העיתונאי ואיש התקשורת אורי אלוני, העורך המיתולוגי של המגזין "להיטון" וממייסדי תרבות הפופ והמוזיקה בישראל, הלך היום (שבת) לעולמו בגיל 79.
אלוני נחשב לאחד העיתונאים המשפיעים ביותר על תרבות הפופ הישראלית, החל משנות ה-60 ועד שנות ה-90. הוא אחראי רבות לפריצות הקריירה של מיטב אמנינו, משלמה ארצי, מייק בראנט, צביקה פיק, חוה אלברשטיין, יגאל בשן, אריק סיני, אריק אינשטיין, בעז שרעבי, אבי טולדנו, אדם ועד שימי תבורי, זהר ארגוב, מרגול וחיים משה. למעשה אלוני היה מהאחראים להמצאת המונח "אליל נוער" בתרבות הפופ של שנות ה-60, ה-70 וה-80.
מי שהחל ככתב הראשון של "מעריב לנוער" (אי שם בשנות ה-50) ובהמשך כתב "העולם הזה", היה בשנת 1969 בין מייסדי ועורכי מגזין הפופ הראשון בישראל - "להיטון" שתרם במשך למעלה מעשר שנים לעיצוב תרבות הפופ והמוזיקה הישראלית כשאלוני עצמו נחשב לאחד האנשים בעלי ההשפעה העצומה בתעשייה, הן כיוזם מופעים בינלאומיים שהגיעו לישראל ומופעים מקומיים, הן כהוגה "תקליט הזהב" ש"להיטון" חילק למיטב כוכבי התקופה והן כמי שתרם להחדרת המוזיקה, שעד ימיו כעורך נחשבה ל"מוקצה", ללב המיינסטרים.
מלבד עיתונות, שהייתה מנת חלקו עד יומו האחרון, אלוני היה איש טלוויזיה אהוד, כשנמנה עם צוות שעשועוני הטלוויזיה הראשונים בישראל, בהם "זה הסוד שלי" ו"שחק אותה". כמו כן היה בין האחראיים לשליחת נציגתנו הראשונה לאירוויזיון, אילנית, בשנת 1973 ובהמשך העשור ערך מוזיקלית את פסקול סרטי "אסקימו לימון" הנהדרים.
ברזומה העשיר שלו הספיק אלוני בין השאר גם להיות אחד מהעורכים והמגישים האהובים בגלי צה"ל, עיתונאי "לאישה", יועץ האמנים והרפרטואר המוזיקלי של חברת התקליטים CBS ומתרגם ספרים. כפזמונאי, אגב, הוא כתב בין השאר לצד אביהו מדינה את השיר "משה" שזיכה את מבצעו, שימי תבורי, במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי.
בנימה אישית: יצא לי לפגוש את אלוני מספר פעמים, לשוחח איתו ואפילו להתכתב איתו ממש לפני כחודש בווטסאפ כשכתב שיר ורצה להציעו לעידן עמדי. הוא היה אחד האנשים המקסימים, החינניים, הלבביים והמוכשרים שזכיתי להכיר. אורי היה מסוג האנשים שתמיד יעזרו לך אבל גם יעבירו ביקורת (בונה) כשצריך ולא יעשו "הנחות", הכל מתוך אהבה וטוב לב. אלוני נפטר במרכז הרפואי "שיבא" תל השומר לצד משפחתו.