הרבה סרטונים נפלטו לרשת, פה שם ובכל מקום, מאז התפשטה מגיפת הקורונה על פני 200 מדינות בכל כנפות תבל. שני סרטונים שניתרו לעין ולכדו את תשומת הלב: סרטון פרובוקטיבי של מדונה וסרטון של נטלי כהן וקסברג הישראלית. שניהם פרובוקטיביים לאללה, אבל עכשיו, כשאלוהים, אללה ו־GOD חזרו להיות אותו אחד, אולי ראוי להתייחס אליהם עם פחות ציניות.

נתחיל במדונה, זמרת (61), שתהילתה הגדולה כבר רחוק מאחוריה. אבל מדונה, כמו מדונה, לא שכחה שפרובוקציה הייתה מאז ומתמיד שם המשחק שלה. ולכן אין לה שום בעיה לצלם את עצמה יושבת באמבטיית קצף בבגדי חוה. וכך אומרת המדונה למיליוני עוקביה באינסטגרם: "לנגיף לא אכפת כמה אתה עשיר, כמה אתה מפורסם, כמה אתה מצחיק, כמה אתה חכם, איפה אתה גר, בן כמה אתה, ואילו סיפורים מדהימים אתה יודע לספר".

אם נתעלם לרגע מכל רעשי הרקע הטוקבקיסטיים, ונקשיב ברצינות לדברי המדונה, נגיע למסקנה הבלתי נמנעת שיש צדק בדבריה. כי אם יש תובנה אחת לפחות שצצה בימי קורונה, היא שהווירוס לא מבחין בין גבר לאישה, בין ישיש לפג, בין שחור, לבן ומלוכסן, בין חרדי, חילוני, שמאלני, ימני ודו־מיני. הווירוס קורונה עיוור צבעים, וכל אדם באשר הוא אדם, הופך מבחינתו מטרה לגיטימית.

ואם מדונה, שיושבת על מאות מיליוני דולרים (אולי יותר), הפנימה שלמרות כל עושרה, מעמדה ותהילתה הדועכת, גם היא יכולה לחטוף את הקורונה כאחרונת ההומלסיות, אין ברירה אלא להגיע למסקנה: כולנו שווים. כולנו אחד. כולנו בני אדם. וכולנו, בלי יוצא מן הכלל, מהפארש באנו ואל הפארש נשוב. ואם בגלל הקורונה תתמוסס השנאה בין בני האדם, אולי אפשר יהיה באותה הזדמנות להוציא ממקום מחבואו את המושג שלום. כן. שלום. תחשבו על זה.

מכאן לאמנית נטלי כהן וקסברג, האנטיתזה המוחלטת למדונה, שבימים כתיקונם נחשבת לפרובוקציה מהלכת, ובימי קורונה העלתה ליוטיוב סרטון שנקרא "מוות לאנושות" (בדחיפות). וקסברג מצולמת בסלפי סחרחר, כמו יושבת על קרסולה, על רקע בית קברות ענקי, וממש יוצאת מעורה מרוב שמחה: "מ-וו-ת, מ-וו-ת, מ-וו-ת לאנושות - לפני שייהרגו עוד חיות. מוות לאנושות - לפני שייהרסו עוד יערות. מוות לאנושות - לפני שיהיו עוד מלחמות. מוות לאנושות - לפני שיומצאו עוד דתות. מוות לאנושות - לפני שיעברו עוד חוקים. מוות לאנושות - לפני שייוולדו עוד אנשים. מוות לאנושות - זה פ-ש-ו-ט. וזה מצחיק אותי (צוחקת צחוק פרוע). בואו דינוזאורים, בואו דינוזאורים, חזרו דינוזאורים, בואו דינוזאורים, חזרו דינוזאורים".

הסרטון, דקה ועשרים שניות, עלה ליוטיוב לפני שישה ימים, ונכון לרגע כתיבת שורות אלו, צבר קצת יותר מאלף צפיות. לא בטוח שהוא יהפוך לוויראלי, אבל אין ספק שכהן וקסברג, הידועה כפרובוקציה בלי הפסקה (ובלי הכרה), מצליחה לנצל את מצוקת הקורונה כדי להשמיע מסרים שהיא מנסה ממילא להשמיע כבר המון שנים. 


"יום הדין"

לפעמים מתגנבת לתוכי תחושה שהקורונה הזאת בחרה בי, הרבה לפני שאני בחרתי בה. ההמחשה באה אתמול בערב, כשהחזרתי לספריית הדי.וי.דיז סרט שלא הצליח, טכנית, לעלות למחשב. דפדוף מהיר בספרייה סגר פוקוס על "יום הדין" עם הלוגו המאיים: "גם לאנושות יש תאריך תפוגה". שלפתי את הסרט הלא נודע הזה, שעדיין נותר ארוז בניילון – והמראתי אל הלא נודע.

אני מתחיל לראות את הסרט - שלא שמעתי עליו בחיים - ולא מאמין למראה עיניי ולמשמע אוזניי למשמע קול מהשאול: "איך נגיף אינו בוחר זמן ומקום. הוא לא שונא. גם לא אכפת לו. הוא פשוט קורה כמו מגיפות רבות בעבר. הכל החל באורגניזם מיקרוסקופי יחיד. מטבעו של האדם להתנחם, ולו במידה קלה ביותר, במציאת הסבר הגיוני לאסונות כאלה".

ומכאן לסרט המוזר הזה, שמתחיל בגלזגו, סקוטלנד, 3 באפריל 2008. וירוס "מלאך המוות" תוקף את גלזגו כמו כל הצטננות קלה. לא הייתה דרך לעצור אותו. לא נמצא לו חיסון. הוא נטל את חייהם של אלפים כבר על השבוע הראשון. התפרצות המגיפה המסתורית מקימה על גלזגו הנגועה חומות גבוהות, שמבודדות אותה משאר חלקי האי הבריטי, כדי למנוע את התפשטות המגיפה הקטלנית, המסתורית.

קאט ל־2035. כמעט שלושה עשורים אחרי כן, הצליח הנגיף הסקוטי לחצות את חומות הסגר הגבוהות, ותוקף ללא רחם בלונדון רבתי. התמותה עולה במהירות מבהילה, וגם בלונדון 2035 עושים מדעניה, רופאיה וכל שאר חכמיה, הכל - אבל הכל - כדי "לשטח את העקומה".

אחרי שלווייני הריגול הלונדוניים קולטים אותות חיים מגלזגו הנצורה, מתחוור לביון הבריטי שלא כולם מתו שם, ויש מצב שבגלזגו הצליחו למצוא חיסון גואל ל"מלאך המוות".

זה הרגע לגייס למשימה יחידת חוקרים בכירים, בניצוחה של מייג'ורית עדן סיינקלר (רונה מיטרה), המונחתים בחסות החשיכה היישר ללב המאפליה הגלזגואית, בתקווה נואשת למצוא בין השורדים שם, חיסון שיביס את המגיפה הקטלנית. על סיינקלר מוטלת המשימה לחפש מדען בשם קיין, שחקר את הנגיף טרם הבידוד, ונותר באזור המבודד.

לא נלאה אתכם בכל דרך החתחתים שמעמידים ניצולי גלזגו הלוחמניים בפני יחידת החוקרים. גם המוזיקה של "אדם והנמלים" בפסקול מתבלת היטב את "יום הדין" בגרוב פאנק־רוק־ניו ווייבי, שיושב בול על המוד הפוסט-אפוקליפטי של "יום הדין".
בסוף הם מגיעים לקיין, אותו מגלם, בכישרון רב יש לומר, מלקולם מקדואל הישן והטוב, הזכור לנצח בזכות תפקידו החד־פעמי ב"התפוז המכני" הקלאסי. ב"יום הדין" מקדואל הוא כבר אדם ישיש, עטור זקן לבן, עיניים ממצמצות, דיבור אטי, לחשני, כשכל מילה בסלע.

כשהמייג'ורית תוהה איך הצליח לשרוד את המגיפה, הוא משיב בחיוך מרושע: "בארץ הנגועים, המלך הוא חסין". וכשהיא תוהה אם מצאו תרופה למגיפה, עיניו נדלקות ופיו יורה כלהביור: "צמחנו מהאפר, ופיתחנו דם טהור. החומות שסביבך נבנו כך שיעמדו לעד. כך גם אנחנו. מה שבנינו כאן מתוך האפר, הוא דם טהור. דם שהעולם החיצון לא טימא עד עכשיו. אין תרופה. שרדנו כאן לא בזכות המדע, אלא בזכות הברירה הטבעית. הישרדות החזקים. הרווחנו את הזכות לחיות כאן מטוהרים מאנשים כמותכם". ד


