צריך להודות על האמת: בנימין נתניהו והליכוד זכו בגביע הזהב בסבב הבחירות האחרון (אחרון נכון לעכשיו). הקסם של ראש הממשלה לא התפוגג, על אפם ועל חמתם של אלה שחלמו לראותו מחזיר את המפתחות מבלפור.
אדם בן 70, עם שלושה כתבי אישום, ראש הממשלה הראשון בהיסטוריה שנכשל פעמיים במשימת הרכבת הממשלה אחרי קבלת המנדט מהנשיא, שבמשך שנה נמצא בקמפיין מייגע כאשר מולו ניצב מחנה גדול - דוהר קדימה כנגד כל הסיכויים ומחזיר את עצמו ואת מחנהו לעמדה שממנה הכל התחיל לפני שנה. במשחק הפוליטי מדובר בהישג על גבול הנס.
מאותה סיבה הגיעו מחיאות כפיים גם לבנט ושקד בספטמבר. מי שתהה מה הרוויחו שני ההרפתקנים שנטשו את מפלגתם, נכשלו, עפו מהכנסת וחזרו בדם ויזע לאותו מפד"ל, עם אותם רבנים שמהם ברחו - צריך לשאול את בנט. הוא יסביר מה זה לקבל משרד בקרייה כשאתה יו"ר מפלגה בעלת 7 מנדטים, ושרק לפני חודשים ספורים הלכת בבושת פנים לוועדת הבחירות לספור פתקים בודדים.
נתניהו לא רק החזיר לליכוד ולעצמו את הנכס - הוא גם שיפר את הנתונים. באפריל 2019 גוש הימין סיים את המערכה עם 59 מנדטים, השמאל עם 55, וישראל ביתנו הייתה לשון המאזניים, עם 5 מנדטים. רק שאז למפלגת כולנו היו 4 מנדטים ומשה כחלון לא הערים קשיים.
במערכה השנייה התוצאות נראו כמו אסון לנתניהו. על אף שכחלון התמזג ומשה פייגלין פרש, איבדה מפלגת הליכוד 3 מנדטים. אביגדור ליברמן התחזק, וגוש הימין נחלש ב־4 מנדטים לעומת השמאל, שכבר ראה את השלטון.
בכירי הליכוד אז ניבאו התרסקות למפלגתם. "אם לא נקים ממשלת אחדות, בפעם הבאה נצליח להביא 24־26 מנדטים גג ונלך לאופוזיציה", אמרו מאוכזבים. מה שאמר נתניהו בישיבה הראשונה של צוות הקמפיין אחרי הבחירות, נשמע כמו הזיה: "בפעם השלישית נחזיר את אלה שלא הצביעו לנו בפעם השנייה". הקמפיינרים הציניקנים צחקו כשהבוס לא ראה.
אבל עובדה: הוא עשה זאת. הליכוד היא המפלגה הגדולה בכנסת, גוש השמאל חזר ל־55 מנדטים, וגוש הימין חסר רק 3 מנדטים כדי להקים ממשלה.
הקו בקמפיין של הליכוד היה נכון. נתניהו התמקד בהישגיו כמדינאי ובקשריו עם מנהיגי העולם הגדול. וושינגטון, מוסקבה, "תכנית המאה", נעמה יששכר: הכל הפך לחומר בעירה שהדליק את השטח.
בנוסף הצליח נתניהו להפוך את סדר היום המשפטי שאיים עליו לעוד קמפיין מוצלח שעבד לטובתו. הציבור קיבל את הטענה שהבחירות האלה הן משאל עם בשאלת האמון במערכת המשפט ובתקשורת. את 58 המנדטים קיבל הימין מכל מי שעבורו שלושה כתבי האישום אינם פוסלים את נתניהו, אלא מאדירים אותו יותר.
היחלשות כחול לבן וגוש השמאל־מרכז מלמדים בין היתר על כך שאי אפשר להחליף שלטון רק על סמך המסר "נחליף את השלטון". הציבור מחפש אידיאולוגיה, מצע מגוון ומנהיג שווה ערך למי שהוא מתיימר להחליף. כל עוד המצב בשמאל־מרכז אינו כזה, עבור נתניהו הטקס לא תם.
הניצחון של נתניהו הוא אישי. בדירוג הקבוצתי התיקו נשמר, משום שניצחון במושגים פוליטיים בישראל פירושו הקמת קואליציה והרכבת ממשלה. כרגע אחד התסריטים הריאליים הוא ממשלת אחדות בצורה כזו או אחרת עם כחול לבן או "מתווה הנשיא" מעודכן.
רק שהפעם לגוש הימין 58 מנדטים, ומקורבי נתניהו טוענים כי הוא הרבה יותר רגוע ובטוח בעצמו בהקשר המשפטי. הם טוענים שראש הממשלה מוכן ומעוניין להציע אחדות על בסיס רוטציה, אבל שהוא לא יהיה מוכן לתת לבני גנץ את אותם תנאי הרוטציה שעליהם כמעט סיכמו צוותי משא ומתן דקה לפני פיזור הכנסת ה־22 - חצי שנה לביבי ואז גנץ נכנס לבלפור.
