איך קרה שהקורונה הערמומית לא ידעה לְמָה היא נכנסת בישראל ולא הבינה שרה”מ הזמני עם שלושת פליליו יתלבש עליה? אומנם רה”מ לא יודע הרבה יותר מהרעבע המדיציני ליצמן בנושאי אפידמיולוגיה, מדע המגיפה, אבל אין כמוהו לדעת לעשות שימוש אפידמיולוגי במה שאינו יודע למען הפחדת הציבור, לשמירת שלטונו ולהרחקת משפטו – ותמיד בטיימינג עם חדשות הערב.

עם הרבע חיוּך של מי שעוד יראה לנו מה הוא שווה ומה אנחנו, מאיים נתניהו בהתקרבות יום הדין, מורה לשריו להתרחק פיזית זה מזה ולהודות לו, בזה אחר זה, על תפקודו הנהדר כמפקד העליון במלחמה בקורונה, כאילו שכבר ניצח אותה בגדול. הוא מלמד את צופיו להתרחק שני מטרים מהזולת, לשטוף ידיים, להשתמש בטישו, להימנע מלחיצת ידיים ומהִתקהלוּת. הוא מפתח תסמינים של סוּפֶּר דֶדִי.

אחר כך המדענים והמנכ”לים יגידו, “כמו שאמר ראש הממשלה”. כי הקרדיט של ה”עשה” ו”אל תעשה” כבר שלו, כמו השימוש הפוליטי המכוון במגיפה. לא שביכולתו לשלוט בה להצלת האומה, אבל אפשר להשתמש בה למניפולציות כוח. עובדה, שנִרצעוֹ הזריז אמירוחנה גרם לדחיית משפטניהו בכחודשיים. עובדה, שאדלשטיין מסרב לקיים בכנסת הצבעה להדחתו. עובדה שהנתניהו מנסה להכתיב לכחולבן תנאים לכניסה לממשלת החירוּמַחדוּת. כי כבר אינו זקוק ל־61 מנדטים ולעריקים ולבחירות רביעיות. המלוכה היא שלו כרה”מ־זמני־קבוע, עד לדחייה הבאה ועד (ואם) בכלל.

ולכן, כמפקד עליון הוא נותן לנו הוראות, מאשר לסגור את מוסדות החינוך ומקומות הבילוי ולצמצם תחבורה, עסקים ומפעלי הייצור, אבל הוא לא מזכיר כלל את כל שהכרחי להיעשות ומיד: הרחבה גדולה של תקני הרופאים וצוותי העזר ומחויבות מוחלטת למיגוּנם המלא (שבגלל היעדרו, מאות רבות מהרופאים, צוותי המעבדות והעזר במאבק בקורונה, כבר נמצאים בבידוד); הרחבה גדולה של חדרים ומיטות אשפוז והקמת בתי חולים שדה ומתקני בידוד, הרחבת בדיקות מקצועיות לאיתור חולים ומדביקים פוטנציאלים בקהילות וניטור נרחב יותר, בלי פגיעה בפרטיות, של אלה שמפתחים תסמינים, בדגש על גילים שמעל 70. לנושאים הקריטיים האלה הפנה הרה”מ גב והפנה מהם תקצוב וקדימוּת בשנות כהונתו והביא את מערכת הבריאות לסף קריסה. עכשיו הוא חוגג ומעתיר על עצמו שבחים, אבל אם המגיפה תחמיר, חלילה, בין השאר בגלל מצבה הרעוע של מערכת הבריאות, הוא כדרכו ימצא אחראים ואשמים אחרים למצב.

רוב הציבור רוצה ממשלת אחדות עכשיו, והנשיא ריבלין, המבוגר האחראי, מנסה לכוון לעבר האינברירה הזאת את המועמדים. מכיוון שהנתניהו כבר הפך את הקורונה לכלי פוליטי, אסור להיכנע ללחצי ההיסטריה שהוא מייצר בעזרתה ולתנאים שיבטיחו לו שלטון ממושך ובריחה ממשפט. אם גנץ וכחולבן (להלן “כחולָבָנְץ”) ידחו את תנאיו, הוא יציג אותם כחסרי אחריות ויוכל לנהל לעד את ממשלתו הזמנית; בלי ביקורת, בלי כנסת, בלי ועדות ואופוזיציה. אבל כחולָבָנץ, אם לא תזכה לשוויון שלטוני, לא חייבת לשבת בממשלתניהו. היא יכולה לתמוך מבחוץ בדברים הנכונים והנחוצים שמציעים אנשי המקצוע – ולהתריע על כל מחדל, פייק ניוז ושקרים במלחמה בקורונה ובשאר תחומי השלטון והחיים. והיא גם יכולה להדיח את יו”ר הכנסת, להקים את הוועדה המסדרת ולהעביר את החוק למניעת מועמדות לראשות ממשלה מנושא נגיף השחיתות הנאשם בפלילים. תתקדמו למדינה אחרת, בריאה, מחוסנת, נקייה, דמוקרטית ושוויונית.