עכשיו, כשגורמים בימין מכנים את הח"כים הערבים “תומכי טרור" ו"מחבלים בחליפות שמקבלים הוראות מחיזבאללה ולכן אסור שיהיו בממשלה" - צריך רק להביט סביב ולראות שמדובר בהבל גמור, היות ששותפות יהודית־ערבית היא כבר מציאות חיינו. כך למשל בחיפה, שבה שני אנשי חד"ש - שהירה שלבי ורג’א זעאתרה - יושבים בקואליציה של ראש העירייה עינת קליש־רותם. שלבי תיכנס בעוד חודשים ספורים לתפקיד סגנית ראש העירייה.
בתל־אביב־יפו יושבים לצד חולדאי סביב שולחן הקואליציה שני חברי מועצה מוכשרים מערביי יפו, אמיר בדראן מחד"ש ועבד אבו שחאדה מבל"ד - שניהם חברי ועדת מכרזים.
טוב, תגידו, מדובר רק בשותפות הערבים עם המרכז־שמאל. אז יש לנו חדשות: ראש העירייה יאיר רביבו, ליכודניק מסור, מינה לממלא מקומו את פרג’ אבן פרג’, יו"ר ועדת הכספים, העומד בראש סיעה של שישה חברי מועצה ערבים, כולל בל"ד. ברמלה השכנה, איש הליכוד מיכאל וידל מנהל קואליציה עם ארבעה חברים ערבים.
נעבור לצפון. בנוף הגליל חבר רונן פלוט, גם הוא מהליכוד, לגרסה המקומית של הרשימה המשותפת, המורכבת מחד"ש, בל"ד והתנועה האסלאמית. בעכו פועלים בהרמוניה ראש העירייה, איש הליכוד שמעון לנקרי, וסגנו אדהם ג’מאל מהתנועה האסלאמית, המכהן גם כיו"ר ועדת המכרזים העירונית והעומד בראש סיעה של חמישה חברי מועצה.
במעלות־תרשיחא מנהל את העיר ארקדי פומרנץ, איש ישראל ביתנו, שעוד בטרם נבחר כרת ברית עם הרשימה הערבית המקומית, הכוללת גם היא את נציג בל"ד. דוגמה מוצלחת אחרת היא הקואליציה של חד"ש, ליכוד, ש"ס ומפלגת העבודה דווקא בהסתדרות הכללית. גם שם יודעים לעבוד יפה ביחד.
אז שלא ניתן לאיש לשטות בנו: לא רק שקואליציה של יהודים וערבים אינה עניין מופרך אלא שהיא כבר כאן סביבנו - ומתברר שהיא דווקא אופציה מוצלחת מאוד. כל המקומות שציינו כאן מורכבים מאוד. בכולם יש מתחים וקשיים גדולים. ועם זה, כולם מוכיחים כאחד שאם רוצים, אפשר להגיע להסכמות גם ממקומות אידיאולוגיים שונים מאוד, להפשיל שרוולים ולפעול ביחד - כולם למען כולם.