כל מי שעיניו בראשו הבין חיש מהרה שגנץ לא יוכל להרכיב ממשלה ולממש לבוחריו את ההבטחה הגדולה: לא יהיו בחירות רביעיות ובלי ביבי. הכל מתחיל מהעובדה הפשוטה, שניסו להשכיחה, שכחול לבן הפסידה בשלושה מנדטים בהתמודדות מול הליכוד, ונגמר בכך שהתחילה מלחמת עולם. בתחילה ניסו לייחסה לספין של ביבי, אך המציאות ניצחה.
דומני ששאלות היסוד שעמדו במצב זה בפני גנץ ומפלגתו היו כאלו: האם השנאה לאיש חשובה או שטובת המדינה חשובה יותר? האם הפרת הבטחת בחירות חשובה יותר מאשר הוצאת המדינה מהמשבר האיום שבו היא נתונה, המפלג את העם ללא תקנה? האם בזמן מלחמה ממשיכים בקרבות של עסקנים פוליטיים קטנים ומשאירים את המדינה ללא תקציב?
האם מרבית הציבור ואלו שבחרו בי מתעניינים עכשיו בכתבי האישום של נתניהו ומשפטו, או בקיומם הפיזי והכלכלי? היכן אתרום יותר למדינה: בהיותי בתוך הממשלה או מחוצה לה? מתי הסיכוי שלי להיות ראש ממשלה, ולהביא לסילוק נתניהו גדול יותר: כשיש לי הסכם מובטח על כך או כשאני ממשיך בקרבות פוליטיים והאפשרויות שאצליח להיות ראש ממשלה הן בחיק האלים?
אודה, כאשר גנץ הכריע, והקללות המסורתיות מילאו את האוויר, ישנתי טוב בלילה לאחר לילות רבים של דאגה, מה עוד שבבוקר גיליתי שהדמוקרטיה שלנו לא מתה. סוף סוף כנראה תהיה לנו ממשלה, אחרי שלוש מערכות בחירות. למה היא צריכה להיות כזאת מנופחת? טירוף. אבל לפחות יש ממשלה רחבה, שתרכיב קבינט למלחמה מתואמת בקורונה עם מטה מקצועי שיגייס את כל משאבי המדינה למלחמה זאת.
לדעתי, התוצר החשוב ביותר של הכרעת גנץ, מעבר לעצם הקמת ממשלה, הוא שבאחת תם שיתוף הפעולה של מפלגה ציונית עם רשימה אנטי־ישראלית, אנטישמית, לאומנית פלסטינית קיצונית, שייעודה הוא לקעקע את מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינת העם היהודי. רעיון העוועים של ממשלת מיעוט התלויה ברשימה כזאת ירד לחלוטין מהפרק.
מעניין שגם כאשר היה די ברור שאין מספיק קולות אפילו לממשלת מיעוט, “המשותפת” הייתה הכלי העיקרי של כחול לבן ליצירת רוב של 61 על מנת “לכבוש” את הכנסת, ולנסות להעביר חוקים שיזרקו לפח האשפה את רצונם של מיליוני בוחרים. עכשיו הם יהיו באופוזיציה. במסגרת הניסיון “להלבין” חטאי “המשותפת” הועלה הטיעון: זאת גזענות להתנגד לשותפות עם “הרשימה”.
היא מייצגת 20% מאוכלוסיית המדינה והם זכאים לקחת חלק במערכות השלטון במדינה. בהתנגדות הגזענית להשתתפות “המשותפת” בקואליציה אתם שוללים את זכויותיהם האזרחיות של אותם אזרחים ערבים. זהו הטיעון, והוא שגוי מיסודו. למה? האם כאשר מפלגת העבודה היהודית הייתה שנים רבות באופוזיציה, ולא בקואליציה, האם נשללו הזכויות האזרחיות של מצביעיה? בוודאי שלא. אז למה נשמע הטיעון האבסורדי הזה לגבי “המשותפת” כשהיא באופוזיציה?
לא רק זאת: לקואליציה לא נכנסת מפלגה שיעדה הוא לא להשתלב במדינה יהודית. אדרבה, תקום מפלגה ערבית שתחרות על דגלה את המטרה להשתלב במדינה יהודית תוך שמירה על תרבותנו ודתנו - זאת מפלגה שצריך לעודד הקמתה. לה בהחלט יהיה מקום בקואליציה, כמו גם ממשלה שתקום, לשר ערבי שאינו משתייך למפלגות “המשותפת”.