ניר מול אסיף בגמר: שירלי הודחה אמש מבית "האח הגדול" והשמיים לא נפלו. למנחים היא אמרה שהיא עשתה כברת דרך בתוכנית. ביטוי יפה לכל הדעות, אבל הדרך היחידה שאני רואה שמישהו עושה בבית האח, היא מן הסלון לחצר בשביל לגלגל סיגריות. אמנם שירלי גם בדרך התאהבה באדם, אבל זה לא כאילו היא השתתפה בניסוי מדעי פורץ דרך למציאת תרופה לקורונה.
ומה נשאר מהריב האדיוטי בין ירדן לתקווה? הרבה בלה בלה בלה. עד עכשיו עוד לא הבנתי על מה הן רבו. כנראה על ליבו של ליאור, הדון ז'ואן דלה שמעטה, שעם כל בחורה שהוא מתחיל, הוא מודיע לה אחרי זמן מה שהוא לא נמשך אליה, ושאולי בעתיד יש סיכוי לרומן אמיתי. או כפי שאמר לירדן, שאם הקשר ביניהם היה מתחיל בנקודת זמן אחרת (ואולי על המאדים), ייתכן וזה היה מתפתח למשהו רציני, ובעצם השלה אותה שייתכן ויש לו עדיין רגשות אליה. ואז רץ לתקווה לספר לה שירדן חולה לו על התחת.
הוא לא סיפר לה, שהוא זרק לירדן משפט, שהעלה את רף הציפיות שלה. כאשר ראה שנוצר מזה ריב גדול ומכוער, ולליאור מאוד חשוב שתדמיתו בחוץ לא תיפגע, הוא החליט לשים סוף לסיפור, כי בימי קורונה צריך להתאחד, ורץ בחזרה לירדן להודיע לה סופית שאין, לא היה, ולא יהיה כלום ביניהם. דפוס התנהגות קבוע. קודם הוא מצית את האש, ואחר כך מכבה אותה, כאילו הוא המושיע הלאומי. מה עוד שנשארו רק שבועיים לגמר, וכבר אין זמן להחיות רומן ישן עם ירדן, אז עדיף להיצמד רק לתקווה ולהראות לצופים עד כמה הוא נאמן, ושחס וחלילה לא יחשבו שהוא עוכר שמחות סדרתי. שחקן הבימה כבר אמרנו? וליתר דיוק: אופורטוניסט מצוי.
כמו בחיים, גם ב"האח הגדול", יש לפעמים רגעים מכוננים ובלתי נשכחים. רגע כזה היה כאשר בפרק ששודר בחמישי האחרון, האח גילה לדיירים על הוירוס שמשתולל בחוץ. הם הגיבו בתדהמה ודאגה, אך היה דייר אחד שהבין יותר מכולם את משמעות האסון וההשלכות שלו, והכוונה לניר.
כאשר המצלמה התמקדה עליו לרגע אחד קצרצר, אחרי ההודעה של האח לדיירים על הוירוס המשתולל בחוץ, כשהוא יושב לבדו בשולחן ובקושי מסוגל לנגוס מפרוסת לחם שהכין לעצמו, כי הדמעות חונקות את גרונו והוא מוחה אותן בהסתר כשהן זולגות על פניו, זה היה רגע מכונן. רגע נדיר של אמוציות שככל שניר ניסה להפנימן (כהרגלו תמיד), כך הורגשה יותר עוצמתן. רגע קטנטן, אך ענק, מבחינת המטען הרגשי שהצטבר וביקש לפרוץ החוצה. רגע טלוויזיוני, שאמר הרבה יותר, ממה שנאמר בכל העונה הארוכה הזאת. אני מודה שגם אני מחיתי דמעה ביחד עם ניר. כנראה שמחיאות הכפיים מהמרפסות לכבוד צוותי הרפואה, כמה שעות לפני כן, גם עשו את שלהן והשפיעו על הלך הרוח הכללי, שכולנו ריקמה אנושית אחת. בכל מקרה, הייתי רוצה באותו רגע, להיות זבוב על קיר מוחו של ניר, על מנת לקרא את כל מה שהתרוצץ לו בראש באותו רגע, למרות שאני יכולה לנחש מה הוא חש אחרי אותה הודעה דרמטית של האח.
האמפטיה אליו גדלה אף יותר כאשר הראו בסרטון את הוריו שמרגיעים אותו שהכול איתם בסדר בצל הקורונה. הורים נעימי סבר ותרבותיים, מלח הארץ, וניר הוא תוצר של הרקע המשפחתי הזה, מה שמסביר את השקט הפנימי שלו (עד שהוא פוגש את אורן חזן) ונועם הליכותיו.
ובעוד שאר הדיירים נבהלו מבשורות האיוב של האח בקשר לוירוס, אך מהר מאוד התאוששו וחזרו לשטויות היומיות (כשתקווה השתעלה בכאילו על יוסי, והתבדחה שבגילו הוא צריך להיזהר מהקורונה, ממש לא היה מצחיק), היה דייר נוסף , אסיף, שהבין את גודל הקטסטרופה שמתרחשת מחוץ לכתלי בית האח.
יהיה זה רגע מרתק, אם שני האנשים, ניר ואסיף, שני יריבים, שונים אך דומים, יתחרו על המקום הראשון בגמר, ואם אחד מהם יזכה, לפחות יהיה לנו הפעם מנצח שמבחינה אינטלקטואלית לא יבייש את הפירמה. שני אנשים, משני קצוות הקשת הפוליטית, שניהם לוחמים בצה"ל, רחוקים מלהיות נבערים וחסרי דעת, ואולי בעולם מקביל יכלו להיות חברים טובים למרות השקפות עולם שונות, הם בהחלט מועמדים ראויים להגיע למקומות הראשונים בגמר.