נציגי הרשימה המשותפת בתום הפגישה עם אנשי כחול לבן (צילום: אריק בנדר)
ארץ האפשרויות: מבחינה פוליטית נקלענו למצב מיוחד וקשה. בגין כל החלטה שנקבל נצטרך לשלם מחיר, ורבים יקימו זעקה. לכן צריכים לבחור בפתרון שיסב הכי פחות נזק למדינה. הקמתה של ממשלת חירום או אחדות נשמעת מפתה ועל פניו גם הרצויה ביותר. הקושי עם פתרון זה הוא שמפלגת הרשימה המשותפת, המפלגה השלישית בגודלה, תהפוך לאופוזיציה הרשמית עם כל המשתמע מכך על פי החוק. תדרוכים מדיניים קבועים של ראש הממשלה לראשי המשותפת בכל הנושאים, לרבות מתן תשובות על נושאים רגישים.
לא כל שכן ישיבה בוועדות ביטחוניות בנושאים רגישים, כגון מאבקה של ישראל בחמאס, הלחימה נגד התבססות איראן בסוריה ובלבנון, הטרור הקיצוני והגרעין האיראני. אופוזיציה בדמות המשותפת עלולה ליצור בעיות שיהיה קשה לחמוק מהן.
חברי הרשימה המשותפת אצל הנשיא (צילום: מארק ניימן, לע''מ)
יש לציין: ברור לכולנו שרוב רובו של הציבור הערבי מחפש להשתלב בחברה הישראלית בדרך של פרנסה וחיים טובים ושקטים. הציבור הערבי נוכח ומשתתף באספקטים רבים בחברה באופן יומיומי, כדוגמת בתי החולים, בתי מרקחת, מפעלים ולא רק. בציבור הזה אסור לפגוע.
הבעיה טמונה באידיאולוגיה של המשותפת וביעדיה הלאומיים. המשותפת רוצה להגיע להיות שותפה שווה בקבלת החלטות לאומיות כמייצגת מיעוט באוכלוסייה בעל זכויות מלאות. אולם בנקל אפשר למצוא ציטוטים ועמדות שחברי המשותפת מבטאים שמטילים ספק בטוהר מחשבותיה. למעלה מחצי מיליון איש הצביעו בעדה – נתון שאסור להתעלם ממנו – ויש מקום לתת יותר תשומת לב לציבור הערבי הגדול, שכאמור רוצה לחיות בשלום ובכבוד.
הופעתי בפאנל מטעם ערוץ ה־BBC הבריטי עם ח"כ עאידה תומא סלימאן מהמשותפת. שאלתי אותה אם כאשר הם מדברים על גבולות 1967 פירוש הדבר שהכותל יהיה בידיים פלסטיניות. היא אמרה שכן והוסיפה “אבל ניתן לכם היתרים להגיע אליו”.
עאידה תומא סלימאן (צילום: הדס פרוש , פלאש 90)
כאופוזיציה רשמית, המשותפת תעשה לנו את המוות. ממשלה צרה כאשר המשותפת רק תומכת מבחוץ כסיעה ולא כאופוזיציה רשמית היא לא אידיאלית אבל יש בה יתרונות. היא תרחיק מאיתנו את הקשיים שטמונים באופוזיציה רשמית. מבחוץ, המשותפת תפגין פעלתנות מילולית והצהרתית כמו עכשיו. אבל עלינו להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות. יש לעקוף את המשותפת כדי לשפר מהותית את רמת החיים של המגזר הערבי, שהוא חלק מהחברה, דרך המועצות והעיריות וגם במישרין. לחינוך יהיה חלק מהותי בשינוי תפיסת עולם, שאם לא תשתנה צפויה לגרום לבעיות גדולות יותר בעתיד.
אם יש לבחור בין המשותפת כאופוזיציה רשמית בלב לבה של הפוליטיקה הפנים־ישראלית לבין תמיכתה מבחוץ, אני בוחר באפשרות השנייה.
