1. חיזוי כלכלי בעת שגרה הוא מלאכה מתעתעת, והוא קשה שבעתיים במשבר הקורונה. הכלכלה תחזור לשגרה, השאלה היא איך היא תחזור, מתי ובאיזה קצב. הרבה מהתשובות לכל השאלות הללו נעוצות בהיבטים פסיכולוגיים של פחד, ביטחון ותקווה, הן של הצרכנים והן של העסקים. מי שתכתיב את המגמה היא כמובן ארה"ב, הכלכלה הגדולה בעולם.
אני מעריך שאנחנו כבר אחרי שלב הפחד הגדול, הכותרות השחורות והתחזיות הקודרות מהשלכות הנגיף, ונדמה כי רוב המדינות הצליחו להשתלט על המצב ולבלום את הקורונה, כל מדינה עם המחיר שלה. אבל העקומות והסטטיסטיקות מדברות בעד עצמן: הרע ביותר כבר מאחורינו. מכאן והלאה השיח עובר ל"אסטרטגיית היציאה", שמשמעה שיקום הביטחון בצורה הדרגתית, שצריך להתבטא בשיקום הצריכה הפרטית ובשיקום הכלכלה.
מובן שיהיו שינויים בהרגלי הצריכה בחודשים הקרובים, ואלו כפופים לנוהלי הבטיחות של היציאה מהסגרים, כל מדינה בקצב שלה. אבל התנועה תהיה אחת: הקלות הדרגתיות כדי להחזיר את החיים למסלולם הרגיל מאותו מיתון או שפל כלכלי.
גוף פיננסי בולט המחיש את ההבדל בין שפל כלכלי, מיתון כבד ומתמשך מאוד, לבין מיתון "רגיל" באופן הבא: מיתון רגיל הוא כמו נגיף של שפעת או קורונה. הוא קשה ביחס למצב הבריא, אבל עובר מהר מאוד, ולאחר ההתאוששות לא נותר ממנו זכר.
שפל כלכלי כמוהו כמחלה קשה: לא רק שהמצב מידרדר במהירות ונותר גרוע לאורך זמן, אלא שגם לאחר החלמה אטית ומייגעת, בריאות מלאה אינה מובטחת. המשמעות לענייננו: אם כלכלות העולם ייכנסו לתקופה של שפל כלכלי, הדרך חזרה לבריאות כלכלית עלולה להימשך לא רק חודשים ארוכים, אלא גם שנים.
אולם אני לא חושב שאנחנו הולכים לכיוון של שפל כלכלי ארוך. ממש לא. אותו גוף פיננסי הזכיר שאחד המדדים לקביעת השפל הוא שיעורי התעסוקה: שיעור האבטלה כעת, שיעור הגידול עד כה ושיעור הגידול המשוער. משבר הקורונה אינו דומה בהיבט הזה לתקופות מיתון אחרות ואף לא למשבר הפיננסי הגלובלי של 2008, שבשיאו הגיע שיעור האבטלה בארה"ב ל־10%.
המצב כעת דומה יותר לתקופת השפל הגדול בתחילת המאה הקודמת, ועל כן היסטוריונים כלכליים אוהבים להשוות אליו את המשבר הנוכחי. לפי ההגדרות של התקופה ההיא, הגיע אז שיעור האבטלה בארה"ב ל־25%.
ההבדל בין המצב הנוכחי לשפל הגדול הוא במהירותה של המכה הכלכלית: מה שאז לקח ארבע שנים, צפוי להגיע עכשיו בתוך שבועות ספורים. בתקופת השפל הגדול, שיעור האבטלה בארה"ב עלה מ־3.2% בשנת 1929 ל־24.9% בשנת 1933. הכלכלנים והאנליסטים צופים כי שיעור האבטלה בארה"ב יקפוץ מ־3.4% בחודש פברואר 2020 לרמה של 20% עד 30% במהלך הרבעון השני של השנה.
הגוף הפיננסי כותב שהתחזיות אכן קודרות, אבל ההשוואות אינן במקומן. הוא מזכיר לטובת המאה ה־21 את קיומם של דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, תלושי מזון ותוכניות סיוע ממשלתיות מסיביות. כך שמדובר על ירידה (אם כי חדה) בהכנסות, כדי ליצור ירידה ניכרת, אך זמנית, בצריכה הפרטית.
