יעל גונן, תלמידה בחטיבת הביניים בבית ספר ברעננה, שניהלה מאבק נגד קוד הלבוש האוסר על לבישת מכנסיים קצרים בבית הספר, שוחחה היום (רביעי) עם גולן יוכפז וענת דוידוב בתוכניתם ב-103FM על המאבק שניהלה. אביה השתתף בשיחה והביע את הערכתו הגדולה לבתו על עמידתה האיתנה על עקרונותיה וטען שקוד הלבוש מעיד על בעיה של מערכת החינוך בכללותה. בהמשך הסביר העיתונאי מנחם הורוביץ מדוע הוא מתנגד ל"מחאת המכנסיים הקצרים".

מה שלומך יעל?
"בסדר".

יוכפז: מה קרה?
"מה שבעצם קרה זה שאני הבנתי שאין סיבה שאני לא אוכל ללכת עם המכנסיים הקצרים שלי לבית הספר, כתבתי בקבוצת בנות אם מישהי רוצה לצאת איתי לדרך ולנסות לשנות את זה. לאט לאט זה התפתח והרבה בנות התגייסו וחשבו אותו הדבר. אתמול באנו קבוצת בנות מאוד גדולה מבית הספר מכיתות ז'-ט'".

יוכפז: ברעננה?
"כן, באנו לבית הספר עם מכנסיים קצרים למרות שידענו שעל פי התקנון הם לא מאושרים, הכניסו אותנו לבית הספר ומשם ישר לספריה. התנהל דיון קצר יחסית עם המנהלת ועוד כמה מורות".

יוכפז:  בודדו אתכם, לא העלו אתכם לכיתות?
"לא".

דוידוב: כמה הייתן?
"פחות או יותר 50-60".

יוכפז: הכול אורגן בווצאפ בערב אחד?
"כן".

יוכפז: כולן היו עם מכנסיים קצרים?
"כן".

יוכפז: מה אמרה לכן המנהלת?
"המנהלת אמרה שהיא חושבת שזו לא הדרך לפתור את זה, שזו דרך שמשתמשת בכוח ושזה באמת עובר את התקנון ולא לעניין".

דוידוב: יש תקנון? אתן יודעות מהו?
"כן, התקנון הוא שאפשר לבוא עם מכנסיים קצרים אבל רק אם הם מגיעים עד אחרי האמה כשהידיים לצדי הגוף, בערך כמה סנטימטרים לפני הברך".

יוכפז: ממש מודדים?
"כן".

יוכפז: הכלל הוא גם לבנים?
"גם לבנים וגם לבנות".

יוכפז:  אוכפים לגבי בנים?
"כן, בחלק מהמקרים בנים יכולים לבוא עם מכנסיים קצרים ולא כל כך טורחים לבדוק אותם ואת רוב הבנות טורחים לבדוק כל הזמן".

דוידוב: בנים שבאים במכנסונים ולא עושים להם דבר ולכן כן?
"כן".

דוידוב: כמה זמן ישבתן בספריה?
"אחרי הדיון פיצלו אותנו לשתי כיתות, כל כיתה הייתה עם כמה מורות מהצוות והמשכנו את השיחה. פתאום בבת אחת הודיעו לנו שאנחנו הולכות ללמוד בכיתות למרות שעדיין לא הבנו מה זה אומר ומה קורה עם החוק, אבל המשכנו ללמוד אתמול כרגיל עם מכנסיים קצרים".

דוידוב: והיום?
"אתמול בערב שלחנו לנו בעצם הודעה שאומרת שאחרי מאמצים הצליחו לשנות את החוק שיהיה אפשר ללכת עם מכנסיים קצרים, אבל בלי קרעים".

יוכפז: בזכות המאבק שלך.
"נכון".

דוידוב: כל הכבוד; יוכפז: היו מורים שהיו בצד שלכם? 
"כן, סוג של. כשערכנו את הדיון המורות אמרו שהן חושבות שאנחנו צודקות אבל שזו לא בהכרח הדרך".

יוכפז: מאיפה הכוח? ידעת שזה קיים בך? לנהל מאבק כזה?
"בדרך כלל אני עומדת על שלי, על מה שאני רוצה, וגם ידעתי שאמא שלי ואבא שלי אמרו שהם מאחורי ושהם תומכים בי ומגבים אותי. זה גם נתן לי עוד כוח להילחם על זה".

דוידוב: על התלמידים בכיתות הקטנות גם אוסרים לבוא במכנסיים קצרים?
"כשהייתי ביסודי היה חוק אבל הוא היה פחות נוקשה".

"הכול תלוי סיטואציה"

בשלב זה הצטרף לשיחה אביה של יעל, ברק גונן.

יוכפז: ברק בוקר טוב, כמעט לא צריך לדבר איתך. היא מיצתה את העניין בצורה מבריקה; דוידוב: איזה חינוך; יוכפז: כמה אתה גאה?
ברק: "אני מאוד גאה בה ורציתי שתעלה ותשתתף בתוכנית כדי שכל מיני אנשים שהגיבו כששמעו את הסיפור הזה על חוסר החינוך של הילדים, שישמעו רגע מה יש לילדה הקטנה להגיד ואולי ילמדו גם משהו".

