“אבא, אני צריכה שני כריכים היום כי אני מסיימת בארבע”, העירה אותי לא מזמן בתי שלומדת בכיתה ח’. ככה זה בחטיבת הביניים, חשבתי, אינספור מקצועות ומערכת צפופה. נזכרתי שבדוחות הבינלאומיים ישראל היא מהמובילות בעולם במספר שעות הלימוד. ובכלל, כשמשרד החינוך רוצה לתת מענה לבעיה, הכלי המרכזי שלו הוא להוסיף שעות לימוד.
אבל, בשעה עשר הגיעה הודעת הוואטסאפ, “אבא, ביטלו לנו את שעה שלישית וגם את שמינית ותשיעית”. מאותו רגע בתי עברה לעמדת ההמתנה הקבועה עם החברים, על הברזלים, משם למסדרון ובסוף לקפיטריה. איזה בזבוז זמן, כל פעם סיבה אחרת.
זו תופעה ישראלית. במחקר פיז”ה האחרון שאלו את מנהלי בתי הספר בישראל והם השיבו שהלמידה של תלמידים רבים נפגעת כתוצאה מהיעדרויות תכופות של מורים. זה לא שהתלמידים יושבים בכיתה ומחכים למורים שיגיעו, כי לפי שאלוני התלמידים במחקר, ישראל נמצאת במקום השישי בעולם בתדירות האיחורים של תלמידים.
אז מה קורה פה, הם לומדים הרבה או מעט? על הנייר, לומדים המון. בחטיבת הביניים יש יותר מ־13 מקצועות לימוד. לכל מקצוע תוכנית לימודים עשירה שמקיפה את הידע האנושי בתחומו, ההולך וגדל משנה לשנה. הבעיה היא שהכל חשוב ואין מספיק זמן, אז המורים מנסים לרוץ מהר כדי לכסות את החומר, אבל אין להם באמת סיכוי.
המיצ”ב שהגיע בכיתה ח’ היה מפגש אבוד מראש שבדק את בקיאות התלמידים בתוכנית הלימודים. זו שהספיקו רק חצי ממנה. לכן זה לא פלא שהציון הממוצע במדעים עמד על פחות מ־50. אבל במקום לתקן את הבעיה, החליטו לשבור את המראה. מבחן המיצ”ב בוטל.
כל אלו נשמעות כמו בעיות של ניהול ומשמעת, אבל בבסיסן מסתתר משהו הרבה יותר עמוק. השאלה שכולם מתחמקים ממנה, הסיבה למצב הזה, היא מהי בכלל המטרה של חטיבת הביניים? בבית הספר היסודי המהות ברורה, לומדים את היסודות, קריאה וחשבון, כי זה חשוב לחיים.
לכן הכיתות פחות צפופות, המחנכת עוטפת וההורים משקיעים. כולם חוזרים לתמונה בתיכון, לקראת הבגרויות, כי זה חשוב לעתיד. כיתות המגמה יחסית קטנות, והמורים והתלמידים ממוקדים במטרה משותפת. אבל מהו הסיפור של חטיבת הביניים? כל עוד אנחנו מבולבלים, אז הילדים אומרים שמשעמם להם, שמבזבזים להם את הזמן, שהחומר לא רלוונטי ושהם מרגישים מוזנחים, כמו ילדי סנדוויץ’.
במדינות אחרות הבינו את מרכזיותה של חטיבת הביניים, שלב שבו הילדים מגבשים זהות ומלטשים יכולות. לשם כך הם צריכים לדעת איך להתמודד בעצמם עם בעיות מורכבות. לכן המדינות הללו צמצמו את המערכת לכשמונה מקצועות ופינו מקום וזמן לתהליך חינוכי מעמיק.
בסוף החטיבה מתקיים מבחן אישי מסכם, הבוחן, ולעתים גם קובע, לאיזה תיכון ולאילו מגמות יוכלו התלמידים להתקבל. גם אנחנו יכולים להעלות את הרמה בחטיבה ולהעדיף עומק על רוחב ואיכות על כמות. עם יעד משכנע, תוכן מעניין ומבחן תוצאה ידוע, לתלמידים ולמורים תהיה סיבה טובה לבוא לבית הספר ברצון.
הכותב הוא מנכ"ל קרן טראמפ וחבר ועד החינוך הלאומי