מגיפת הקורונה יצרה בארץ וברחבי העולם יוזמות ומופעים שלמים של הצדעה לרופאים, שוטרים, מורים ומי לא. בתוך כך, ייתכן שעובדי הרווחה נשכחו מאחור, ובהם גם המטפלות והמטפלים המסורים בקשישים שבקהילה ובמוסדות לאנשים עם מוגבלות. מדובר באנשים המסורים ביותר, שהמשיכו לפקוד את מטופליהם לאורך כל תקופת ההסגר, שעבור האוכלוסיות הללו טרם הסתיימה.
שרון סולטן, מנהלת סניף דנאל סיעוד בראשון לציון, מטפלת באופן שוטף באלפי קשישים בשפלה באמצעות כ־1,100 מטפלות ומטפלים, שלא הפסיקו לעבוד לרגע אחד למרות הסיכון. "במיוחד בימים קשים אלה, שבהם קשישים רבים נמצאים בבידוד ומרביתם בקושי יכולים לצאת החוצה או מפחדים מכך, אנחנו מרגישות שתפקידנו מקבל חשיבות רבה", היא אומרת. "מרגש לראות איך עובדי הסניף והמטפלות הסיעודיות התגייסו ומגדילים ראש הרבה מעבר לנדרש".
אחת המטפלות היא ג'ני שרבייב, שמספרת: "היום הקשישים צריכים אותנו יותר מתמיד. לכן חשוב לנו להגיע לבתיהם, לראות אותם, להקשיב להם, להבין מה הם צריכים ולעזור להם בכך. אני מרגישה תחושת שליחות וסיפוק עצומה".
סראג' נאני, אחד המטופלים של החברה: "אני רוצה להגיד תודה למטפלת שלי, על המסירות וההשקעה, שגם בימים קשים אלה היא מקפידה להגיע אליי ואפילו דואגת לי יותר מהרגיל. אין לי מילים לתאר את הערכתי. הביקורים שלה מפיגים את בדידותי והדאגה שלה מחממת את לבי".
כשרבים מדיירי המסגרות של הארגון אלאור לאנשים עם צרכים מיוחדים אינם יכולים לצאת לחופשות בבתיהם בשל המצב, החרדות צפות והקשיים מתעוררים. דווקא בתקופה מאתגרת זו הצוותים ממשיכים בעבודתם המסורה, וביתר שאת.
"אני כבר 25 שנה עובדת באלאור", מספרת המטפלת נטליה רוטמן. "אני מרגישה שבזמנים קשים אלה אני צריכה להיות עם הדיירים המקסימים שלנו, ולכן גם במהלך חג הפסח נשארתי לישון איתם. הם כמו הילדים שלי". רוטמן, יש לציין, עברה לאחרונה ניתוח, אך שבה לעבודתה בטרם הסתיימה תקופת ההתאוששות שנקבעה לה.