נראה שכיום כבר אי אפשר להתעלם מכך שהמערכת הפוליטית הישראלית לא הצליחה לכונן מבנה שלטוני יציב, אמין, ישר, ייצוגי והוגן. כזה המסוגל ליצור משילות, פועל בהתאם לשלטון החוק ובונה ומיישם אסטרטגיות ארוכות טווח עבור המדינה בכל תחומי החיים.
אחרי שנה וחצי ושלוש מערכות בחירות ועל סִפה של מערכת בחירות נוספת, שתגיע ללא ספק בקרוב, אין מנוס מלחשב מסלול מחדש. 35 ממשלות התחלפו במדינה במהלך 72 שנות עצמאותה. כל שנתיים בממוצע מתחלפת כאן ממשלה. מה הפלא אם כן שאנו חיים ללא חוקה, ללא תכנון אסטרטגי ארוך טווח בשום תחום, ללא אסטרטגיה ביטחונית ומדינית ובמצב עובדתי של קריסת מערכות החינוך, הבריאות והרווחה.
במבנה הפוליטי הנוכחי, שבו שיטת בחירות ומבנה ממשל בלתי אפשריים, לא ניתן למעשה ליצור יציבות שלטונית, וראש המדינה נידון להיות נתון לנצח לסחטנות פוליטית, שאינה מאפשרת לו לבנות מדיניות, אלא מחייבת אותו להילחם על הישרדותו באופן מתמיד.
יתר על כן, איש בכנסת גם אינו מייצג את האזרחים בפועל. הבחירות מבוססות על השתייכות מפלגתית, שאינה מייצגת בהכרח את אינטרס הבוחרים. חוקי היסוד משתנים בקצב מסחרר, סדר העדיפויות התקציבי אינו ברור, ופוליטיקאים שאינם מוכשרים לכך מנהלים מערכות ענק מורכבות (חינוך, בריאות, רווחה, אוצר, תחבורה) ללא כל ידע והבנה שיאפשרו להם להוביל מדיניות מקצועית ואחראית.
היום כבר ברור כי לישראל דרושה מהפכה באופן החשיבה וההתנהלות. זה מזמן כבר לא עניין של ימין או שמאל, דתיים או חילונים, יהודים או ערבים וספרדים או אשכנזים. יש לבנות כאן מדינה מודרנית מתפקדת, שבה יש מדיניות ברורה ותוכנית אסטרטגית מוכנה בכל אחד מתחומי החיים.
המהפכה הזו מחייבת את אזרחי המדינה להגביר את מודעותם למתרחש, להתעורר ולהיות מעורבים באופן פעיל בהתנהלות המדינה - הן חברתית והן פוליטית - תוך הגברת הייצוגיות של האזרחים בבית הנבחרים.
ישראל חייבת ליצור ממשל יציב, מקצועי, תקין, ישר והוגן, הפנוי לפעול למען אזרחי המדינה. זאת מתוך נחישות, אומץ לב מנהיגותי ומצוינות מנהיגותית, שקיפות וראייה לאומית חזונית - במקום שהממשל יהיה עסוק בהישרדותו בכל יום ויום. ובעיקר, ממשל הפועל על ברכי ערכיה הבסיסיים של הציונות ומגילת העצמאות, שהגדירה את המדינה כיהודית ודמוקרטית, ועל ערכי היושר, המינהל התקין, הסולידריות, ההוגנות והשוויוניות החברתית ושלטון החוק.
שישה עקרונות
כדי להצליח לבנות ממשל מתוקן עם מעורבות אזרחית ראויה, עלינו לדבוק במספר עקרונות חשובים. הראשון הוא עקרון הלאומיות, הקובע כי כל אזרחי מדינת ישראל מחויבים לחוקיה, לחובות ולזכויות הנגזרים מכך. דגל ישראל הוא דגל המדינה, שיתנוסס מעל כל מוסדותיה במערכות השלטון, החינוך, הבריאות והמשפט. כל אזרחי המדינה מחויבים לשמור על ביטחונה ולפעול למען האינטרסים שלה.
העיקרון השני הוא עקרון העממיות, הקובע כי השלטון בישראל יישאר תמיד בידי העם, שיבחר באופן דמוקרטי את מנהיגיו, ואף יחליט בנושאים גורליים ואסטרטגיים באמצעות הצבעות ומשאלי עם. על שיטת הבחירות להיות אזורית ויחסית, ראש הממשלה ייבחר בבחירה ישירה, תקופת הכהונה שלו תוגבל לשתי קדנציות מלאות, והוא יוכל לנהל את המדינה ביציבות, לאורך זמן וללא סחטנות פוליטית.