התסריט השני והמציאותי יותר הוא הצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה. אין כאן סנסציה, שהרי המפלגה ועמיר פרץ עצמו כבר היו חברים בממשלת נתניהו. כוונת פרץ להעביר למפלגתו את מצביעי הימין הרך היא הוכחה נוספת לכך שהעבודה נוטה יותר למרכז ממה שהייתה בעבר. ומה עם אחריות לאומית ו"שירת הברבור", המונח שמרבים לייחס למצבו הפוליטי של פרץ בשיחות המסדרון בכנסת? מה שלא עשה אבי גבאי, אולי דווקא יתאים לו.
האופציה השלישית מבחינת הימין היא הליכה לבחירות רביעיות. אם העם הצליח לעכל שלוש מערכות בחירות ב־11 חודשים, המערכת הרביעית בחגי תשרי קטנה עליהם.
המטרה: 59 ממליצים
האם קיימת אפשרות רביעית: חזרה של ישראל ביתנו לחיק גוש הימין וישיבה בקואליציה עם החרדים, חרף הצהרות מנהיגיה? מבחינת נתניהו הסיפור הזה בלתי אפשרי. התיאוריה שבה מאמין ראש הממשלה היא שליברמן חושד שהמשטרה מחפשת אותו. אף על פי שהוא לא היה קשור ל"פרשת ישראל ביתנו" ולא זומן למתן העדות בלהב 433 - ליברמן בטוח שמתנהלת נגדו חקירה סמויה.
ליברמן מעוניין להפיל אותי ובכך להתאתרג בעיני מערכת המשפט, שכל מטרתה היא להדיח אותי, טוען נתניהו. כשנשאל השבוע במהלך ישיבת חברי גוש הימין, "למה לא נפנה לאיווט?", ענה נתניהו: "ליברמן לא יבוא, תשכחו מהאופציה הזו".
בסביבתו של יו"ר ישראל ביתנו בטוחים שהמצב הפוך. לפני מועד ב' של הבחירות טען ליברמן בפני בן כספית שנתניהו מפעיל חברת חקירות פרטית נגדו ונגד בני משפחתו כדי למצוא חומרים שיביאו לסיום הקריירה הפוליטית שלו. כך שהסיכוי שליברמן יהיה זה שישלים מניין ויעניק עוד כהונה לנתניהו אפסי. הוכחה נוספת לכך קיבלנו השבוע כשמפלגת ישראל ביתנו הודיעה שתתמוך בחוק של כחול לבן שלפיו אסור לאדם המואשם בפלילים להרכיב ממשלה.
אלא שכדי להעביר את החוק צריכים להבשיל מספר תנאים. ראשית, גנץ צריך להגיע לנשיא עם 59 ממליצים לפחות שיאפשרו לו את קבלת המנדט להרכבת הקואליציה. השלב הבא הוא כינוס הוועדה המסדרת. אם יו"ר כחול לבן יקבל את הזכות להרכיב קואליציה ראשון, הוועדה המסדרת תעבור למפלגתו.
בשלב זה מי שיוכל למנוע את קידום החוק הוא יו"ר הכנסת. בדיוק כמו בסיפור החסינות. הדילמה של יולי אדלשטיין תהיה זו: האם ימנע את קידום החוק וישלם על כך בתפקידו, או שיכריז שאין באפשרותו למנוע את מזימתם של עפר שלח ואחמד טיבי. אם החוק יעבור את יו"ר הכנסת, הדרך להעברתו לא תהיה מסובכת.
מטרת החוק אינה הדחה מיידית של נתניהו, אלא יצירת מנוף לחץ על יו"ר הליכוד על מנת שיסכים לממשלת אחדות עם כחול לבן, כאשר גנץ הוא שמכהן ראשון. תסריט שקשה לדמיין את נתניהו מסכים אליו.
"החיבור לליכוד אולי יהיה טוב ואף מתבקש לבני מבחינה פוליטית, אך יש לי ספק אם הוא ילך על זה", אמר אחד ממכריו של יו"ר כחול לבן. "גנץ לא איש ימין. יש לו עמדות פוליטיות וחוג חברים ותיקים שמחזיקים ממנו. אם ייטוש את עקרונותיו, את עקרונות המעגל הקרוב אליו, אולי ירוויח תפקיד וחיים פוליטיים אך יפסיד את הכבוד האישי. יש לבני הכל, דבר לא חסר לו. הוא היה רמטכ"ל ולא מחפש ג'ובים. אם גם הפעם לא ייקח את ראשות הממשלה, ייתכן שיעדיף ללכת הביתה ולהיות מסוגל להסתכל בעיניים של קרוביו מאשר לקנות רוטציה במחיר גבוה עבורו".