המדינה מצויה במשבר הקורונה, ענפים שונים במשק מצויים במצב של קריסה, והעתיד רווי אי־ודאות. מתי זה ייגמר? כמה יחלו וכמה ימותו? ומה יהיה על כלכלת העולם? ותוך כדי כך עוסקים אצלנו במאמצים להקים ממשלת מיעוט בראשות כחול לבן בתמיכה חיצונית של ליברמן והרשימה המשותפת.

"הקורונה משחקת לטובת כחול לבן", קובעים הפרשנים, "כי בגלל הקורונה יהיה קשה לימין לערוך הפגנות המוניות נגד המהלך הזה של כחול לבן". אני שומע את זה ומתקשה להאמין. יצאנו מדעתנו? אנחנו בבית משוגעים? השכל הישר זועק: דווקא הקורונה מחזקת עוד יותר את הצורך באחדות, בממשלה רחבה. ממשלת מיעוט היא הדבר האחרון שמדינת ישראל זקוקה לו עכשיו, כי פירושה קיומה באי־ יציבות כרונית יומיומית. בלי להיות כלכלן אפשר להניח שהכלכלה הישראלית תספוג עוד מהלומות קשות בנוסף למשבר הנגיף קורונה.

ועכשיו למישור המהותי של רעיון ממשלת המיעוט. אני מבין ומפרש כך את תמונת חלוקת המנדטים של הבחירות האחרונות: 58 מנדטים של מצביעים יהודים הם בעד נתניהו; 47 מנדטים של מצביעים יהודים הם נגד נתניהו, מסיבות שונות, בכללן סיבות אישיות גרידא; 15 מנדטים של מצביעים ערבים (ומזער של יהודים) הם נגד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ולכן הם גם נגד נתניהו כמייצג הנאמן והטוב ביותר של תפיסת הליבה הציונית הזאת. אם חלק מהציבור היהודי המתנגד לנתניהו מונע בשל אשמת השחיתות, דעתי היא שאין שום קשר בין אשמת השחיתות לבין ההצבעה של הציבור הערבי. ההצבעה שלו היא לאומית.

ברור כשמש שכל המצביעים שהביאו את 15 המנדטים הם אזרחי המדינה, בעלי זכויות אזרחיות מלאות, משולבים במרקם חיי החברה הישראלית, שמחים לחיות בישראל (על פי כל הסקרים), אבל רובם הגדול (כ־70%) לא מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

על מנת לראות את התמונה הגדולה צריך לחזור לעובדת היסוד בוויכוח המדיני המתנהל מזה שנים בחברה היהודית. גישה אחת, קרויה משיחית, שואפת לספח את כל יהודה ושומרון. גישה זאת, לדעת רבים, תביא למדינה אחת דו־לאומית שתהיה לא דמוקרטית מכיוון שהפלסטינים הרבים לא יקבלו זכויות אזרח. גישה שנייה מתנגדת נחרצות למדינה דו־לאומית ודוגלת בשתי מדינות, שאחת מהן היא מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה רוב יהודי מוצק. למה רוב יהודי מוצק? כדי שהעם היהודי יוכל לממש את ריבונותו במדינת הלאום שלו על פי מגילת העצמאות. זאת עמדת המרכז, הימין המתון והשמאל הציוני. האם מישהו קם ואמר שזאת גישה גזענית? רק אלה שמתנגדים למדינה יהודית.

ועכשיו מה שקורה הוא זה: רוב הציבור היהודי תומך בנתניהו; מיעוטו מתנגד לו. המיעוט אינו משלים עם זה, מחרים מראש את עמדת רוב הציבור היהודי, ומגייס לצדו 15 מנדטים ערביים, שזה לגיטימי ומאוד דמוקרטי, אך הרסני במובן הלאומי. מיעוט יהודי שמקבל החלטות יומיומיות במישור הלאומי יהיה נתון לסחטנות תמידית בתחום הביטחוני והמדיני, וגם הכספי. אם זה אכן יקרה, זה יהיה הישג היסטורי ראשון לתנועה הלאומית הפלסטינית במאבקה ארוך השנים בעם היהודי. האם בא לה חמורו של משיח בדמות רמטכ"לים לשעבר בצבא ההגנה של העם היהודי? נמתין ונראה