המשבר הכלכלי כבר כאן, ואנחנו עדיין לא יודעים כמה זה יעלה למשק, למדינה ובסופו של דבר לי ולך. כבר מכינים אותנו לכך שאנחנו ובנינו ובני־בנינו נצטרך לשלם את מחיר הקטסטרופה, שבאמת אין עליה שליטה. כבר עכשיו ברור שיש להוסיף 90 מיליארד שקל לתקציב המדינה, עוד לפני שיודעים מתי זה ייעצר והמשק יוכל לחזור לתפקד.
כבר עכשיו ברור שיש לייבא ציוד רפואי מתכלה, כמו מסיכות וסרבלים וחמצן ותרופות, שלא לדבר על שכר העבודה של הצוותים הרפואיים העובדים במשמרות מוגברות. כבר עכשיו צריך להוסיף אספקה שוטפת למרכולים ולייבא מחו"ל ביצים, למשל, כדי שלא יחסר. ישנם אזורים בארץ של הסגר מוחלט, שפירושו צורך לספק אוכל לתושבים הסגורים בבתיהם. וזוהי רק ההתחלה.
אבל אל חשש. מתברר שאין מקום לדאגה. תמיד יימצאו עוד כמה שקלים כדי לממן 30 שרים וסגני שרים בממשלה שכנראה תקום עלינו לטובה. קרי - 30 לשכות, 30 מנכ"לים, נהגים, עוזרים פרלמנטריים, מכוניות שרד. בשווייץ, מדינה עם שמונה וחצי מיליון תושבים כמו ישראל, ישנם רק שבעה שרים. ארצות הברית עם כ־340 מיליון תושבים, מסתפקת ב־15 שרים לערך. המספר דומה בספרד ובאוסטריה.
ואם כל זה לא מספיק, הגיע רעיון "חסכני" נוסף שנשמע כבדיחה: שני בתי שרד, האחד לראש הממשלה והשני לממלא מקומו. בחזקת בלפור א' ובלפור ב'. לפי הפרסום ולפי ההבנות בין הצדדים, "ראש הממשלה וממלא מקומו יזכו למעמד זהה לאורך כל תקופת ממשלת האחדות, גם מבחינת הלשכה, היועצים ונוהלי האבטחה". ולמה לא? שהציבור ישלם. שהמדינה תממן.
אמר מי שאמר, ובצדק, שעל מעונות יום לא מדברים, אבל על מעונות ראש הממשלה מתקיימת שיחה ערה. האם יש צורך לשוב להזכיר את מצוקות הנכים, שורדי מחנות הריכוז, הנוער בסיכון? האם אין לראש ממשלה זה או אחר דירה פרטית משלו שבה הוא יכול להתגורר?
קוראים יקרים, באמת שאינני מבין מה מתרחש. בערבו של היום שבו הושמע לראשונה רעיון נלוז זה, כבר באה הכחשה גורפת, אבל למחרת אפשר היה לשוב לקרוא בעיתון שזו אכן התוכנית. רגע מאשרים ורגע מכחישים. יש לי תחושה שמתייחסים לציבור כמילות השיר: "הציבור מטומטם, ולכן הציבור ישלם".