לרגל יום ירושלים ביקשנו לעלות לבירת ישראל על מנת לחוש ולספוג מעט מהאווירה השוררת בה בימים מאתגרים אלה, וזאת בדרך של שיחה נינוחה אך מעמיקה עם ראש עיריית ירושלים משה ליאון. אולם בטרם התחלנו, ביקשנו לשאול על הנושא הבוער ביותר בתקופה האחרונה – נגיף קורונה. חזרנו איתו לתחילת המשבר, ולרגע שבו הבין, כראש עיר, את האיום.

“אני חושב שהיו כמה נקודות שבהן הבנתי שאנחנו בבעיה", הוא אומר. "השיחה הראשונה שלי עם מנכ"ל משרד הבריאות הייתה ערב פורים. שוחחנו על מסיבות הפורים האמורות להתקיים בעיר. הוא שאל אותי, למעשה, שאלה פשוטה: מה קורה אם עוד שבועיים יתברר לך שיש בעיר מכה של חולים וכל זה בעקבות המסיבות של פורים? זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את ממדי הבעיה. מובן שעוד באותו היום ביטלתי את מסיבות הפורים בעיר – כלומר, מסיבות יזומות מטעמנו שאליהן היו אמורים להגיע אלפים – ואני מברך על ההחלטה הזאת. בסוף השבוע של אחרי פורים שבו הודיע ראש הממשלה על ההגבלות המחמירות, כולל סגירת בתי הספר, עוד באותו הערב כינסתי את כל המנהלים הבכירים של כל האגפים בעירייה, כדי להפנים את הנושא ולתכנן כיצד אנחנו הולכים להילחם בקרב הזה, ובאמת קיבלנו הרבה החלטות טובות".

כבר לא אדומה

אחת מאותן החלטות משמעותיות, לדברי ליאון, הייתה לדאוג לקשישים שנכנסים לבידוד. “לדאוג זה אומר שביקשתי מאלפי מתנדבים בעשרות ארגונים כאן בירושלים לסייע להם בהבאת תרופות לפתח ביתם, לערוך עבורם קניות", אומר ראש העיר. “זה לא ייאמן מה שהם עשו פה. קהילתיות ורוח ההתנדבות הן מהדברים היפים ביותר שיש כאן בעיר. דבר נוסף היה לטפל במוסדות הלימוד של צמי"ד. בפעם הראשונה אותם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים נאלצו להישאר עם ילדיהם 24 שעות ביממה ללא ליווי. לפיכך, הקצבנו להם משאבים ושלחנו מתנדבים לסיוע ביתי. הדבר השלישי היה לדאוג לכל המשפחות הנזקקות. אני מדגיש שכל זה קרה עוד לפני שפיקוד העורף נכנס לתמונה – עד אז אנחנו כבר היינו עמוק בתוך המשבר הזה. ודבר אחרון היה לחשוב איך לשמח במעט את ההורים והילדים בבתים. מכאן הגיע הרעיון של משאיות השמחה. לקחנו שלוש משאיות, הפכנו אותן לבמה ניידת עם אמנים ופשוט נסענו ברחבי העיר מול המרפסות יחד עם הפקחים. עשינו את זה במערב העיר, במזרחה, גם אצל חרדים וגם אצל חילונים".

משאית שמחה בירושלים (צילום: עיריית ירושלים)
משאית שמחה בירושלים (צילום: עיריית ירושלים)

בדיעבד אינך חושב שאולי בכל זאת התעוררתם מאוחר מדי? הרי אם כל המדינה הייתה חוגגת פורים כמו שמאוחר יותר חגגנו את ליל הסדר – בסגר – אולי לא היינו מגיעים לתוצאות עגומות כאלה?
“תראי, צפיתי אתמול במסיבת העיתונאים הזאת. מספר החולים במדינת ישראל באותו יום היה 193 חולים. זה יחסית מעט. וקחי בחשבון שבמצב כזה קצת קשה יום אחד לקום ולהגיד לאנשים: ‘אנא תישארו בבתים שלכם’. מה שקרה זה שאחר כך הייתה עלייה דרמטית במספר החולים. כידוע, כבר ירדנו במספרים. אף אחד לא האמין ולא הבין אז שמדובר במגיפה רצינית".

