זה כחודשיים שעולם התרבות מושבת כמעט כליל, ואנשי תעשייה רבים, בכללם לא רק האומנים והיוצרים אלא גם התאורנים, אנשי הסאונד, המפיקים והיחצנים, אינם עובדים ונמצאים במצב כלכלי קשה. על אף החזרה לשגרה, ייקח להם זמן רב להתאושש.
התוכנית של משרד התרבות לסיוע לגופי התרבות, הן הנתמכים על ידי משרד התרבות והן העצמאיים, היא תוכנית די ריאלית, שאת השפעתה אפשר יהיה לראות רק לקראת סוף השנה, בתקווה שהקורונה תהיה מאחורינו.
עם זאת, יש כמה שאלות שקשה לראותן באות על פתרונן: לפי השרה מירי רגב, הקרן שאמורה לסייע לאומנים במצוקה, תחלק מכספה ל־200־300 אומנים, בעוד ישנם אלפי אומנים הזקוקים לעזרה כלכלית, בהם גם אומנים ותיקים, שבשיחותיי עמם מספרים כי גם ביום שגרתי אינם זוכים לסיוע כזה.
וכאן נשאלת השאלה: איזה אומן יזכה לסיוע ואיזה אומן לא יהיה זכאי לו? האם הבחירה במתן מענק לאומן מסוים תבוא על חשבון הישרדותו של אחר? האם משרד התרבות קשוב לרחשי לבם של האומנים הוותיקים ומקשיב גם להם, או עורך שיחות רק עם נציגי ארגונים כמו אמ"י או אקו"ם, שפועלים למען האומנים אך לא תמיד רואים את התמונה הרחבה?
הייתי ממליץ לנהל שיחות עם שלל סוגי האומנים: מתחילים, מבוססים, מבוגרים, מוכרים, אנונימיים, אנשי סאונד, מפיקים וכדומה, ולאחר הקשבה והידברות כללית, לחשוב על פתרון שיוכל לסייע ואף למנף את הענף מבחינה כלכלית.
מלבד העובדה הזאת, הרגישות בנושא הקלות הארנונה, מתן הפיצויים והרצון להחזיר את המופעים הקטנים לפעילות, מעוררים אופטימיות רבה בנוגע לחזרתו של עולם התרבות לשגרה, בתקווה שבעתיד הרחוק יותר - אך לא רחוק מדי - יימצא פתרון גם למופעי ענק של אומנים מקומיים ובינלאומיים.