מפריחים את המדבר: העובדה שיש פערים בין המרכז לפריפריה איננה חדשה. תושבי הנגב והגליל זועקים מזה שנים כי הם סובלים מפערים בתחומי החינוך, הבריאות וכמובן בתחום התעסוקה. אחד הענפים שבהם נרשם הפער הגדול ביותר בתעסוקה הוא ההייטק. הנתונים מצביעים על גידול מתמיד במספר המועסקים בענף, כאשר כ־8% מכוח התעסוקה, כ־300 אלף איש, עובדים בחברות הייטק. אולם אין זה סוד שרוב פעילות חברות ההייטק מתקיימת במרכז הארץ. לפי הנתונים קיים כיום פער של יותר מ־40% בכוח העבודה המקומי – בהיקף המשרות והעוסקים בענף – בין המרכז לפריפריה.
כך, בעוד מדינת ישראל ממותגת בעולם כ”אומת הסטארט־אפ”, בפועל מדובר בתעשייה ריכוזית שבה מרבית העובדים והעסקים ממוקמים במרכז. יתרה מזאת, מוסדות ההשכלה הגבוהה שמהווים מרכיב חיוני ביצירת אזורי חדשנות ומשיכת חברות הייטק מצויים גם הם בעיקרם במרכז: מתוך יותר מ־60 מוסדות אקדמיים בארץ, פחות מ־25% מהם נמצאים באזור הפריפריה.
משימה לאומית
תחומים אלו, שאינם זוכים להשקעה, הם בעלי קשר ישיר לסוגיית ההתיישבות במקום. כפועל יוצא מהמחסור במקומות תעסוקה תושבים רבים עוזבים את הנגב והגליל ואחרים לא שוקלים לגור שם מלכתחילה. מיזם “קק”לטק־רד־בינת”, שנוצר במסגרת חזון קק”ל לשנים הבאות, “ישראל 2040: רילוקיישן ישראלי – קק”ל בונה את ארץ המחר”, נועד לעודד התיישבות ותעסוקה בנגב ובגליל דרך השקעה מסיבית בתחום ההייטק באזור.
המיזם, שהחל לפעול באחרונה בערד, מכשיר חיילים וחיילות שזה עתה השתחררו מצה”ל לעסוק בתחום ההייטק. משתתפי התוכנית, שאינם בני המקום, מקבלים גם תמריצים להתיישבות בערד. התוכנית מיועדת להתרחב לערי פריפריה נוספות, ונועדה לצמצם פערים בין המרכז לפריפריה.
“זו הזדמנות יוצאת דופן, שהקפיצה אותי משמעותית”, מספר ויטלי יוסיפוב על מיזם קק”לטק, התוכנית ששינתה את חייו מקצה לקצה. “לא הייתי צריך לשפר בגרויות. במסגרת התוכנית הביאו מורים של קידום, שהקפיצו אותנו מבחינת הלימודים לחמש יחידות מתמטיקה ואנגלית. אם הייתי מנסה לעשות את זה לבד, הייתי צריך לעשות פסיכומטרי, לשלם כסף ולעבור תהליך ארוך”.
יוסיפוב (27), סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב, מספר שאלמלא נתקל במקרה במודעה בפייסבוק של מרכז הצעירים של ערד והגיש מועמדותו לתוכנית, לא היה היום חלק מהמיזם, שכהגדרתו הוא הזדמנות יוצאת דופן עבורו. הוא נולד בברית המועצות לשעבר, עלה ארצה כשהיה רק בן שנה, גדל והתחנך בבאר שבע. בכיתה י’ עבר ללמוד בפנימיית כפר הנוער עיינות. את לימודי התיכון סיים עם בגרות ב־3 יחידות מתמטיקה, ולמרות זאת התקבל לתוכנית הייחודית, שאינה דורשת עמידה בתנאי קבלה אקדמיים, ומונגשת לכל מי שמעוניין ונמצא מתאים להשתתפות בה. לפני כשנה, כחלק מדרישות התוכנית, עבר יוסיפוב להתגורר בערד, וכעת נמצא בעיצומם של לימודי הקורס השני בתואר במדעי המחשב.
