כאשר התברר שווירוס קורונה הוא האויב האמיתי, כחול לבן הייתה צריכה ללכת מיד לאחדות, גם אם היו לה 50 מנדטים. טוב שגנץ הבין זאת, אולי גם הבין שהדמוקרטיה אינה שלטון דורסני, שהושג מקולות מפלגה שיש לה מטרה להזיק למדינת ישראל
העולם הפוליטי השתנה בבת אחת. חלק נושמים לרווחה, חלק אומרים הלוך הלכה הדמוקרטיה, וצועקים מה שקודם הוגדר על ידיהם כהסתה: "בוגד, בוגד, בוגד". סאטיריקן מסוים שאל בפייסבוק: "ימנים, צריך להחליט: ממשיכים לצחוק על הראיונות של גנץ או לא? מה המדיניות?", עניתי: "יותם, ממשיכים לצחוק על הכל".
מה שברור הוא שכל מה שהיה אתמול הוכחה של ימנים לגניבת המדינה, הופך להוכחה של שמאלנים. למשל: גנץ צולם, הוקלט ושודר אומר בקולו לאחרונה מעל במת הכנסת, עוד לפני ההודעה על הצטרפות לממשלת הרוטציה עם ביבי: "אנחנו ננצח, אנחנו נתגבר על הדמוקרטיה". זה רץ ברשתות. מתוך רחמים כולנו מוותרים על דרישות מוגזמות מגנץ, ואומרים: הוא התבלבל. כך אומרים בייאוש ממנו הן מתנגדיו והן מצביעיו, מעכשיו יגידו מתנגדיו: הנה, הוא התכוון לזה.
שאלת העומק היא אם כאשר הוא אמר זאת בטעות, בזמן שכחול לבן כפתה עליו להיות תלוי ברשימה המשותפת, האם הוא באמת טעה? אף שתיקן את עצמו, נראה שלא טעה, וכי זו בדיוק הייתה התוכנית אז: להתגבר על הדמוקרטיה, שבה הליכוד היא המפלגה הגדולה, ולהשיג רוב בזכות המשותפת. ניצלנו.
ההתחברות לרשימה המשותפת כדי להשיג רוב עלוב הראתה שאין מעצורים כאשר העיניים אדומות משנאה לביבי. מה שהיה צריך לעשות, אם גנץ היה ממשיך במדיניות הזו, הוא בחירות רביעיות. כאשר השנאה לימין הסיטה את כחול לבן לתלות במשותפת, הבוחר היה צריך להגיד אם לזה הוא התכוון. אם העם רוצה להתאבד, בבקשה, אבל הוא צריך לעשות זאת מרצון חופשי ובידיעה ברורה מה הוא מצביע.
מדינת ישראל נמצאת במצב מטורף שבו יש לה כנסת ובה 120 חברי כנסת, ש־15 מהם מטילים וטו על מדינת ישראל.
האם הרופאים והפועלים הערבים הם אויבי מדינת ישראל? לא. האם חברי הכנסת של המשותפת הם אויבי מדינת ישראל? כן.
שני מבחנים חשובים עמדו בפני כחול לבן אחרי הבחירות ובשניהם הם נכשלו כישלון מבעית. הראשון, עוד לפני הקורונה, הוא ההחלטה ללכת עם המפלגה הערבית המשותפת ולהיות תלויים במפלגה שמטרתה היחידה היא הריסת ישראל; המבחן השני הגיע כאשר התברר שווירוס קורונה הוא האויב האמיתי. גם אם היו לכחול לבן 50 מנדטים הם היו צריכים ללכת לממשלת אחדות.
גנץ שינה הכל ביום מפתיע ומשמח אחד. אולי הוא הבין שהדמוקרטיה אינה שלטון דורסני, שהושג בהפרש של שני מנדטים ומקולות מפלגות שיש להן רק מטרה אחת: להזיק למדינת ישראל ככל האפשר.
הפרת הבטחה כל כך מרכזית, שכחול לבן לא תחבור למשותפת, הייתה עלולה להיות פגיעה במהות הדמוקרטיה. גנץ עמד בפני הקמת ממשלת דיראון, בכפיפת ראש של וסל לאדונו ושל דימי לשליטו.
אני מנסה לקרוא בנפש חפצה את הנימוקים שמסבירים מדוע המפלגות שונאות ישראל לגיטימיות. לא מצליח להבין את ההלבנה של האידיאולוגיה המסוכנת שלהן. הן בוודאי אינן מפלגות דמוקרטיות, הן חותרות לדיקטטורה ערבית על ישראל, על פי המודל של הדיקטטורות הערביות שסביבנו.
הטיעון הוא שהמצביעים של הרשימה המשותפת הם רופאים. תפסיקו לומר כל כך הרבה פעמים שהערבים רופאים. להבנה בין העמים לא מועיל שתסבירו לאנשים שהרופא הנחמד והחכם שמולם הצביע למפלגה שרוצה לחסל את ישראל. אני מתעלם מזה, מוחק את זה מהראש, מדחיק את זה, או מספר לעצמי שלא כל מי שהצביע לרשימה המשותפת באמת מאמין במצע ההשמדה שלה, הוא כנראה עשה זאת רק מתוך איזו נאמנות שבטית. בעצם, מי אמר שכל רופא ערבי הצביע למשותפת? אולי הצביע לליכוד, למרצ, או אולי לא הצביע כלל? די להכליל כל רופא כמצביע למשותפת המסוכנת.
צריך להבין: מנהיגי המשותפת לא טוענים שהם מייצגים מיעוט ערבי שעלינו להיות סובלניים כלפיו. הם לא רואים את עצמם כמיעוטים. הם רואים את עצמם כשליטים. שליטים שהשלטון בארץ ישראל נלקח מהם בכוח. בכל מקרה, לא רופא ולא רוקח וגם לא פועל בניין חרוץ ויסודי שעושה את עבודתו מכל הלב מטהרים את הכוונות המוכרזות והסמויות של מנהיגי המשותפת.
"יש חשדות שנתניהו גנב מן המדינה, ויש הוכחות שגנץ גונב את המדינה", כתב בפייסבוק שלי אדם ששמו יעקב רוטפלד. לפני התחברות גנץ לנתניהו זו הייתה ביקורת מימין. עכשיו אותו משפט בדיוק הוא ביקורת משמאל.