השירים בספר "אבי משוטט בארץ" נולדו מתוך הצורך להסביר את העולם המרובד שמיכל בר־אור נחשפה אליו: "לא מההלכה. לא מהפילוג. לא מהמונופול החרדי או הדתי האדוק והפונדמנטליסטי על כתבי הקודש. אלא דווקא מתוך רצון אמיתי לחיות את אורח החיים של מה שאני מייצגת. של מה שהנשמה שלי מייצגת. יהדות היא אורח חיים מלא בחוכמה עתיקה וביופי שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. יהדות היא האמת. וכמו שהיהלום נמצא באדמה, בתוך העפר, כשהוא מלוכלך וחבוי ומוסתר - כך גם האמת. היא צריכה לעלות מן הארץ. צריך לעבוד קשה כדי לנקות וללטש את היהלום - כמו גם את האמת. עם הזמן מצאתי את עצמי נמשכת יותר ויותר לספרות הסוד ולכתבי הקודש". 

כך בא לעולם ספר הביכורים שיצא בספרי צמרת, בתמיכת קרן רבינוביץ ומשרד התרבות והספורט, עם שירים המאגדים בתוכם את עולם המחשבה היהודית, ספר הזוהר, פנימיות התורה, פשט, מדרשים ועולם האגדה.

"השירים נולדו מתוך שיח עם הבורא, שהופך לפעמים לשיח פנימי בתוך העצמי, שלעתים מופנה אל 'אני אחר', ולעתים מופנה אל תודעה, אל נשמה, אל מערכת הנשמות. אל כוח גדול שמעבר לעצמי, מעבר ל'אני' ומעבר למה שהדעת תופסת", מבהירה בר־אור אל מי היא כותבת. "העולם הוא מקום מופלא שהמידע הרוחני בו מקודד ומוצפן. כתבתי מתוך תודעה שבה, כשנכתבות מילים, השמיים יכולים לשמוע אותן".

בר־אור (37) גדלה בירושלים למשפחה דתית לאומית. "מסיבות שקצרה היריעה מלפרט, גדלתי כמי שיכולה להרגיש בבית בכל זרם חברתי שבו היא נמצאת – דתי־לאומי, חרדי, שומר מסורת ואפילו חילוני-קיבוצי אתאיסטי לגמרי. בישראל של לפני יותר מ־20־10 שנה זה לא היה מובן מאליו", היא אומרת. כיום היא חיה בקייפטאון, דרום אפריקה, לשם הגיעה בעקבות האהבה, והיא פעילה בקבוצת המחול שהיא מייסדת שותפה שלה – קונקאלור. כל זה, לובש ופושט צורה חדשה – של שירה. "בענן מרוחק על רקיע נסדק/ הם החזיקו ידיים/ חזו בנולד, שהיה ואבד/ שסיים והתחיל מחדש", היא כותבת.

גם המקורות מהם היא יונקת הם בבחינת גילוי מחדש. בילדותה מצאה עניין דווקא בכתבים של הוגי דעות חילונים ובמיתולוגיה היוונית, יותר מאשר בכתבי הלימוד וההגות של המסורת היהודית. את המשיכה וההערכה לארון הספרים היהודי פיתחה רק בשנים המאוחרות יותר, אחרי הודו. "זה קרה כשהבנתי שהספרים שהייתי עסוקה כל כך בלשאוב אל תוכי, בלשתות את החוכמה שיש בהם, היו רק בחזקת 'אבני דרך', שהובילו אותי אל אמת מזוקקת ומורכבת בהרבה מזו שנחשפתי אליה, החבויה דווקא במקום שממנו ברחתי", היא מסבירה. 

שירתה של בר־אור כתובה ברצף, כמעט בלי כותרות, בלי שבירות. "רציתי ליצור רצף סיפורי, תהליך, מסע רוחני מסוים שהקורא עובר", היא אומרת. וכשהיא מתבקשת לנסות ולתאר את המצב התודעתי ממנו היא כותבת, היא מסבירה כי מדובר במצב תודעתי שלם ומאוחד, ועם זאת רב־ממדי. "מצב דואלי, אולי אפילו מולטי־פרסונלי. דואלי בבחינת יסודות האנימה והאנימוס הקיימים בי, או בלשון החוכמה היהודית: בזעיר אנפין ומלכות. דואלי גם לעתים בבחינת אמא עילאה ואמא תתאה – הספירות בינה ומלכות בעץ החיים. מולטי־פרסונלי בבחינת מצב שבו נקודת המבט היא לא שלי את עצמי, או על עצמי כ'אדם', אלא על עצמי כתודעה. תודעה המורכבת מסך התודעות הקיימות בתוכי, שמרכיבות את מי שאני". 

ההשראה, מבחינתה, אורבת בכל מקום. "הכתיבה היא דחף בלתי מוסבר ובלתי נשלט שזורם מתוך צורך", אומרת בר־אור. "הספר נכתב בהשראת כל מה שעזוב ונשכח, בתקווה לעשות צדק עם הצצות חטופות אל ומתוך הנשגב, שהיה לי הכבוד להיפגש איתו. מרגע שלקחתי צעד ראשון ומהוסס, התגלה אליי נתיב, שההתמסרות אליו היא ההליכה בו. האמת היא שמה שהתחיל כמסע פנימי, הוביל אותי למסקנה שאת כל מה שלמדתי ואת היופי שראיתי, יהיה עליי להעביר הלאה. כל טקסט בארון הספרים היהודי מסתיר בין ובתוך המילים שבו משמעות פנימית עמוקה. ספר הזוהר מוביל את הנשמה דרך אפופת מסתורין שאינה יודעת גבולות. חוכמת הסוד היהודית כולה מאופיינת בהיבטים פסיכולוגיים ותודעתיים שהקדימו את זמנם, המסבירים לנו כיצד לנווט את דרכינו במציאות המרובדת שבה אנו חיים, ומאפשרים לנו לפענח כיצד ניתן לגשת אל יסודות הבנה הטמונים בתכלית קיומנו".