בתחילת המשבר התנגדת נחרצות להטלת סגר על השכונות החרדיות. מדוע?
“זה נבע מסיבה חברתית לחלוטין. שום סיבה פוליטית לא עמדה מאחורי זה. אבהיר את עמדתי: כל שכונה בירושלים מונה עשרות אלפי אנשים. כשמדברים על סגר זה אומר שהתושבים לא יכולים לצאת מאותה שכונה, אבל באותה שכונה הם יכולים להסתובב – ולהדביק – חופשי. זה לא שהם לא יוצאים מהבתים – אוסרים עליהם לצאת מן השכונה. אמרתי: זה לא הגיוני. הבנתי שבסופו של דבר הבעיה העיקרית היא לטפל בחולים עצמם: לקחת ולבודד אותם כדי שהם לא ידביקו אחרים. והחשש הזה שיצאו אנשים חולים וידביקו אנשים משכונות אחרות זה חשש דמיוני ולא רלוונטי לטעמי. ההחלטה התקבלה, ואני קיבלתי אותה".

בהסתכלות אחורה ראש העיר ליאון אינו סובר שהסגר תרם להורדת מספר החולים. “מה שתרם זה העברתם של אותם החולים לבתי מלון", הוא מסביר. “ובתקופת השיא מדובר בכ־800 חולים שהעברנו, וההנחיות לכל שאר החולים היו להישאר בבתים. לכן אם חס ושלום יבוא גל ב’, מה שצריך לעשות זה לפתור את הבעיה העיקרית – כיצד מטפלים בחולים: לחבק אותם חזק־חזק ולדאוג לבידודם עד שהמחלה תעבור. כי אני לא ראיתי אף מקום שמצליח בתנאי סגר כזה, בוודאי לא המשק הישראלי".

ובכל זאת, חרף כל ההזהרות, הסיפור חזר על עצמו בשכונת מאה שערים בל"ג בעומר.
"אני רואה בחומרה רבה את מה שהתרחש בל"ג בעומר. אבל אני לא מייצג את מנגנון האכיפה. בשביל זה יש משטרה".

ולא מן הראוי היה להטיל מראש סגר על השכונה?
“אי אפשר להטיל סגר מחשש שדווקא בשכונה מסוימת יופרו ההנחיות. המקרה של מאה שערים היה יוצא דופן. בשום שכונות חרדיות אחרות בכל רחבי הארץ לא היו הפרות סדר בל"ג בעומר".

”אי אפשר להטיל סגר מחשש שדווקא בשכונה מסוימת יופרו ההנחיות
”אי אפשר להטיל סגר מחשש שדווקא בשכונה מסוימת יופרו ההנחיות

ומה קורה במזרח העיר? חג הרמדאן מסתיים בסוף השבוע. אומנם יש קמפיין הסברה ייעודי גם לכך, אבל מה קורה בפועל?
“היו לי חששות כבדים על מזרח העיר. בסך הכל אנחנו מדברים על אוכלוסייה של כ־300 אלף איש. זאת ממש העיר הערבית הכי גדולה בישראל. בתחילת המשבר – קצת אחרי תקופת הפורים – לא ידענו מה באמת קורה שם. התנגדתי לסגור גם את מזרח העיר – לא ג’בל מוכאבר, לא שועפאת. אמרתי: אנחנו בעיריית ירושלים ובמדינת ישראל בכלל צריכים להיות אחראים על כלל תושבי ירושלים. ואם החלטנו שירושלים המאוחדת כוללת מזרח ומערב, אז גם בימי המחלה אנחנו נשארים מאוחדים, וכולם צריכים לדאוג לכולם. דאגתי למתחם בדיקות, לדרייב־אין, בג’בל מוכאבר. עודדתי את קופות החולים לפתוח מתקני בדיקה, שהגיעו בערך כחודש אחרי תחילת המשבר. והיום, לאחר המעשה, ידוע לנו שהגענו למספר חולים נמוך במזרח העיר – עד כ־150 חולים בסך הכל. הייתה משפחה אחת שנדבקה בשבוע שעבר, אבל מעבר לכך אין שם חולים חדשים. במזרח העיר כרגע אנחנו מדברים על כ־40 חולים".

ליאון אף מספק הצצה נוספת לנתוני התחלואה בעיר ומביא כדוגמה את שכונת הר נוף. “בואי נבדוק נתונים: בהר נוף יש 17 חולים מתוך 18 אלף תושבי השכונה", הוא אומר. "חולה אחד לאלף, שזה מעט מאוד לכל הדעות והקריטריונים. כדי לסבר לך את האוזן: בשיא המגיפה היו בשכונה 196 חולים. זאת אומרת, 179 חולים כבר הבריאו – כלומר, קיבלו תשובה שלילית פעמיים. זוהי דוגמה טובה לשכונה שהייתה חולה ויצאה מזה. אין סיבה להשריש מצב של תחלואה. כמובן, חייבים להשגיח על החולים שלא יצאו מהבית וזה תפקיד האכיפה. אני דואג לוודא שהמשטרה אכן אוכפת ועוקבת אחר החולים הללו שלא יצאו מהבית. אבל השכונה הזאת כבר לא אדומה. עכשיו פנינו לקראת החזרה לשגרה. כמובן אין מה להיות שאננים מדי".

מהפכת הניקיון

במקביל לחזרה לשגרה, הושבעה בתחילת השבוע הממשלה ה־35, ליאון עקב, כמובן, אחרי המשא ומתן הקואלליציוני ובין היתר אחר המינוי לשר לענייני ירושלים, אותו קיבל בסוף רפי פרץ. “מטבע הדברים עקבתי", אומר ליאון. "אבל צריך לזכור שקודם כל השר לענייני ירושלים אינו אחראי על ירושלים. מי שאחראי על העיר הוא ראש העיר הנבחר, ואילו השר אחראי על הגוף בשם ‘הרשות לפיתוח ירושלים’, שדרכו הממשלה דואגת להזרמת תקציבים לפיתוח ירושלים".

כמדומני, מדובר במשרד עם תקציב של כשני מיליארד שקלים. בדיוק דיברתי עם השר הנכנס שאמר שלעולם לא יוותר על תיקו.
“שני המיליארד המדוברים מתפרשים על ארבע־חמש שנים. הלוואי וזה היה התקציב לשנה. ובכל זאת, זהו תיק מכובד מאוד".

זה לא סוד כי בין המועמדים הראויים לקבל את התיק היו שני מתחרים שלך לשעבר במרוץ לראשות העירייה - זאב אלקין וניר ברקת. האם זה גרם למתח מסוים?
“זאב אלקין היה השר לענייני ירושלים עד היום, למעשה, ומערכת היחסים בינינו הייתה טובה והיה שיתוף פעולה מלא בינינו. דרך אגב, זה הזמן להודות לו על כל מה שהוא עשה עבור ירושלים, והוא בהחלט פעל באופן משמעותי מאוד. מבחינתי כל שר הוא בהחלט מועמד ראוי. ואין ספק שהרב רפי פרץ הוא גם ידיד וגם יהיה לו אכפת מירושלים, ואני מברך אותו בהצלחה".

