בימים האחרונים התפרסמו במקומות שונים נתונים המעידים על עלייה דרמטית ברכישת מחשבים ניידים ונייחים, ועל כך שכולנו נמצאים שעות רבות יותר מול מסכים בכלל, וברשתות החברתיות בפרט. לנוכח כל זאת, החלו להישמע טענות על כך שהילדים מתמכרים למסכים או עלולים להיות מכורים. כמעט מיותר לציין כי הטענות בדבר התמכרות ילדים ונוער למסכים לא החלו עכשיו. הנתונים מעידים כי ישראל נמצאת במקום גבוה בעולם בצריכת מסכים, וכי כמעט לכל הילדים כיום יש טלפונים ניידים.
בעוד כולנו יושבים במעין סגר, בידוד, או איך שתרצו לקרוא לזה, נמצאים עם הילדים 24/7 ומנסים לעבור בשלום כל יום ביומו, הרי שזהו בהחלט לא הזמן המתאים להבהיל את ההורים עם אזהרות בדבר צריכת יתר של מסכים. במצב המוטרף שנוצר, אך הגיוני הוא שהילדים, וגם אנחנו, נשהה במשך זמן רב מול מסכים. בחייכם, כמה שעות אפשר לאפות עוגות או לעשות עם הילד יצירה, כשגם ככה רף הסבלנות שלנו לוקה בחסר, ובכל רגע נתון אנחנו נכנסים לאתרי החדשות על מנת להבין האם שוב השתנו ההוראות?
לכן, אין ספק כי הדאגה ותשומת הלב העיקריות שלנו בימים אלו לא צריכות להיות סביב שעות המסכים, אלא סביב התוכן שלהם. זהו הזמן לברר במה הילדים צופים, באילו רשתות הם נמצאים, ובאילו אפליקציות הם משתמשים - ולהכניס את נושא הגבולות והאיזון. וכך, במקום שהילד יישב כל היום על משחקי GTA או ייחשף באפליקציית טיקטוק לתכנים שאינם מותאמים לגילו, כדאי להציע לילדים לצפות גם בסדרות ובסרטים, לברר אילו תחומי עניין יש להם, מי הם היוטיוברים האהובים עליהם ועוד. זה הזמן גם לחבור לעולמם של הילדים, ולהכיר להם את העולם שלנו. לדוגמה: עם הצעירים אפשר לשחק במיקמק ב"פירמידה" (שזה כמו משחק טריוויה, שבו אתם עונים והילדים מקבלים פרסים), לצלם סרטון, לשפר את האנגלית ועוד.
זהו ללא ספק העיתוי לנצל את הפן החיובי הנרחב שיש ברשת, בתקווה שנחזור במהרה לשגרה.
הכותבת היא מרצה בבתי ספר ובארגונים ומומחית למחקר תרבות הילד והנוער