הערכת הגוף, בדומה למה שהערכתי פה בעבר, היא שהמשבר הכלכלי יהיה קשה, אך קצר, וכבר במחצית השנייה של השנה נחזה בהתאוששות רבה בפעילות הכלכלית, שבמסגרתה נראה את מרבית המובטלים (לא את כולם, צריך להודות בכך) חוזרים למקומות העבודה, ועם הזמן (ושיקום הביטחון), הצריכה הפרטית תחזור להיות הכוח הבולט שמניע את הכלכלה ודוחף את שיעורי הצמיחה מעלה.
עם זה, צריך יהיה להכיר בהשלכות - כפי שהגוף הפיננסי מפרט - על הכלכלה, כשתוצאות האמת מהמשבר יתחילו לזרום. ההתמוטטות של הצריכה הפרטית היא בסדר גודל כזה שחברות רבות לא ישרדו את המשבר, עם סיוע או בלעדיו.
גם שלל החובות של עסקים, שגדלו בחדות מאז החל המשבר הפיננסי הגלובלי, יוסיפו לקושי של חלק מהחברות לחזור לפעילות עסקית סדירה לאחר המשבר. הרי תקופת הפרוספרטי באשראי זול נמשכת כבר עשור, ומי שלא נערך ליום סגריר, עלול לשלם מחיר כבד. כפי שוורן באפט אמר: "בסופו של יום, רק אחרי שהגאות נעלמת אפשר לראות מי שחה עירום", וללא ספק, המשבר הכלכלי של הקורונה יגלה לנו כמה ששחו בעירום.
השורה התחתונה של הגוף הפיננסי היא - ואני מסכים איתה לחלוטין - שבהשוואה לשפל הגדול אנו במצב טוב יותר במובן של הידע הכלכלי הרחב שנצבר מאז ושל נכונות הממשלות לעשות הכל כדי למנוע מהאזרחים מחיר חברתי, אנושי וכלכלי בלתי־נסבל. עם זה, חשוב לזכור: גם ממשלות אינן כל־יכולות, כולל ממשלות עשירות יחסית. גם המשאבים שלהן מוגבלים וגם הן לא יכולות להמשיך ולהעמיס על עצמן חובות וגירעונות.
זו בדיוק הסיבה שהאינטרס של הממשלות הוא גם לשבור את מחסום הפחד של גורמי הבריאות מהשלכות עתידיות נוספות של הקורונה ולהחזיר את המשק לפעילות. בזהירות, בהדרגתיות, אבל - במהירות.
2. אם אנחנו רוצים להסתכל על חצי הכוס המלאה במשבר הקורונה - או לפחות על עשירית מהכוס המלאה - ניווכח שלמרות השיתוק הכלכלי ולמרות מאות אלפי המובטלים, העלייה בשיעורי העבודה מהבית היא מתבקשת ובעלת יתרונות רבים, הן לעובדים והן למעסיקים, ויש לה השלכות משקיות חיוביות עצומות.
דוח הממונה על השכר במשרד האוצר הקדיש לכך פרק נרחב ובו נכתב שברשות הפטנטים במשרד המשפטים גובש זה מכבר מודל העסקה גמישה, המאפשר עבודה מרחוק במסגרת ימי עבודה מלאים בהיקף מוגדר. המודל יושם כפיילוט בשנים 2012־2014, ובמסגרתו הורשו להשתתף רק בוחני פטנטים, בהתאם לכמה קריטריונים שנקבעו מראש, כמו מרחק מגורי העובד ממקום העבודה וותק מינימלי ברשות.
הפיילוט הוחל באופן הדרגתי, כך שבשלושת החודשים הראשונים הורשו העובדים לעבוד מהבית פעם בשבוע, ולאחר מכן ניתנה להם האפשרות לעבוד מהבית פעמיים בשבוע. העובדים התחייבו לעמוד בכמה יעדים מוסכמים מראש כמו עמידה בזמנים שנקבעו, זמינות במשך יום העבודה, משיכת שיחות ונוכחות בפעילויות משרדיות, בהדרכות ובישיבות צוות.
מהפיילוט ברשות הפטנטים, כמו בסקרים עולמיים בנושא העבודה מהבית, עלו תוצאות חיוביות: תפוקת העובדים עלתה, בעוד כמות ההיעדרויות מהמשרד פחתה. נוסף לכך דיווח המשרד על חיסכון במשאבים ועל הצלחה גדולה יותר בגיוס עובדים חדשים. עוד עלה, באופן טבעי, כי בעקבות יישום הפיילוט דיווחו העובדים על עלייה בשביעות הרצון מהארגון.
לאור תוצאות הפיילוט יושמה לאחר מכן הפרקטיקה באופן שוטף ברשות. אלא שעם כל הכבוד לפיילוט ולתוצאותיו החיוביות ברשות הפטנטים, הדרך ליישום מלא של הפיילוט הזה בכל הסקטור הציבורי עוד רחוקה.
3. מסקרים שנערכו בעבר עולה כי כ־60% מהעובדים בישראל מגיעים לעבודתם ברכב פרטי. ישראל גם נחשבת לאחת המדינות הצפופות ב־OECD, כך שהשילוב של עובדים רבים המגיעים ברכב פרטי וצפיפות מביא לתוצאה שמוכרת לנו היטב: גודש עצום בכבישים, בייחוד בשעות של תחילת יום העבודה וסיומו במרבית המקומות.
לעבודה מהבית יכולות, אם כן, להיות השפעות ניכרות. מצד העובד, יש כאן חיסכון מובהק בזמן, שיפור איכות החיים, הרווחה האישית וכמובן - עלייה במוטיבציה. גם למעסיק יש חיסכון אדיר בשטחים, באנרגיה ובמשאבים נוספים.
הוא עשוי ליהנות מעלייה בפריון העבודה של העובדים מהבית וגם מאפשרות לפנות לקהל מועמדים רחב יותר (למשל, עסק מהמרכז שיפנה לעובדים בפריפריה ועלייה באפשרות להעסקת עובדים עם מוגבלויות). היתרונות למשק ברורים אף הם: צמצום בזיהום האוויר, חיסכון כלכלי בשל הפחתת הגודש, ירידה בכמות התאונות ובבלאי של התשתיות וצמצום הפער התעסוקתי בין המרכז לפריפריה.
שום תופעה או מגמה לא חפה מחסרונות, ובהחלט ישנם גם כאלו בעת עבודה מהבית, כמו הסחות דעת במרחב הביתי (אם כי יש לזכור שהסחות דעת כאלה קיימות גם בארגונים) ובידוד חברתי ומקצועי. מעסיקים ייאלצו להתמודד עם התסכול של עובדים שאינם מורשים לעבוד מהבית (אפשר לייצר תחלופה) - אבל ככל שבוחנים את הנושא, מגלים שהיתרונות עולים בבירור על החסרונות.
התועלת הסביבתית, למשל, היא עצומה. זיהום אוויר ממקורות תחבורתיים הוא נתח גדול מסך פליטות המזהמים לאוויר בישראל. לפי דוח של משרד הבריאות והקרן לבריאות הסביבה, כ־2,000 בני אדם מתים ממוות מוקדם בכל שנה כתוצאה מחשיפה לזיהום אוויר, ולפי הערכות, מחציתם נגרמים בשל חשיפה לזיהום מכלי רכב (קצת פרופורציה ביחס לתמותה מקורונה). גם התועלת הכלכלית ברורה: לפי אומדן שחושב באגף התקציבים במשרד האוצר, בתחילת 2018 הוערכו נזקי הגודש למשק בכ־35 מיליארד שקל בשנה, והצפי הוא שעד שנת 2040 העלויות יגיעו לכ־70 מיליארד שקל. גם אם המספרים הללו נדיבים מאוד, וגם אם נחתוך אותם בחצי, עדיין התועלות המשקיות הנגזרות ממעבר לעבודה מהבית הן אדירות.
