יוסי, אבא של טילטיל, הודח מבית "האח הגדול", כמה ימים לפני סיום העונה, ושוב נוכחנו לדעת ש"האח הגדול" היא לא תוכנית שמיועדת לאנשים מבוגרים. אמנם חשבתי שהפעם היה אולי סיכוי כלשהו שיוסי יצליח להשתלב בתוך חמישיית הסיום, אבל התבדיתי.

יוסי נכנס לבית האח על תקן של משכין שלום ואני חייבת להודות שלא פעם חשבתי שכל המאמצים שלו לבצע את תפקיד האיש מהאו"ם, היו מוגזמים. דווקא בגלל שזאת היתה עונה שקטה יחסית, וסכסוכים וריבים היו מצרך נדיר, היא היתה משעממת יותר מעונות אחרות. בתוכנית כמו האח הגדול, החסך הזה במתח חברתי שנוצר עקב אינטריגות וקונפליקטים, הוא  בעוכריה, כי הם מהווים את המהות של התוכנית. הרי הרעיון של האח הגדול, מלכתחילה נוצר על מנת להוכיח שכאשר מכניסים אנשים לתוך סיר לחץ, תוך ימים ספורים הם מתחילים להתכתש ולריב למשוך בשערות אחד לשני. ובואו נודה על האמת, כאשר הכול מתנהל על מי מנוחות, זה פשוט משעמם.

לכן, בכל פעם כשהייתי רואה את יוסי מנסה לפייס, חשבתי: בשביל מה לעזאזל הוא מתערב? הם באו לתת עבודה, אז שיעבדו, שיתווכחו, שיתעמתו, שיצעקו, שיחשפו את כל הקישקעס שלהם בפנינו. כאשר כולם אוהבים ומפויסים, מה קיבלנו? גלולת שינה אחת גדולה, במקום מתח שישאיר אותנו ערים.

משום מה, המבוגרים שמשתתפים בתוכניות "האח הגדול", חושבים שעליהם מוטלת החובה להרגיע ולחנך את הצעירים הטמפרמנטים. זה לא מעניין בעליל, לכן בשלב מסוים הם מודחים. יוסי הודח רק לקראת הסוף, כמו אותו דייר מבוגר מטבריה בעונה של טהוניה ששרד כל העונה, כי הדיירים אף פעם לא העמידו אותו להדחה, ובפעם הראשונה כאשר כולם היו מועמדים, הוא הודח. יוסי, לעומת זאת, צלח שתים או שלוש הדחות, ולכן חשבתי שיהיה לו סיכוי להגיע לגמר. אף רציתי בשבילו שירווה קצת נחת מעצמו ויגיע לשם, גם בשביל להפריך את הקלישאה שהעולם שייך רק לצעירים, וגם בגלל שהוא היה דייר חביב, מצחיק, עממי, צבר נסיון חיים ממרום גילו, נטול פוזות ודאווינים, ששמר על כבודו ועל שמו הטוב עד לרגע היציאה מהבית.

אני לא יודעת מי בסוף ייקח את הכתר, אבל דבר אחד בטוח. יש לנו כבר מנצחת אחת, לפחות מבחינה טאקטית, וזאת אודליה. היא הביסה בהדחות שלושה דיירים וותיקים, ניר, ליאור ויוסי, וזה הישג לא מפוקפק. היא רעשנית וצעקנית ועושה לכולם כאב ראש אחד גדול, אך היא תוססת, פצצת אנרגיה, עם ביטחון עצמי בשמיים, שרה ומסלסלת, בלבוסטה חסרת תקנה, גם יפה וגם אופה (ראיתם את הרוגלך המסודרים על המגש כמו חיילים?), גם יודעת להתעצבן, אבל גם להזיל דמעה בשביל האחר, ואם היא תגיע לגמר על חשבון דייר וותיק אחר, היא את שלה עשתה ובגדול.

כמובן שבשבוע האחרון בעונה, אין להפקה כל עניין לעורר סנסציות חדשות, להיפך, העונה חייבת להסתיים באווירת פיוס ורוגע, ואם היה לנו שפע של מזון וביצים במרכולים בימים אלו, כמו שפע האהבה שהדיירים הפגינו אחד כלפי השני בפרק של אתמול, היינו במצב טוב. הוהו, כמה אהבה, סולידריות, וחיבוקים, להם זכו הדיירים שתעודת הזהות שלהם הוקרנה על המסך בתוך הבית. ובכלל, כל האווירה החגיגית סביב סיפורם האישי, הייתה כמעט כמו החגיגיות סביב הכרזת הקמת המדינה. שלא לדבר על דמעות ההתרגשות שנשפכו כמים.

ואם מדברים על דמעות, עוד לא נשמע בכי קורע לב כזה בין קירות הבית או מחוצה לו, כמו בכיו של גדי כאשר יוסי הודח, שהזכיר בכי הסטרי של ילד שאימו השאירה אותו לבד ביום הראשון בגן. קטע  הזוי ודי פסיכי.

שלא לדבר על שברון הלב של תקווה אחרי שליאור הודח, שאף היא געתה בבכי מרורים, וכולם באו לנחם כאילו מישהו יושב שבעה חלילה וחס, טפו טפו, ונשגב מבינתי למה צריך היה האח להקדיש לזה חלק נכבד של הפרק. גם לא תגידו שתקווה הופתעה נורא אחרי שליאור הודח, הרי שניהם נשארו לבד כאשר גיא עמד להכריז שאחד מהם יודח. אז מה היא רצתה? להיות מודחת במקומו? ממש לא.

אך סוף טוב, הכול טוב. הדמעות יבשו מהר יותר מכפי שהן פרצו, ותקווה תגשים את אהבתה (או איך שלא תקראו לזה) לליאור כאשר תצא מהבית בעוד ימים ספורים, אם וכאשר הוא יחכה לה.