במהלך התוכנית עוברים הסטודנטים הכשרות מקצועיות, ולאחריהן משולבים במעגל התעסוקה למשך שנתיים באחת מחברות ההייטק של קבוצת רד־בינת או בחברות הייטק נוספות שיצטרפו בהמשך למיזם. “אני מקווה מאוד שאעבוד בתחום. לגמרי התאהבתי בערד, ואני רואה את עצמי ממשיך להתגורר בעיר”, אומר יוסיפוב. על שאר הסטודנטים הלומדים עמו הוא מספר: “יש בתוכנית אנשים מדהימים, מאוד התחברנו ואנחנו עוזרים אחד לשני”. מיזם קק”לטק־רד־בינת לעידוד ההתיישבות והתעסוקה בנגב, יממן לצעירים משתתפי התוכנית שכר לימוד וקיום ושעות תגבור לתואר ראשון במדעי המחשב מהאוניברסיטה הפתוחה, עם התמחות בתכנות DevOps, בכל אחת משלוש שנות לימודי התואר.
בימים אלו מקדמת קק”ל הקמת רשת מרכזי מצוינות טכנולוגיים, שישמשו בסיס לתעסוקה מתקדמת, תוך שאיפה לעבות ולהרחיבם בהמשך לכדי מרכזי תעסוקה אזוריים משמעותיים. כל מרכז יעסוק סביב תחום טכנולוגי ספציפי ויופעל על ידי צוות מומחים מקומי בעל ניסיון. המרכזים יוקמו בתפיסת רשת ארצית בפריפריה – אקו־סיסטם, ומטרתם להוות מקור תעסוקה לתושבי האזור וכן תמריץ לעידוד הגירה חיובית מהמרכז אל הפריפריה.
“ללא חיזוק משמעותי של הנגב והגליל ויצירת איזון דמוגרפי בינם לבין המרכז, מדינת ישראל בשנת 2040 תיוותר ללא חוסן כלכלי ואסטרטגי”, אומר יו”ר קק”ל, דניאל עטר, שיזם ומוביל את חזון ישראל 2040. “לאור זאת הציבה לעצמה קק”ל, שמאז היווסדה עוסקת בהפיכת החלום הציוני למציאות, יעד מרכזי לשנים הבאות בדמות חיזוק אזורים אלו והבאת מיליון תושבים חדשים לנגב וחצי מיליון לגליל. קק”ל רואה בנגב והגליל מובילי המהפכה הטכנולוגית הבאה בישראל, אשר יביאו לחיזוק חוסנה הכלכלי והפיכתה לאומת הייטק אמיתית עם תעשייה עילית המתפרשת לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל. מיזם קק”לטק הוא מימוש הלכה למעשה של חזוננו. ערד היא רק ההתחלה, ואנו נרחיב את הפרויקט המבורך הזה לערים נוספות בנגב ובגליל”.
לדברי יוזם ומוביל המיזם ונשיא קבוצת רד־בינת, יהודה זיסאפל, הצמיחה בתעשיית ההייטק, ולא רק בישראל, מונעת מאז ומתמיד על ידי כוח אדם הנדסי איכותי, והמחסור רק הולך ומחריף. “בלי המהנדסים האיכותיים הללו אנו בבעיה”, הוא מציין. “אני מעריך כי העתודה הגדולה של המהנדסים לעתיד תגיע מהפריפריה דווקא. מדוע להביא מהנדסים מהודו כשיש לנו משאב לאומי קיים? מדובר בקבוצת אנשים בעלי פוטנציאל אדיר, אבל מוזנח. המגבלה שלנו אינה ההון האנושי. מזה יש לנו בשפע. צריך לתת לחבר’ה האלה קודם כל להאמין בעצמם ולספק להם ליווי, גיבוי ותמיכה, וכמובן מקום עבודה עם גמר הלימודים. מדובר במשימה לאומית ממדרגה ראשונה, ואני מאמין ומקווה שעוד חברות הייטק ומרכזי פיתוח רב־לאומיים שפעילים בישראל, ירימו את הכפפה ויתגייסו לסייע”.
הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם קק"ל