"פטרייה פנטסטית – הקסם מתחתינו"

"האבולוציה שלנו היא כזו, שאנו נמצאים בה כרגע בנקודה של השלמה עם שינוי פרדיגמה עיקרי. שינוי של הדרך שבה אנו רואים את מה שאנחנו מכנים – מציאות. זה תמיד מעורר מתחים ופחדים. התרבות רוצה להיצמד לראיית היקום הישנה. אנו מבינים שכל הזמן הזה הוגבלנו בראייה שלנו את המציאות. הרבה אנשים פוחדים מזה. זה תחום מסוכן מאוד. אנשים רוצים לוותר על האחריות שלהם להיות מסוגלים להבין. ומאחר שרוב בני האדם אינם מבינים, יש להם אמונה. הם מאמינים באנשים אחרים, שאומרים להם שהם מבינים. המצב בשל ליחסים טורפניים".

הציטוט המצמרר הנ"ל מופיע לקראת סופו של "פטרייה פנטסטית – הקסם מתחתינו": סרט תיעודי מפוצץ מוח של הבמאי לואי שוורצברג, שפותח חלון לעולם הפטריות, שאומנם מתקיים על כוכב הלכת הארץ, אך מתברר שאנחנו יודעים עליו מעט מאוד.
"פטרייה פנטסטית" היה אמור לעלות בדיוק היום בבתי הקולנוע בעשרות מדינות ברחבי העולם. בגלל ימי קורונה, יעלה הסרט לרשת בלינק מיוחד תמורת 4.99 דולר לצפייה (או 14.99 דולר לרכישה).

ואם יש סרט שאתם באמת חייבים לראות, במיוחד בימי קורונה, זה הסרט הזה, שנראה בהתחלה קצת כמו סרט בנשיונל ג'יאוגרפיק. אבל מהר מאוד אתה קולט שהוא הרבה יותר מזה, כי הפטרייה, על כל זניה, היא האורגניזם העתיק ביותר על כדור הארץ, המורכב ממיליון וחצי זנים כבר יותר משלושה מיליארד שנים. ומה יהיה הזן הבא שישתלט על כדור הארץ אחרי שהזן האנושי ייכחד? התפטיר (מיצלניום), המשמש כרשת התקשורת של עולם הפטריות; רשת תת־קרקעית ענקית, המחברת בין הפטריות על פני שטחים עצומים, ומשתנה בהתאם לצרכים המשתנים.

ויש גם נגיעה ישירה של הפטרייה הפנטסטית לנקודה הקורונית, תוך אזכור מגיפות ויראליות קטלניות שהתרחשו מעת לעת: המגיפה השחורה באירופה שחיסלה שליש מאוכלוסיית אירופה; מגיפת השפעת הגדולה ב־1918 שחיסלה שני אחוז מאוכלוסיית העולם. ועכשיו הקורונה, שמוקדם לדעת כמה בני אדם ימותו ממנה.

מתברר שהתפטיר - ה"אינטרנט" של הפטריות - יודע לחסן את עצמו נגד פתוגנים (מחוללי מחלות) במערכת האקולוגית ונגד גורמי מחלות ויראליות במשך מיליוני שנה. במהלך הזמן נמצאו בפטריות מולקולות חדשות הפעילות מאוד נגד וירוסים של אבעבועות ו־ווירוס הפפילומה. ויש כרגע מדענים שמנסים להמציא את האנטיביוטיקה הבאה. הפניצילין הבא. אבל האדם בקושי נגע בפוטנציאל הרפואי של התפטיר. יערות העד, המכילים אינסוף פטריות עתיקות יומין, מהווים מאגרים בלתי נגמרים של חומרים רפואיים פוטנציאליים שמסוגלים להילחם במחלות ויראליות, והצלת יערות העד היא עניין של ביטחון לאומי.

גיבור "פטרייה פנטסטית" הוא המיקולוג (חוקר פטריות) פול סמטס, גבר במיטב שנותיו, שהקדיש את חייו לחקר הפטרייה ומתאר את מגוון איכויותיה בתחומי המזון, הרפואה, הרחבת התודעה, שיקום ביולוגי, יצירת תאי עצב וטיפול בחרדת מוות. וזה רק קצה הקרחון.