יוכפז: הוכחה שהיא מחונכת.
ברק: "בוודאי שזו בעיני התחושה. אתה יכול לשמוע ילדה שמתנסחת, שיש לה ערכים, שיודעת לעמוד על שלה ואני חושב שככה כל ילד וילדה צריכים להתנהל".

יוכפז:  מישהו פנה אליכם בעניין הזה? או שהכול רק דרך הילדות?
ברק: "אנחנו בקשר עם ההנהלה ואני רוצה להגיד שאני בסך הכול מעריך את הנהלת בית הספר. הסיבה שרציתי שנעלה לשיחה ונשתף בזה היא לא מכיוון שיש לי ביקורת ספציפית על בית הספר, אלא מכיוון שיש לנו כאן בעיה של כלל מערכת החינוך. הרי בסופו של דבר זה לא עניין מקומי של בית ספר אחד ברעננה, העניין הזה הוא ארצי. יש פה איזושהי דעה של פיצול התלבושת האחידה בשביל ליצור אצל בנות קטנות בושה שהן נמצאות תחת אפליה מגדרית".

יוכפז: בנות לא מבינות מה הסיפור, מה עומד לעומק מאחורי ההחלטה למנוע מהן להגיע עם מכנסיים שהן מרגישות בנוח ללבוש. 
ברק: "נגעת פשוט בלב העניין, הן עוד לא מבינות ואני בתור אבא לא רוצה שהילדות שלי יגדלו בחברה שמאלצת אותן כל הזמן להסתכל אם יש להן קצה של כתף חשוף, כי זה אומר משהו לא בסדר עליהן ועל החינוך שלהן".

דוידוב: על השולחן יש את הדיונים האלה בבית?
ברק: "אני חושב שהבנות הקטנות בבית במשפחה רואות את הפער ההולך וגדל בין הערכים של המשפחה שלהן לבין הערכים של החברה".

יוכפז: יש מצב שיעל תתלבש בצורה מסוימת ותגיד לה שזה לא מתאים ולא מכובד?
"הכול תלוי סיטואציה".

יוכפז: הכול תלוי בילדה?
"בסופו של דבר גם הבגדים שהגיעו איתן אתמול אלו היו מכנסיים קצרים, בוא נגיד שבישראל של שנות ה-90-80 זה היה עובר בלי למצמץ. משהו קרה בחברה, הן לא הסתובבו עם מכנסיים שקרועים מאחורה ומראים להן חצי תחת, מה שקרה זה פשוט שינוי ערכי בחברה. החברה שלנו פשוט זזה והקצינה. אתם יכולים לראות תגובות של אנשים שמסתכלים על תמונה שפורסמה ברשתות של ילדות בנות 13-14 ומתחילים להגיד – 'למה שלא יהיו כבר עם בגד ים?'"

יוכפז: ומה עם שמירה על נהלי בית הספר?
"יש פה התנגשות של ערכים, מצד אחד ערך התקנון והשוויון שהוא ערך מאוד חשוב, מצד שני ברגע שהערך הזה תמיד נופל לפני ערך של אפליה אתה לא יכול להגיד 'הנה נעשה תקנון', אבל בפועל, בין אם זה דרך אכיפה בררנית ובין אם זה שפשוט אין בשוק מכנסיים שמתאימים לבנות במידות האלה ורק בנים יכולים ליהנות מזה ובנות הולכות עם מכנסיים ארוכים, זה למעשה מייצר פה אפליה דה פאקטו. מעבר לזה, זה חינוך שאומר תמיד תסתכלו על הכתף שלכן".

"בבית הספר צריך לשמור על הכללים"

בשלב זה הצטרף לשיחה העיתונאי מנחם הורוביץ.

יוכפז: מנחם הורוביץ כתב אתמול: במוסדות החינוך חייב להיות קוד לבוש אחיד לכולם, כולם שווים. בוקר טוב מנחם; דוידוב: למה כתבת את הדברים האלו?
הורוביץ: אני שומע את אבא של יעל ואני מתקשה להבין".

דוידוב: גם את יעל שמעת.
הורוביץ: "אני רוצה לתת את הכותרת, יש בית ספר, יש הנהלת בית ספר, יש צוות חינוכי של בית הספר והוא קובע משהו. באות היום בנות בכיתה ו'-ח', עוד מעט זה יהיה בכיתה ד', והן אומרות – 'גברתי המנהלת, את קבעת נהלים, את קבעת כללים איך צריך להיראות המרחב הציבורי של בית הספר, אני מצפצפת עלייך. זה לא מעניין אותי מה את חושבת. אני רוצה ללכת עם מכנסון, שאולי גם מתקצר משנה לשנה, ולכן אני אלך'".

דוידוב: אולי כי חם?
"נו באמת, בגלל שחם בסיפור האחרון? זה סיפור שהתחיל בשלוש או ארבע שנים האחרונות. לילדה חם לה והיא מקצרת את המכנסון? זו הסיבה?"

דוידוב: בנים כן ובנות לא?
"הסיפור הזה הוא באמת לא בסדר וזו שערורייה".