העיקרון השלישי הוא עקרון הפרדת הדת מהמדינה. ישראל היא מדינת הלאום היהודי. אולם היא דמוקרטיה חופשית, ליברלית ופלורליסטית, המאפשרת לכל אזרח לקיים את אורח חייו בהתאם לרצונו ולצרכיו - ללא כל כפייה. כל מערכות השלטון, התחבורה, המשפט והמינהל יתנהלו ברוח המסורת וההיסטוריה היהודית. אולם כל זאת תחת חופש דת לכל.
העיקרון הרביעי הוא עקרון הרווחה. עיקרון זה קובע כי ישראל היא מדינה מערבית מתקדמת, המאפשרת קיומה של כלכלה קפיטליסטית חופשית. אולם במקביל היא מתפקדת כמדינת רווחה, התומכת באזרחיה הנזקקים, מעניקה להם סיוע ופועלת לשיפור מתמיד ברמת החיים של כל אזרחיה - בדגש על זקנים, עניים, ניצולי שואה, חולים וכד'. זאת במטרה לצמצם את מעגלי העוני בחברה.
העיקרון החמישי הוא עקרון השקיפות והיושר, הקובע כי כל מוסדות השלטון, המשפט ונבחרי הציבור מחויבים לפעול אך ורק במסגרת החוק ובשקיפות מלאה כלפי אזרחי המדינה - ללא כל שחיתות שלטונית. מי שהורשע בדין לא יוכל לשמש כנבחר ציבור. מי שפעל בחוסר תום לב ומתוך אינטרס אישי לא יוכל לכהן בתפקיד ציבורי.
העיקרון השישי, שאמור להיות מובן מאליו, הוא עקרון הפרדת הרשויות - השופטת, המחוקקת והמבצעת - שאינו נשמר בימינו.
11 צעדים
על השלטון הנבחר ונבחרי הציבור כולם לפעול במוצהר ובעדיפות עליונה ליצירת אסטרטגיה ניהולית, שתוביל ליישום של מדיניות ברורה בכל תחומי החיים. לא שיסוי וקיטוב והפרדה בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים וערבים ויהודים, אלא תוכנית המכוונת ליצור מציאות נכונה לכל אזרחי המדינה. לשם כך נדרשת שורה של צעדים:
1. בראש ובראשונה נדרש ליצור מבנה שלטוני ותהליך בחירות אמין וייצוגי, באמצעות יישום שיטת בחירות יחסית, אזורית וייצוגית ובחירה ישירה לראשות הממשלה, שתאפשר בחירתם של נציגי ציבור אמיתיים לפרלמנט, כאלה הנותנים דין וחשבון לבוחריהם.
2. יש לפעול לצמצום/ביטול מוסד הנשיאות המיותר והבזבזני וליישום מבנה ממשל חדש ויציב, שיאפשר בחירה ישירה של ראש ממשלה לתקופה מוגבלת של שתי קדנציות בנות ארבע שנים. כמו כן, יש להעלות את אחוז החסימה, כדי לעודד יצירת גושים פוליטיים גדולים ויציבים וליצור ממשל ישר והוגן, הפועל בשקיפות מלאה ומשרת את אזרחיו ללא כל שחיתות או העדפות על בסיס סקטוריאלי/עסקי/חברתי/פוליטי. צריך גם לתעדף את השקעת משאבי המדינה ולהפנותם לאזרחים ולא לנבחרי הציבור. זאת, על ידי צמצום מספר משרדי הממשלה, הקטנת מספר השרים, הפחתת תקציב ניהול משרדי הממשלה ושכר נבחרי הציבור והעברתו לטובת הציבור. כמו כן, דרוש צמצום/ביטול מוסדות שלטון ודת מיותרים (מועצות דתיות, מנגנוני כשרות ורבנות מרובים, רשויות מיותרות ועוד) והעברת הכספים לטובת כלל הציבור.
3. יש לשקם את מערכת החינוך ולהחזיר את ישראל לראש טבלת המדינות המערביות בשיעור הצלחת התלמידים. זאת, תוך צמצום הצפיפות במערכת החינוך, שיפור משמעותי בתנאי העסקת המורים ובחירת הטובים ביותר למקצוע זה. נדרשת הוספת מקומות לימוד אקדמיים אוניברסיטאיים בתמיכה ממשלתית והגדלת תקני מחקר, רפואה, סיעוד ועבודה סוציאלית ובניית תוכנית להחזרת אלפי צעירים המתגוררים ועובדים בחו"ל.
