הממשלה העומדת לקום ראויה לכינוי “30 ומשהו”. זו תהיה הממשלה ה־35, שתתבסס על הסכם קואליציוני למשך 36 חודשים, והכי חשוב - יהיו בה על פי הדיווח 36 שרים. לממשלת האחדות של שנות ה־80, לפני 30 ומשהו שנים, הספיקו מעט מעל 20 שרים, כששתי המפלגות הגדולות החזיקו ב־85 מנדטים.
לממשלה הזאת יש פוטנציאל לככב כשיאנית בתחום הממשלות, לא רק בהקשר הישראלי הצר אלא גם בהקשר של מדינות הדומות לישראל בגודלן הדמוגרפי ובצורות המשטר הפרלמנטריות. לדוגמה, אחת משיטות ההשוואה בין מדינות היא היחס שבין מספר חברי הממשלה למספר חברי הפרלמנט. ישראל תהפוך לשיאנית עולמית עם יחס של פחות מאחד לארבעה ואף קרוב לאחד לשלושה.
לא מדובר בהשוואה אנקדוטלית וחסרת משמעות. הרי גם כך לישראל יש את אחד הפרלמנטים הקטנים ביותר. וכאשר רבים מהשרים וסגני השרים הם חברי הרשות המבצעת, כל העבודה הפרלמנטרית בכנסת נופלת על כתפיהם של מעט מאוד אנשים, האמורים להתפזר בין לא מעט ועדות קבועות וועדות משנה וכיוצא באלה.
יש לציין שהחוק הנורווגי אמור לפתור חלק מהבעיה, כאשר השרים יתפטרו מחברותם בכנסת לטובת הבאים אחריהם ברשימה. אז תיווצר בעיה אחרת - ריבוי חברי כנסת ללא ניסיון פרלמנטרי.
הממשלה המנופחת ביותר בתולדות ישראל יוצאת לדרך, כשברקע זעקותיהם של מאות אלפי עצמאים ויותר ממיליון שכירים שנכנסו לסחרור של חוסר ודאות תעסוקתי. אם היה צריך למצות בקצרה את כל סעיפי ההסכם הקואליציוני, נראה שהמושג המתאים ביותר הוא אי־אמון הדדי.
מגוון רחב של ניסוחים ופיתולים נועד להבטיח שאכן הפריטטיות הקדושה, אותו שוויון בין־גושי, יהיה מיושם בכל שלב ובכל תחום שנקבע. מה שהיה מובן איכשהו אם כחול לבן לא הייתה מתפרקת, הופך כעת לשיא עולמי נוסף. כמחציתה של מפלגה גדולה לשעבר זוכה לכך שכמעט כל נציג שלה יהיה חבר ברשות המבצעת. בתוך כך, נוסף לנו גם מושג חדש במדע המדינה: ראש הממשלה החלופי. מושג שהומצא, ושכל מה שנכתב עליו בהסכם הקואליציוני מעיד על חוסר אמון הדדי בין הצדדים בכל הנוגע לביצוע.
אין ספק שממשלה הייתה חייבת לקום, לאחר שנה של חוסר יציבות ולנוכח הצורך הדחוף לטפל במשבר הקורונה. יחד עם זאת, אם ההסכם יעבור את מסלול המכשולים של בג”ץ, הממשלה תעמוד למבחן הציבור, שיחליט אם זו הייתה הדרך הראויה להרכיב את הממשלה.
הכותב הוא ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן.