כמה פעמים צריך להזכיר שאסור לעיתונאי לעבור לפוליטיקה?

משהו: תמיד אמרתי שדעה פוליטית היא דפקט מלידה, אבל הבחירות האלה מראות לי איזה דפקט חמור זה.

הקורונה שבבית

בפקפקים שעוטפים את המוצר שקיבלנו בחבילות מסין יש אוויר מסין. כאשר נפוצץ את הפקפק, איך נדע אם באוויר שכלוא שם יש וירוס או לא? אולי כשמגיפת הקורונה תיעלם כבר, ניקח ליד איזה פלסטיק בועות כזה ששכב בצד, ונתחיל לפוצץ בועות, וזהו, האוויר ישתחרר והקורונה תשוטט שנית בינינו?

רק אל תגידו לנו לא לפוצץ פקפקים, כי לא נוכל לעמוד בזה.

שקט, בחירות

הבחירות ביום שני. לכו להצביע, גם אם אתם בני 19 ואלו הבחירות השלישיות בחייכם ועל סמך ניסיונכם הקצר כל העסק נראה מצחיק, אידיוטי ולא רציני, וסתם המבוגרים אמרו שיש לבחירות משמעות. בקשה שנייה: אנא, הצביעו תוך שימוש בהיגיון ולא מתוך היגררות אחרי הרגש, במיוחד אם הוא רגש שנאה, תיעוב או פחד ממה יגידו החבר'ה. הביטו בתוצאות של הנהגת המדינה עד כה, ושקלו אם מה שנעשה הוא טוב או רע למדינה.

בקיצור: הפעילו את המוח ולא את בני המעיים. בקשה שלישית: אל תגידו מה הצבעתם. הבחירות הן חשאיות, זה משהו שביניכם לבין הראש שלכם והמצפון. כאשר אתם מגלים מה אתם מצביעים, אתם מפסיקים להיות אנשים חופשיים. אתם נעשים עבדים לקבוצות חברתיות. אתם הופכים למשועבדים לשני כוחות גדולים מכם. אל"ף, אתם פוחדים במודע או בתת־מודע שישייכו אתכם לאחת הקבוצות הפוליטיות, בניגוד אולי למה שראוי בעיני הקבוצה שאליה אתם רוצים להשתייך, ובי"ת, אתם נעשים עבדים לרצון לשאת חן בעיני הקבוצה שאליה אתם מעוניינים להשתייך, ולכן מתחילים לחשוב את מה שהקבוצה חושבת שנאה להצביע, במקום לחשוב בעצמכם.  

על השאלה: “מה אתה מצביע?" עליכם לענות תמיד ככה: “סליחה, אבל אני מאמין בדמוקרטיה ובבחירות חופשיות, ולכן תשובתי היא: מסוכן לשאול שאלה כזו ואסור לענות על שאלה כזו".
 
עוד משהו: וולטייר בפיהם וסטאלין במעשיהם.

(בתודה לחווה בצירטמן)

שלי יחימוביץ'

ברוכה השבה לשדר, שלי. אבל, רעיי למקצוע המוזר הזה ששמו עיתונאות, כמה פעמים צריך להזכיר שאסור בשום אופן לעיתונאי לעבור לפוליטיקה? שלי יחימוביץ' עברה לעסקנות מפלגתית, והיא מדלגת עכשיו בחזרה לתקשורת. עיתונאי לא רשאי לעבור לפוליטיקה. כן, גם שרה ב"ק, שאני מעריך מאוד. גם יאיר לפיד, ואמרתי לו זאת (הוא ענה בפליאה מסוימת שאני היחיד שאומר דבר כזה). עיתונאות איננה מקצוע ככל מקצוע אחר. זהו אורח חיים ומחויבות. אנחנו העיתונאים נהנים מזכויות יתר שהחברה העניקה לנו.

כל אדם הגון, ובמיוחד כל עיתונאי הגון, צריך להתנגד למעבר עיתונאים לפוליטיקה. זה מעשה שלא ייעשה. כל זכויות היתר שעיתונאים תבעו לעצמם, וקיבלו, למשל הזכות לא להסגיר מקורות, או דרישה של עיתונאים לחשוף בפניהם מסמכים ועובדות, אינן זכויות המוקנות בחוק, גם אין רישיון לעיתונאי לעסוק במקצועו. עיתונאות היא אחד המקצועות הבודדים שבהם האמון בהגינות העיתונאי הוא הרישיון היחיד, וההגנה היחידה. מי שכמונו העיתונאים מקבל זכויות מהחברה, צריך להבין את המחויבות שעלינו לקחת על עצמנו כדי שלא יגידו: מה ההבדל, בעצם, בין עיתונאי לבין עסקן מפלגתי, ויחסלו, ובצדק, את הפריבילגיות האלה.

כאשר עיתונאים עוברים לפוליטיקה שוב ושוב, לעולם לא תדעו אם כאשר עיתונאי מראיין בתוקפנות פוליטיקאי מסוים, וחושף פרטים שמזיקים למפלגתו, או מלטף פוליטיקאי מסוים, העיתונאי עוסק בעיתונאות, או שמא הוא פועל מפני שהוא כבר סגר שריון במקום ריאלי לכנסת. זה דומה מאוד לקניית עיתונאי בכסף. מותר לקנות עיתונאי בכסף על פי החוק, אין חוק שאוסר זאת, כי חוק וחופש ביטוי הם דברים רחוקים זה מזה, וככה זה צריך להיות. יופי, אבל אם עיתונאים לא מבינים את חובות הפריבילגיה הזו, אלא להפך, מנצלים את המעמד והכוח, ואת זכויות המקצוע הזה כדי לקדם את עצמם לקריירה מפלגתית, שבה אגב, על פי הגדרה, הם לא אמורים להביע את דעתם, אלא את דעת מפלגתם, זה רע.

עיתונאי הוא אדם שחייב להביא עובדות, גם כשהן לא משרתות את טעמו, וכאשר עיתונאי כותב מאמרים, הוא כותב כדי להביע את נקודת השקפתו. פוליטיקאי הוא לא זה ולא זה. פוליטיקאי איננו אדם שיחשוף עובדה שמנוגדת לדעתו, והוא גם איננו פועל או מצביע על פי דעתו. פוליטיקאי הוא אדם שנבחר על ידי מצביעי מפלגתו, כדי לפעול בשירות המפלגה ולציית להחלטות הרוב במפלגה. לכן פוליטיקאי ישרת את מפלגתו גם כאשר זה בניגוד לדעתו.

כאשר ניתן לחשוד שעיתונאים זוממים להיות חברי כנסת, נהרסת העיתונאות. בסוף ייקחו לנו את זכויות החופש העיתונאי, ולא נוכל למחות.

בידוד

כשאני שומע על בידוד, אני נזכר בכפרון איטלקי קטן, שעצרתי בו הרבה פעמים. זה מקום פעוט ושמו צֶ'נְטֶנוֹ, בגבול שבין טוסקנה ולאציו. רחוב קטן אחד עם כמה בתים יפים. יש שם מסעדה, לא בשבילה אני עוצר, היא אף פעם לא פתוחה. אני עוצר בגלל בית שעל הקיר שלו שלט שיש בזו הלשון: "לזכר גליליאו גליליי, מחדש המדע, שאולץ על ידי האינקיוויזיציה להתייצב למשפט ברומא, והיה חייב ללון במקום צנוע זה לצורך ימי הבידוד, מ־23 בינואר ועד 10 בפברואר 1633, עקב מגיפה שהייתה בטוסקנה".

בתום ימי הבידוד גלילאו המשיך למשפט, שבו הוא נאלץ לשקר ולומר שהאדמה לא סובבת סביב השמש, ואז רקע ברגלו ואמר "בכל זאת נוע תנוע". לא יודע מה הסיבה שאני, וכל אחד שאיתי, מרגישים שם איזו שותפות לרגע ההיסטורי. אולי משום שכמעט אף אחד לא מכיר את המקום הזה, והעובדה האנושית הקטנה שכאן הוא שהה בבידוד כדי לוודא שהוא לא מעביר נגיפי מחלה.

שנהיה בריאים.  

פינת השלולית

כתבו את "ערות", על התשוקות של הנשים, וכתבו את "מתעוררים" על התשוקות של הגברים. בטח מישהו חושב לכתוב ספר על הפנטזיות של הצפרדעים.

אבל פעם ראשן אחד ראיין ראשנים על החלומות שלהם (השאיפה העיקרית הייתה להפוך לצפרדע, והחשש מן השלב של ראשן עם שתי רגליים אחוריות). הוא שלח את הספר להוצאות הספרים, ועד היום לא קיבל תשובה.