4. על הממשלה ליזום פעולה להגברת אחדות העם והקטנת השסעים בחברה. זאת, תוך יצירת זהות ישראלית, על חשבון מגזרי מוצא ודרישה לשוויון חברתי מלא - זכויות וחובות של כל המגזרים.
5. על הממשלה לבנות תוכנית היערכות ממשלתית להזדקנות האוכלוסייה. זאת, תוך הקצאת משאבים למניעת הגדלת מעגלי העוני המתרחבים בקרב קשישים וניצולי שואה; היערכות עתידית להתמודדות הביטוח הלאומי עם עליית גיל הפרישה והזדקנות האוכלוסייה; והקטנה משמעותית בהיקף מעורבות ילדים במעגל העוני.
6. משבר הקורונה הציף את מה שכבר היה ידוע מזמן, וזה הצורך בהצלתן ובשדרוגן של מערכות הבריאות והרווחה: בדיקה מחדש של מצב קופות החולים ובתי החולים והסדרת תחום ביטוחי הבריאות; שיפור מענה הביטוח הלאומי והתאמתו לצורכי האוכלוסייה; יישום מסקנות דוח מצב העוני ועקרונות ההתמודדות עמו; והגדלה משמעותית של תקני רופאים, אחיות ועובדות סוציאליות ושיפור תנאי השכר שלהם.
7. נדרש יישום מעשי ומהיר של תוכנית ממשלתית לבניית תשתיות הסעת המונים לצורך חיזוק מעגלי הפריפריה. זאת באמצעות שיפור תשתיות והפחתת המסים על מכוניות, דלקים ורישוי רכב, בדומה לקיים ברוב מדינות העולם המערבי.
8. נדרש חיזוק ניכר של משמעות שלטון החוק. זאת, כדי להביא להגברת ביטחון הפנים של האזרחים, הפחתת השחיתות השלטונית וחיזוק יכולת המשטרה להתמודד מול הפשיעה הגוברת, באמצעות תוספת תקציבים, תקנים וטכנולוגיות. על המדינה ליישם תוכנית למלחמה בתופעות השחיתות השלטונית, תוך הגברת השקיפות של מערכות השלטון מול האזרחים. יש לחוקק חוק האוסר על עבריינים מורשעים לשמש כנבחרי ציבור בתפקיד ממלכתי, ולהקים בית משפט לענייני חוקה, שיהיה המוסמך הבלעדי לדון בחקיקת הרשות המחוקקת ולהפרידו מבית המשפט העליון.
9. על המדינה לגבש אסטרטגיה ביטחונית כוללת, לראשונה מאז ימי ראש הממשלה הראשון דוד בן–גוריון; יש לגבש וליישם אסטרטגיה ברורה ללחימה בחמאס ובארגוני הג'יהאד; לחזק ולחדש את ההרתעה הישראלית באמצעות הגברת היוזמה והחמרת התגובות על תקיפת יישובי עוטף עזה; להתפכח מרעיון השלום המושלם וססמאות שתי המדינות לשני העמים, ולהתמקד בהסכמות והסדרים, שיאפשרו את המשך קיום שני העמים בין הירדן והים, תוך שימור גושי ההתיישבות הגדולים והשליטה הביטחונית הישראלית בכל מרחב מדינת ישראל.
10. יש לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח בתחומי האוצר והבנקאות. זאת, תוך מימוש ויישום רפורמת המיסוי; הפחתת הנטל מאזרחי המדינה והתאמתו לרמת הכנסתם; הגברת הפיקוח והרגולציה על הבנקים; הפחתת העמלות ומעבר הדרגתי לשיטה מוניטרית של רזרבה מלאה, שתפחית את תלות הממשל והאזרחים בבנקים. על המדינה לבנות אסטרטגיה להורדת יוקר המחיה העצום במדינה, ליישם אסטרטגיה לטיפול בעצמאים ובעסקים קטנים - מיסוי, ביטוח לאומי, ימי חופשה ומחלה ועוד - ולחזק את הרגולציה ואחריות המדינה על פנסיות הציבור הרחב.
11. הנושא האחרון ואולי החשוב ביותר הוא הדאגה לדורות הבאים ולמה שאנו משאירים להם. כאן צריך לבנות ולממש אסטרטגיה להשארת הדורות הבאים בארץ והחזרתם של אלו שכבר עזבו; לעידוד ללימודים אקדמיים והרחבת מקומות הלימוד בסבסוד ממשלתי; להוספת תקני רופאים, אחיות ומחקר בכל רחבי הארץ; להורדת יוקר המחיה ומתן אפשרות לרכישת דיור, רכב, מוצרי יסוד וכד'.