אם זה כל כך טוב, מדוע אין עלייה דרמטית בשיעורי העבודה מהבית? אומנם שיעורים אלו עולים בישראל בהדרגתיות ובעקביות, אבל גם באטיות רבה: בסך הכל שיעורי העבודה מהבית מגיעים לכ־4%, ואלו שיעורים נמוכים מאוד. הסיבות לכך הן מגוונות, להערכתי, פסיכולוגיות בעיקר, בייחוד מצד המעסיקים, אבל גם מצד העובדים.
החשש של מעסיקים הוא מאיבוד שליטה על העובדים ועל הפיקוח והבקרה על עבודתם השוטפת, ואילו החשש של המועסקים הוא מאי־קידומם של העובדים מהבית (פוליטיקה ארגונית היא הרי כלי לקידום) או אולי חשש מתגובה של עובדים שלא יכולים לעבוד מהבית, כיוון שעבודה מרחוק היא סלקטיבית ומתאימה רק לסוג מסוים של משרות.
4. לפי דוח הממונה על השכר, המובילה האירופית בנושא העבודה מהבית היא הולנד, שבה אומץ הסכם מסגרת בנושא כהסכם קיבוצי וולנטרי. ההסכם נתמך בצעדי מדיניות נוספים כגון הסכם מסגרת לעבודה מרחוק במגזר הציבורי והטבות מס למעסיקים. צעדים אלו הביאו לכך שאחוז המועסקים מהבית בהולנד הכפיל את עצמו בתוך ארבע שנים (2003־2007) והגיע קרוב ל־14%, נכון ל־2017.
בארה"ב כל הסוכנויות הפדרליות מחויבות לגבש תוכנית ליישום עבודה מרחוק ולמלא אחר דרישות שיעודדו את השימוש בה, בהתאם לחוק ממשלתי שנחתם כבר ב־2010. הסוכנויות הן בעלות הסמכות להגדיר אילו משרות אפשר לבצע מרחוק ובאילו זמנים, ובאחריותן ליידע את העובדים על זכותם לעבודה מרחוק, לקבוע יעדים להשתתפות בעבודה מהבית, שיאפשרו לסוכנויות למדוד ולדווח על התוצאות, וכמובן לדאוג לכך שהעובדים יעברו את ההכשרות המתאימות.
היקף העובדים מרחוק במשרה חלקית או מלאה בארה"ב (כולל עסקים קטנים) מוערך ב־25%, והיקף העובדים המעוניינים לעבוד מרחוק גבוה הרבה יותר ומוערך ב־80%־90%. מגמה שונה קיימת בקרב ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ואפל, שנוטות לא לעודד עבודה מרחוק, והן מעדיפות למקד את מאמציהן בטיפוח התרבות הארגונית במקום העבודה. ההנחה העומדת מאחורי הגישה הזאת היא ששיפור התרבות הארגונית ימקסם אינטראקציות חברתיות ויגביר את היצירתיות של העובדים.
5. אפשר עכשיו לדבר ארוכות על ניירות עבודה בנושא עבודה מרחוק, על אסטרטגיה, על רגולציה, על תמריצים למעסיקים (אף שיש תמריץ חזק מאוד: התייעלות, ולא צריך עוד תמריצים מהמדינה), אבל בסופו של דבר הסקטור הפרטי, ולאו דווקא הציבורי, הוא זה שצריך להניע את המגמה, בלי יותר מדי רגולציה ובלי יותר מדי ביורוקרטיה. כי איפה שיש יותר מדי רגולציה וביורוקרטיה, יש בדרך כלל עיכוב בתהליכים כלכליים, שמחירם למשק הוא צמיחה נמוכה מהפוטנציאל.
מה שצריך הוא עוד ועוד מעסיקים שמאפשרים לעוד ועוד עובדים במקצועות המתאימים לעבוד מרחוק, תוך ההתאמות וההכשרות הנדרשות - והן לא בשמיים. חישבו על שטחי העבודה שנחסכים, על האנרגיה שנחסכת ושאר ההוצאות והמשאבים. זה תמריץ גדול מספיק כדי להתניע את התהליך מיד לאחר (ובחסות) משבר הקורונה.