לא שכחנו שפגישתנו נקבעה לכבוד יום ירושלים, המציין את איחודה של העיר תחת ריבונות ישראלית במלחמת ששת הימים. בהזדמנות זו ביקשנו לדעת מהם יעדיה המשמעותיים של העיר שחוברה לה יחדיו. “ההישג הגדול ביותר שלי בשנה החולפת הוא מהפכת הניקיון המשמעותית מאוד בירושלים", הוא אומר. "ירושלים יותר לא מלוכלכת כפי שהייתה, אלא עיר נקייה. עשינו מהלך של הפרטה של חלק משירותי הניקיון וגם פעלנו להגדלת השירות והתקציב. כתוצאה מהמהפך הזה שהובלתי קיבלנו ירושלים נקייה לחלוטין, כולל מזרח ומערב".

זאת אומרת, זה שעד כה ראינו ירושלים לא הכי נקייה, בלשון המעטה, נבע אך ורק מחוסר בתקציב? כי כשפניתי בעבר לדרגים הכי גבוהים נעניתי שבסך הכל מדובר במנטליות המקומית, ואין מה לעשות.
“והנה את רואה שממש לא. ההוכחה היא חד־משמעית. אני רואה זאת לפי כמות האנשים המפרגנים שאומרים תודה על המהלך, וזה ממש מרגש לשמוע. התברר ההפך: להרבה תושבים בעיר בכל השכונות – החילוניות, החרדיות, הערביות – היה אכפת כמוך ממצב הלכלוך בעיר. רוב הציבור מעוניין בעיר נקייה. ובהחלט נעשה מהפך משמעותי שכמובן כלל גם תקצוב של עשרות מיליוני שקלים לאגף התברואה".

אבל כדי להזרים כספים לאגף התברואה נאלצת לקצץ בתקציבי אגפים אחרים? פשוט תפרת את התקציב מחדש?
“אני יודע להעביר מתקציב לתקציב. אני יודע לקבל סיוע מהאוצר. ובאמת, ביחד עם הממשלה, ביחד עם שר הפנים אריה דרעי, ביחד עם שר האוצר, הגדלתי את התקציב של העירייה. ובסופו של דבר קיבלנו עיר נקייה ומצוחצחת. מבחינתי זה ההישג הגדול של העיר בשנה האחרונה. במקביל אני מפתח עשרות אלפי יחידות דיור לבנייה בירושלים, שאותן אנחנו מעבירים בוועדות תכנון ובנייה, גם המקומית וגם המחוזית. ירושלים נמצאת בדירוג סוציו־אקונומי 2".

מה פירוש הדבר?
“המצב הכלכלי־חברתי של תושבי העיר הוא רק בדרגה אחת מעל המינימום. זה אומר שירושלים היא עיר ענייה ברמה קשה. המטרה היא להעלות את המצב הסוציו־אקונומי של תושבי העיר על ידי הבאת תושבים נוספים שגם יעבדו, גם יתפרנסו מהעיר, וזה בהחלט יעלה ביחד את הממוצע".

הכלה הדדית

הסטיגמה הידועה הרי אומרת שהבריחה מירושלים היא מצב תמידי שאינו ניתן לערעור. ליאון מספר על הבשורה הגדולה שקיבלו בעירייה באחרונה מהמכון לירושלים: ההגירה השלילית נבלמה. "התופעה התחילה להיבלם בשנה שעברה, ואני מקווה מאוד שאנחנו עומדים על סף הגירה חיובית", הוא אומר. "אני מבטיח לך שעד סוף הקדנציה הראשונה שלי אני אגיע להגירה חיובית משמעותית לעיר".

ואיך אתה מסביר את זה, פחות עוזבים או יותר מגיעים?
“מגיעים יותר. אנחנו נגדיל את היצע הדירות. באופן עקרוני, בכל שנה נבנו כ־2,000 יחידות דיור. המטרה שלי לעת עתה היא להתחיל לבנות לפחות 5,000 יחידות דיור מדי שנה, וזה באופן משמעותי ידחוף הכל קדימה. אבל ללא קשר, תכננו בשנה שעברה 20 אלף יחידות דיור. וזה כבר עבר את השלב של ועדה מחוזית. גם השנה נגיע למספר הזה".

