המגיפה משתוללת וגובה קורבנות, אבל "לא צריך להיכנס לפאניקה, היא תעבור לבד". ראש הממשלה לא משדר הצהרה מיוחדת, השר הממונה לא עורך ישיבת חירום, ערוצי הטלוויזיה לא מזיזים משבצות שידור. "אין מה לעשות, נקוה שזה ייעלם". אין המדובר, כמובן, במגיפת הקורונה אלא במגיפת האלימות בתוך המשפחה, זו שקיפחה את חייהן של 170 נשים מאז שנת 2011, ומסכנת בכל רגע נתון למעלה מ־200 אלף נשים וכחצי מיליון ילדים.
תחילת האירוע בהוד השרון, באישה נורמטיבית שאמרה לבעלה הנורמטיבי שברצונה להיפרד ממנו. מהנקודה הזאת קשה אפילו לדמיין את מרחץ הדמים שמחץ משפחה שלמה והותיר טראומה שלא תימחק ברדיוס של מאות חברים ומכרים. אין זה אירוע ראשון מסוגו, והמבהיל הוא שהתקפות אלימות נגד נשים מתרחשות בישראל לא כל יום ולא כל שעה - אלא אחת לכמה דקות, ורק ב־60 מקרים ביום נפתח תיק פלילי.
אין לצפות מהמדינה שתשמור על תינוקת בת עשרה חודשים מפני אביה, גם לא להעניק רישיון הורות. אבל ממדינה ששולחת לוויינים לחלל ומיירטת טילים יש לצפות שתעשה הרבה יותר כדי להגן על נשותיה, ילדיה ופעוטותיה, ותעניק חופש לנשים ונתיב בטוח להיפרד מבן זוג אלים ולצאת לעצמאות.
התוכנית למאבק באלימות כלפי נשים, שעלותה השנתית היא כעשירית המחיר של צוללת – אושרה לביצוע כבר ב־2017, אך הלכה לאיבוד בסבך הבירוקרטיה ופקידי האוצר. ועד שמישהו חשוב יכה על השולחן, המגיפה תמשיך להשתולל ולהפיל קורבנות, משפחות "נורמטיביות" ימשיכו להימחק, ומאות אלפי נשים ימשיכו לשמש כשקי חבטות בביתן שלהן וילדים ימשיכו להיות חשופים לאלימות בבתיהם, רק מפני שכולם קורבנות של המגיפה הלא נכונה. הכותבת היא יו"ר ויצו ישראל. קו סיוע לנשים של ויצו: 03-6923791.