היום (חמישי) ליצא לאור הגיליון האחרון של "בלייזר". בפוסט הפרידה של המגזין נכתב: "היום התפרסם הגיליון האחרון של מגזין הגברים הטוב (והיחיד) בישראל. שנים היה לנו מוטו מתחת ללוגו - 'כל מה שמעניין גברים'. למרות שוויתרנו עליו מתישהו, זה תמיד היה הקו המנחה. תמיד כתבנו על כל מה שמעניין אותנו, וקיווינו שיש בחוץ מספיק גברים שזה מעניין גם אותם".

"אולי זה לא הפרינט שמת, אלא הגבר שעבורו כתבנו שפחות או יותר נכחד. כמו שאתם רואים בשער, העדפנו להיפרד מהגבר הזה שטיפחנו כל השנים במגזין, מאשר מהמגזין עצמו. הוא תמיד היה גוריל, הוא תמיד היה קצת פתטי. תמיד אהבנו אותו בזכות התכונות המעפנות שלו לא פחות מאשר בשל תכונותיו הטובות. הגבר שהעלינו על נס בבלייזר לא באמת היה קאובוי קשוח -הימים האלה חלפו מזמן. אבל הוא רצה להיות קאובוי קשוח, ועשה מאמצים גמלוניים בכיוון מדי פעם. ואהבנו אותו וצחקנו עליו ועל עצמנו בדיוק משום כך".

"אבל הגבר הזה לא באמת נכחד. הוא רק עבר אבולוציה. הוא עדיין בהמה, פשוט יודע להסוות את זה הרבה יותר טוב. גם אנחנו בעניין של אבולוציה. להשתחרר מהנייר. להיות מסוגלים להגיב על מה שקורה ברגע שזה קורה, ולא שלושה שבועות אחר כך כי אנחנו ירחון. להשתחרר מהטקסט הרץ לפורמטים שמתאימים יותר ל־2020 הזה ששם בחוץ, בהנחה שהוא יישאר שם אחרי הקורונה. להפסיק להיות עיתון שמעלה חלק מהכתבות שלו לאתר ובכך מסתכם חלק גדול מפעילות הרשת שלו, ולהתחיל להיות מגזין דיגיטלי חי, מעודכן ובועט. אחר כך נחליט כבר במי".

"בשנים האחרונות אנחנו מוצאים את עצמנו קוראים יותר ויותר - ופחות ופחות מתוך נייר. אולי יותר מדויק להגיד - צורכים יותר תוכן מגזיני. כי רק חלק ממנו זה תוכן מגזיני שקוראים. את כל הז'יטונים ששמנו על המגזין המודפס אנחנו הולכים לפוצץ עכשיו על אייטמים דיגיטליים - ותאמינו לנו, זה הרבה. אבל עם כל ההליכה הזאת עם הזמן יש דבר אחד שאנחנו בטוחים בו לגמרי: שאין מצב שאנחנו מוותרים על הערימה הענקית של 225 גיליונות שכל אחד מאיתנו מחזיק בבית. מגזין שלא יודע את עברו - אמר פעם, בערך, יגאל אלון - ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. אף פעם לא היתה לנו חיבה לערפל. הוא מפריע לנו להאיץ כמו פסיכים".

"ספרו לנו בתגובות על הפעם הראשונה שנתקלתם בגיליון בלייזר. אה, ותנסו להשיג את הגיליון החדש. הוא הולך להיות פאקין פריט אספנים".