באילו שכונות מדובר?
“בקריית יובל, קריית מנחם, קטמונים, גבעת שאול, רמות. כמעט בכל שכונה, חוץ מבמרכז העיר שכבר פקוק. אנחנו בונים הרבה גם במסגרת פינוי־בינוי, כלומר, כשהורסים דירות ישנות ובונים במקומן פי 3.5 יותר יחידות דיור חדשות. במקביל אנחנו דואגים למקומות תעסוקה. כרגע אנחנו מתכננים מאות אלפי מ"ר של משרדים שאנחנו הולכים לבנות ברחבי העיר, החל בהר החוצבים, עובר לאוניברסיטה העברית – יש שם 200 אלף מ"ר במתחם הייטק שנקרא הוג’יטק, וכלה בכניסה לעיר, בגבעת שאול והגן הטכנולוגי".

ברוב השכונות שהזכרת התנהלו עד היום מאבקים קשים על צביונן ואל אפיונן של השכונות. איפה זה עומד במצב הנוכחי, יש לזה פתרון בכלל?
“בטח שיש פתרון. מאז שנכנסתי לתפקיד אני עושה הכל על מנת שתהיה הכלה הדדית של תושבי השכונה. כלומר, שהחילונים יבינו שיש חרדים, ושהחרדים יבינו שיש חילונים".

אבל למרבה הצער זה עדיין לא קורה בפועל.
“זה בהחלט קורה. יש הרבה יותר שקט בשנה וחצי האחרונות. כבר אין את המתח שהיה בעבר. בסך הכל, כשמדברים עם כל הצדדים, לאט לאט כל אחד מתחיל להכיל את השני. פשוט יושבים עם קבוצות שונות ומנסים להגיע להסכמות. הפתרון הוא גם לבנות כמה שיותר כדי שלא יקרה מצב שאחד ייכנס פתאום לתוך חיי השכונה של השני. לכן מה שחשוב ביותר הוא שיהיה היצע דירות לכולם. ממה נבע כל הסכסוך בהתחלה? מזה שלא בנו. ואז כתוצאה מכך היה מעבר פנימי בתוככי השכונות. כשבונים עבור כולם – חילונים וחרדים כאחד – האיזון הזה אמור להיות הרבה יותר טוב".

ומה לגבי אחת הבעיות הידועות והטעונות ביותר – מקומות הבילוי והפנאי בסופי שבוע?
“אני חושב שיש פה סטטוס קוו. בואי נאמר את האמת: ירושלים אף פעם לא תהיה עיר חילונית, והיא בטח לא תהיה תל אביב עם מקומות בילוי בערב שבת. וזה גם רצונם של רוב תושבי ירושלים. אבל יש מקומות בילוי ספציפיים לחילונים. לדוגמה, יס פלנט שעובד גם בשבת. ושוב אני חוזר ואומר: צריך לגרום לכך שיהיה סטטוס קוו, שתהיה הבנה ושכל אחד ידע להבין את השני. ברגע שהאחד יבין את השני, יהיה אפשר לפתור בעיות ולעשות הכל".

ראש עיריית י-ם משה ליאון בשוק מחנה יהודה  (צילום: דוברות עיריית ירושלים)
ראש עיריית י-ם משה ליאון בשוק מחנה יהודה (צילום: דוברות עיריית ירושלים)

אחד הפרויקטים הבולטים הוא זה של הכניסה לעיר. לדברי ליאון מדובר בעיקר על העבודות של הרכבת הקלה ושל המנהרה, בעוד כביש 16 ישנה סדרי עולם בעיר ויחבר בין מוצא לגבעת מרדכי. כלומר, במקום לעבור את כל כביש 1 ממוצא לבנייני האומה ולאחר מכן לפנות לכיוון שכונת גבעת מרדכי, תהיה כניסה ישירה למנהרה המובילה לשכונה. “זה כביש משמעותי מאוד", הוא אומר, “אבל הכי חשוב זאת הפעילות של הרכבת הקלה, וזה מתקדם בקצב מאוד זריז – גם הרחבת הקו הקיים מהר הרצל להדסה עין כרם ומפסגת זאב לנווה יעקב, גם עבודות על הקו הירוק. כל זה משמעותי מאוד משום שההחלטה שלנו היא לבנות על התוואי של הרכבת – הקו הירוק החדש וכמובן על הקו האדום הקיים – בבנייה רוויה של עד 30 קומות".