יוכפז: לא עניין דתי או מין אלא נהלים?
"אני לא מדבר פה כאדם דתי, יש לי חברים חילוניים לחלוטין שאין להם שום קשר לדת או למסורת, שאומרים לי: 'מנחם אנחנו לא משתלטים על הילדים שלנו'. זה לא קשור לשום דבר אחר, בטח לא לסיפור המגדרי. מבחינתי שגם הבנים יבואו בצורה הולמת, שהנהלת בית הספר תחליט".

יוכפז: יש חשש לעניין דתי.
"זה בית ספר חילוני".

יוכפז: כשהיינו ילדים לא הייתה בעיה לבוא עם מכנסיים קצרים הרבה יותר מהיום; ענת – הבן שלי בן 24 למד באחד מבתי הספר הכי ידועים בתל אביב לפני 15 שנה. לא נתנו לילדים לבוא שם וזה בית ספר מאוד פתוח לילדות עם חולצות בטן למשל זה היה קו אדום.
"מי מחליט את הקו האדום? ענת? גולן? אבא של יעל? למה שהבנות שנלחמות היום בסיוע האימהות שלהן ללכת עם מכנסון קצר, למה שאם מחר או מחרתיים, הרי זה מה שיקרה, או בשנה הבאה היא תרצה ללכת עם חולצת בטן כזאת על פי השיטה הזאת - מי זאת המנהלת שתקבל החלטה שזה לא יפה ולא אסתטי?"

דוידוב: מצד שני, אתה יודע איזה שיח זה מביא; יוכפז: מכניס אותה לעולם מיני שהיא לא חלק ממנו.
"אין שום קשר למיניות. אם אתה שואל אותי – אני רוצה שכל ילדי ישראל, כמו שמדינות רבות באירופה, ייצאו הבוקר מהבית עם תלבושת אחידה. כולם נראים אותו דבר, אין יותר ויכוחים על מכנסון קצר. אחרי הצהריים בבית ברחוב שתעשה, אבל תלבושת אחידה".

ברק: "בוקר טוב מנחם, זה משעשע שאתה מכיר את יעל. אתה ראיינת אותה לתוכנית שלך לילדות מצטיינות שרוקדות ומשקיעות אז כל הדיבורים והרמיזות שהיו בעקבות כמה דברים שאתה כתבת, על כך שמדובר בילדה שגדלה עם הורים לא ערכיים, בבית שמרשה לה הכל, אז מסתבר שסך הכול אתה מכיר אותה באופן אישי".

הורוביץ: "היא מצטיינת וכ'ו, אבל יש הבדל גדול בין ילדה שרוקדת אחר הצהריים בלט לילדה שבאה לבית הספר. אתה רוצה שהבת שלך תגיע בבוקר כמו שבאה אחר הצהריים לאותה כתבה שעשיתי?

ברק: "אמרתי את מה שאמרתי כדי להראות ולהסביר לכל האנשים שאמרו שמדובר בילדים שגדלו בבתים לא ערכיים ומחונכים? דבר ראשון אתה מכיר את הילדה. הוויכוח כאן הוא לא על תלבושת אחידה, ממש לא. אין ויכוח שתלבושת אחידה זה דבר חשוב. הילדים שלי עם תלבושת אחידה במערכת החינוך כל השנים, אין שום בעיה. הבעיה היא שלוקחים את התלבושת האחידה לכיוון של מקום של בנות, משתמשים בתלבושת האחידה כיד לכפות עליהן ערכים שאומרים: 'תכסו את עצמכן'. זה לב הבעיה".

הורוביץ: "למה זה נכון במדינות אירופאיות ולא יכול לקרות גם בישראל?"

ברק: "אפשר לראות שינויים שקורים במערכת החינוך לאורך הזמן, החל מקום המדינה עד עכשיו משהו קרה לנו כחברה, אנחנו הפסקנו להסתכל על מישהי במכנסיים קצרים בתור אישה. מחר גם את הברכיים יהיה צריך לכסות".

דוידוב: רק חולצה בתלבושת אחידה?
הורוביץ: "חד משמעית".

ברק: "מוכן לקבל כל תלבושת אחידה בתנאי שבסופו של דבר מי שמשתמש בה לא מרגיש שמנצלים אותה בשביל מטרות שהן לא נכונות".

הורוביץ: "תלבושת אחידה לכל ילדי ישראל ואני בעד זה שאם דורשים קוד לבוש מבנות, ידרשו קוד לבוש מבנים. זה סתם איזשהו סיפור כיסוי. ללכת כולם אותו הדבר, אחרי הצהריים בערב כל אחד על פי חינוכו. בבית הספר צריך לשמור על הכללים".

דוידוב: יעל, מה את לובשת היום?
"לובשת חולצת בית ספר ומכנסיים".

דוידוב: קצרים?
"היום לא בגלל שהמנהלת ביקשה שייערך דיון כשכולם עם מכנסיים ארוכים, על פי התקנון שעדיין לא השתנה, אבל עכשיו פועלים כדי לשנות אותו, כולם. זה מה שעומד לקרות".