מול הטרור. הבעיה היא שמאחורי הפאסון הזה אין שום דבר ממשי, אולי חוץ מבצלאל סמוטריץ' שמגן אף הוא על המדיניות החדשה־ישנה ההיא: דברים שרואים מכאן, לא ראינו משם. אין טעם להיכנס עכשיו לעזה. אנחנו לפני בחירות, אחרי בחירות, או סתם לא בא לנו.
אז מאות אלפי אזרחים ממשיכים להיות בני ערובה. ילד קטן מבקש מאמא שלו לשמור עליו כשהוא נכנס לשירותים. הורים וילדים החוגגים את יום המשפחה בגן בשדרות נקלעים לרגעי אימה. עובדי מרכזי החוסן ממשיכים להתחנן על משכורותיהם. אבל היי, מבטלים את הרישום הפלילי למשתמשי הקנאביס.