בתי בת השש עתידה לחזור לגן בימים הקרובים, אבל במסגרת החלוקה לקבוצות היא תהיה רחוקה משתי החברות הטובות שלה. מהי הדרך הכי טובה להגיד לה את זה מבלי לייצר אצלה התנגדות ללכת לגן?
"עלייך להעביר לה את המידע באופן שקט וענייני בכדי לא לייצר משבר, ועל כן ההמלצה שלי היא להגיד לה את זה בדרך לגן. ספרי לה שאחרי הקורונה החליטו לחלק את הילדים בגן לקבוצות, ושבקבוצה שלה היום יהיו כך וכך ילדים, אבל החברות הטובות שלה לא יהיו הבוקר בגן כי הן נמצאות בקבוצה אחרת. את צריכה להיות מוכנה לכל תגובה של הילדה, יכול להיות שהיא תסרב להיכנס לגן ותבכה, ואז תסבירי לה שזו החלוקה ולא תמיד אנחנו מבינים הכל, אבל את סומכת עליה שהיא תצליח להתחבר לילדים נוספים בגן.

"מעבר לזה, הדגישי בפניה שבגלל שהקבוצה מאוד קטנה לגננת יהיה יותר זמן לשים לב לכל אחד ואחת באופן אישי, ושהיא תהיה איתם יותר. הדגישי שאת מאמינה בה, ויודעת שהיא תצליח לבחור עם מי היא רוצה להתיידד, וליהנות אפילו יותר. אם היא תתעקש, את תמיד יכולה להפגיש אותה עם חברותיה הטובות אחר הצהריים, בהתאם להנחיות משרד הבריאות".

אני אמא לשני ילדים מקסימים בני 11 ושש. לפני כחצי שנה הייתי עדה לתאונת דרכים מחרידה שגרמה לי לפוסט־טראומה. הדבר העיב על היחסים שלי עם אביהם, ולפני כחודש החלטנו להיפרד, ובקרוב אעזוב את הבית. הילדים, כמובן, ראו שאנחנו מתקשרים בצורה סבירה, והשתדלנו שהמצב לא ישפיע עליהם, אבל אני תוהה איך להסביר לילדים על הפרידה. מה דעתך?
"אתם צריכים לבנות יחד סיפור שיתאים לשניכם, מבחינתי אפילו תמציאו סיפור. אני לא חושבת שיהיה נכון לשתף את הילדים בעניין התאונה והפוסט־טראומה. מעבר לזה אני מתנגדת למשפטים כמו ‘אמא ואבא כבר לא אוהבים אחד את השני’, כי זה יוצר אצלם תחושה שכמו שאבא כבר לא אוהב את אמא הוא יכול לא לאהוב אותם, ולהפך. לדעתי, תוכלו להגיד שיש לכם בתקופה האחרונה הרבה מאוד שיחות, ושאתם לא מסכימים על הרבה מאוד דברים. ספרו להם שאתם אף פעם לא התווכחתם מולם כי לא רציתם שיראו אתכם רבים, אבל אחרי תקופה ארוכה הבנתם שיהיה יותר טוב עם תיפרדו.

"תדגישו שזה משהו שקורה הרבה אצל מבוגרים, ולא תמיד קל להסביר את זה. לפני השיחה כדאי שאת ואב ילדייך תתאמו גרסאות, ותתכוננו לכל שאלה שתצוץ. הזמן הכי טוב לעשות את השיחה הזו הוא יום או יומיים לפני שאת עוברת לדירה שלך. זכרי, את לא יכולה לפתור הכל עכשיו, ולצפות את כל הדילמות שיעלו. אני בטוחה שעם סיוע נכון תוכלו להתמודד עם התקופה הזו".

בני הבכור בן התשע מרגיש מקופח מול חבריו לכיתה. הדבר תפס תאוצה במיוחד בתקופה האחרונה, הוא רוצה בית יותר גדול, אופניים יותר חדשים, טלוויזיה יותר גדולה, ומשחקים אחרים. מה ניתן לעשות בכדי לשנות את זה?
"כשאני מגיבה אל הילד אני תמיד מחזקת משהו, השאלה את מה אני מחזקת – תכונה טובה או רעה. בכדי לשנות את ההתנהלות של הילד ואת תחושת הקיפוח שהוא חווה, כל התגובות שלכם חייבות להיות אחרות. חלילה לא צריך להתעלם מהילד, פשוט להיות מאוד ברורים מולו. לצורך העניין, אם הוא אומר לך משפט בסגנון ‘לחבר הזה יש מחשב יותר חזק, ולכן המשחק עולה אצלו יותר טוב’, תגידי לו ‘וואלה? איזה כיף לו. באסה שאצלנו לא’. אם הוא ימשיך תגידי לו שאתם מחליטים על מה להוציא את הכסף, וזו הבחירה שלכם כהורים.

"אם אחרי יום הוא מדבר על זה שוב תגידי לו שדיברתם על זה אתמול, ושאת לא חוזרת על עצמך שוב. לפני שסגנון האישיות שלו הופך להיות של אחד שמקטר הרבה ומרגיש כל הזמן מקופח, את חייבת לשנות את התגובה שלכם. אין צורך לתת לו חיזוקים או להסביר לו שוב ושוב למה אצלכם זה אחרת. הרי הוא יודע את זה, ושמע את זה לא פעם ולא פעמיים. השיח ביניכם חייב להשתנות, והכל חייב להיות בצורה עניינית ומדויקת, תוך כדי שאתם שומרים על החיוך ומזכירים לו שכבר דיברתם על זה. זכרו שאם לילד לא יהיה קהל לדבר הזה, בסוף הוא יפסיק להגיב ככה".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM