אם מישהו מאיתנו טרם הבין, הרי שהקורונה היטיבה להסביר את העובדה שכולנו בעולם הזה חייבים להיות ערבים זה לזה. זה לא משנה אם אנו נמנים עם השמאל או הימין, אם אנו יהודים או ערבים, חרדים או חילונים, אם אנו חיים תחת משטר האייתוללות או שאנו נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו. לקורונה לא אכפת. הנגיף אינו מכבד גבולות, הבדלי דת, מין, גזע או לאום - מה שהופך את הכפר הגלובלי לקטן עוד יותר.
מכאן, קשה שלא להסיק שהשקעה שוויונית ומשמעותית בכלל היישובים במדינה, ובעיקר באלה הנמצאים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, היא קריטית. יצירת מקומות תעסוקה, תנאי מחיה נאותים ותשתיות ההולמות את המאה ה־21, הפחתת הצפיפות, חינוך והסברה להכלה, לבריאות, להקפדה על היגיינה, ובעיקר לערבות הדדית - הם חלק מ"מפת דרכים" חדשה ומכילה שעל הממשלה הבאה, תהא אשר תהא, ליישם.
זו כבר לא שאלה של השקפת עולם, של ריאל־פוליטיק לעומת נאיביות. זה פשוט צו השעה. גורלם של היהודים שחיים במדינה שזור בזה של יותר משני מיליון אזרחיה הערבים. לכן על הממשלה הבאה לנקוט מספר צעדי חירום:
1. לייעד משרד ממשלתי לטיפול בנושא המיעוטים, שבראשו יעמוד צוות מקצועי - לא לשם שמיים או לצורך חלוקת כיסאות, אלא לשם קידום עשייה משמעותית. חשוב לצרף למאמץ את האגף במשרד לשוויון חברתי, שעוסק בעשור האחרון בסוגיית המיעוטים ורכש מידה בלתי מבוטלת של ניסיון וידע בתחום. באשר לעלות של ריבוי משרדים, כמובן שאין שאלה: יש לקצץ לפחות 30% משכרם של השרים וחברי הכנסת, כדוגמה אישית והזדהות עם הקושי הכלכלי שחווה האוכלוסייה כולה.
2. על המשרד לעיל להקים ועדת היגוי קבועה, שתורכב מנציגים בכירים מכלל חלקיה של החברה הערבית. לא מדובר בפוליטיקאים, אלא בטובי אנשי המקצוע בתחום הבריאות, התכנון ועוד, שיוכלו להצביע על המגמות, הצרכים והכיוונים הנדרשים לפעולה.
3. יש לפעול להקצאת תקציבים משמעותיים גם לתכנון ולעבודת מטה בחברה הערבית, לצד התקציבים הכלולים בהחלטות הממשלה 922 ו־1480, ואלו שיבואו אחריהן. עד כה, לא הוקצו מספיק משאבים לתכנון, שהוא הרי הבסיס להצלחת כל מיזם.
4. במקביל, יש להקים מערך ייעודי ומקצועי של מעקב אחר ביצוע התוכניות והמיזמים המקודמים בחברה הערבית. אנשי המקצוע שהכשיר המשרד לשוויון חברתי, שעוסקים במיצוי משאבים ושחלקם הגדול כבר שולב ברשויות מקומיות ערביות, הם בהחלט בסיס איתן ונכון, אולם יש לתגבר מאמץ זה ולהרחיבו.
5. על המדינה להגביר ולשפר את רמת לימודי העברית בבתי הספר בחברה הערבית, במטרה להעניק לצעירים הערבים את הכלים הנדרשים להשתלב בשוק העבודה הישראלי. כיום רמת העברית של צעירים ערבים רבים איננה מאפשרת זאת, ואין מוסד אקדמי במדינה שלא יעיד על כך, בין שהדבר פוליטיקלי קורקט ובין שלא.
6. יש להכשיר את הקרקע לשילוב משמעותי יותר של שירות אזרחי בקרב האוכלוסייה הערבית. ניתן לבצע זאת באמצעות המשרד החדש ולאו דווקא באמצעות משרד הביטחון. זאת במטרה לעודד את שילובם של הצעירים הערבים במיינסטרים הישראלי ולהגביר את ההיכרות בין האוכלוסיות השונות.
7. חשוב לקדם שיח והסברה מול החברה הערבית בדבר הצורך בבנייה רוויה, שקיימת כיום ברשויות בודדות בחברה הערבית, למשל בכפר מנדא. הנושא עדיין רחוק מלהיות מקובל בקרב האזרחים הערבים, ואילו אילוצי המרחב מחייבים חשיבה אסטרטגית בהקשר זה.
8. יש ליצור תוכנית חירום לאומית, בעיקר בתחום החינוך, בכל הקשור במניעת אלימות בחברה הערבית. על תוכנית זו לפעול במקביל לתוכנית ייעודית שתקודם על ידי המשרד לביטחון הפנים, בין היתר באמצעות מנגנוני אכיפת החוק, ובשיתוף פעולה מקסימלי עם ראשי הרשויות הערביות.
9. יש להקים קבוצת מנהיגי דת, נוצרים, מוסלמים, דרוזים ואחרים, שיישבו סביב שולחן אחד במשרד המיעוטים, יחד עם טובי אנשי התקשורת והמדיה, וייצרו שיח מכבד, מסביר פנים ומכיל, שיהיה בו כדי להסביר את מדיניות הממשלה גם למגזרים הללו בשפתם, ועל פי תרבותם, בנושאים השונים. בפורום זה יש לכלול את ראשי הפורומים השונים של הרשויות הערביות, וביניהם הפורום הדרוזי, הבדואי וכו'.
10. נוכח היעדר יציבות שלטונית זה למעלה משנה ומצב החירום הבריאותי, יש להקפיא, למשך מספר שנים מוגדר, את אכיפתו של חוק קמיניץ העוסק בעבירות בנייה. זאת על מנת לאפשר לעוברים על החוק להסדיר את העבירות במסגרת החוק, תוך ניהול שיח מכבד והסברה. הפיכתם של שני מיליון אזרחים לעברייני בנייה לא באמת תשרת אף גורם במדינה. עם זאת, יש להביא להסדרת נושא הבנייה, לרבות הסדרת תהליך אישורן של תוכניות מתאר ברשויות הערביות.
11. יש משנה חשיבות להכנסת נוסח מגילת העצמאות לחוק הלאום, ובכלל זה התייחסות לערך השוויון עבור כל אזרחי המדינה, ללא הבדלי גזע, דת, מין או לאום. זו דרכה של מדינה יהודית ודמוקרטית.
12. חשוב ביותר לפעול לקידום חקיקה שתחייב שילוב של מומחים ואנשי מקצוע ערבים בכל מנגנוני המגזר הציבורי. כפי שהרופאים והאחיות הערבים הפכו חלק בלתי נפרד במלחמה הלאומית בנגיף הקורונה, כך צריך להיות גם באינספור תחומים נוספים שהם עמודי התווך בחיי היומיום של כולנו.