בשעה טובה ובמזל טוב יש לנו ממשלה. טובה או רעה, את זה עוד מוקדם לראות, בזבזנית - כבר רואים, אבל זה מה שיש. לפני שנים רבות, כשעוד עסקתי קצת בפסיכותרפיה הוליסטית, או בקואוצ'ינג נפשי כפי שזה נקרא היום, לימדתי את מטופליי לנסות לשנות את מה שיש בידיהם לשנות; ולקבל, לבלוע ואפילו ללמוד לאהוב את מה שלא ניתן לשינוי, כי הוא קיים ואין טעם להילחם מול דבר שלא ניתן לשנותו. זו הוצאת אנרגיה נפשית לחינם, וזה לא יעזור.

אף על פי שיש בממשלה הנוכחית הרבה שרים אוכלי חינם שבעצמם אינם יודעים מה תפקידם, וגם אם יישבו על חוף הים כל הקדנציה איש לא ירגיש; כדאי שנקבל, לפחות בשלב זה, את הממשלה כמו שהיא - כי הרי זה מה שיש. בלתי אפשרי לשנותה כרגע, אז נברך אותה ונקווה שתעשה עבורנו, הנתינים, את הטוב ביותר שניתן.

רק דבר אחד יהיה קשה לבלוע, וזה היחס שלנו לחברי הכנסת והממשלה כאנשים עם יושרה ודוברי אמת. כולם, אבל כולם הבטיחו הבטחות, הצהירו הצהרות, גידפו, קיללו והשמיצו במילים בוטות את "אלה שבחיים לא נשב איתם". כמה טוב לראות שבסופו של יום "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ... ונער קטן נוהג בם" (ישעיהו יא, ו).

הם ירבצו יחדיו על כיסאות עור משותפים, אבל אנחנו הרי יודעים - "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" (ירמיהו יג, כג). אין אדם בגילם שמסוגל להשתנות, וברור לכולנו מי יהיה אותו "נער קטן" שינהג בם.

פחדנו מממשלה צרה וקיבלנו ממשלה שמנה ומנופחת. ולמרות כל הקשיים וכל התחזיות הפסימיות, בואו נאחל לה הצלחה. ולנו, האזרחים, נאחל שתחזיק היא מעמד. אם בזכות "אחדות" זו שכולנו בספק עד כמה היא באמת מאוחדת נגיע לשקט תעשייתי מהקיטוב שבין ימין לשמאל ובין חילוניים לדתיים - דיינו.

רק שלא ניפול למערכת בחירות רביעית ואז נוכל להגיד, כלשון הבדיחה, שגם אכלנו דגים באושים, גם קיבלנו מכות וגם גורשנו מהעיר.