בנוגע לקומפלקס ליד בנייני האומה, ליאון מעדכן כי בוצעה הפקדת תוכנית הבנייה בוועדות לאחר כל ההתנגדויות. “זה מתקדם. יש שם מכרזים שונים של רשות מקרקעי ישראל – מתחם K ומתחם J ומתחם שערי צדק. כל העסק הזה לוקח שנים. אני מניח שתוך שלוש שנים אנחנו נתחיל לראות כבר תוצאות משמעותיות בשטח. עובדים על זה מאוד קשה. פעם בחודש יש לי פורום בנושא כדי לראות שאנחנו לא מתעכבים, לא מעוכבים, ושהכל זורם בדיוק על פי מה שהיה מתוכנן".

מה לגבי ענף התיירות, שלפי ההערכה נפגע יותר מכולם בתקופת הקורונה?
“אין ספק שענף התיירות נפגע, וידוע גם שכ־90% מסך התיירים המגיעים מכל העולם, מגיעים לירושלים. אז אין ספק שיש פה 16 אלף חדרים שכרגע ריקים כי לא נפתחו כרגע. אבל אין ספק גם שבאותה השנייה שהמטוסים בעולם יתחילו להתרומם, ירושלים תחזור להיות פעילה מאוד בתחום התיירות. צריך לזכור שלהבדיל מתקופות אחרות שבהן ענף התיירות המקומי ספג מכה בגלל הטרור, כאן יש בעיה של בריאות בכל העולם. כלומר, גם החזרה תהיה יחד עם כל העולם שיחזור לתיירות. אבל אין ספק שבראש ובראשונה זה פוגע באנשי עסקים, בעלי המלונות. אנחנו מצדנו נעשה הכל כדי לסייע, למשל, לבעלי המסעדות. אנחנו ניתן להם לעבוד כמה שיותר על המדרכות. ויש לי תוכנית מפורטת שלפיה בכל יום נסגור כביש מסוים שבו אפשר להרחיב את השטח של אותה מסעדה גם על הכביש".

זה משהו ייחודי ירושלמי?
“בוודאי. יתרה מזאת, ירושלים היא ייחודית בנושא הזה גם מבחינת מזג האוויר. הרי בקיץ משעה חמש הרבה יותר נעים בירושלים מאשר בתל אביב. יש אוויר טוב. וברגע שנעביר הכל לשטח פתוח ונביא גם הופעות מוזיקה ומופעים שונים לרחובות האלה, אנחנו בהחלט נגרום לכך שאותם בעלי מסעדות יכפילו ואולי אף ישלשו את רווחיהם".

ולמתי כל זה מתוכנן?
“לאותה השנייה שבה יפתחו את המסעדות. אנחנו כבר ערוכים עם תוכניות מסודרות. זאת תהיה חגיגה ירושלמית".

לסיום, אני יודעת שכל פוליטיקאי מצוי לא ייתן תשובה כנה לשאלה זו, ובכל זאת אנסה לשאול: האם אתה כבר בונה את עצמך לקראת מערכת הבחירות הבאה?
“האמת שלא. אני כרגע עושה ועושה למען העיר. יש פה אינסוף עשייה. כך שכרגע עניין הבחירות בכלל לא עומד על הפרק. את יודעת, כל דבר בעתו. אני רק נכנסתי לתפקיד לפני שנה וחצי, והזמן רץ. אני חושב שהעשייה שלי היא זו שתככב בבחירות הבאות. זו הסיבה שאני מתמקד כמה שיותר בעשייה".