ד"ר אנתוני פאוצ'י הוא למגיפת הקורונה מה שהיה וולטר קרונקייט למלחמת וייטנאם: הקול האמין והאהוד ביותר באמריקה. הוא מי שאזרחים מבוהלים, המרגישים יתומים בנתיבו של וירוס קטלני שגבה מהם כמאה אלף חללים בקירוב, מעדיפים לשמוע ממנו נתוני אמת, עדכונים ריאליים והוראות שעה להתנהגות נכונה ולא לשעות לאסון הכאוטי המתיימר לנהל אותם מהבית הלבן. ד"ר פאוצ'י כה פופולרי, עד שאינסטינקט ההישרדות החייתי של דונלד טראמפ סימן אותו כשפוי והגיוני, והאמירות השקולות, המדעיות והמלומדות שלו מאיימות על הדיבידנדים שמנסה טראמפ להפיק מהטרגדיה האמריקאית הגדולה.
את זאת יש להבין: מהרגע הראשון מנהל טראמפ את הלוחמה במגיפה, שסימנה את אמריקה כקורבן הגדול שלה, כאלטרנטיבה למערכת בחירות שגרתית. במהלך החודשים שחלפו מאז הקים את "כוח המשימה של הבית הלבן" שפאוצ'י הוא המדען הבכיר בו והחוקר המנוסה ביותר, לא הצליח הנשיא עד הרגע הזה לאמץ אומה כואבת ואבלה אל חיקו ולמלא את שליחותו ההיסטורית. סקר שערכה CBS העלה ש־62% מהאמריקאים אמרו שהם מעדיפים לקבל מידע מדויק על ההתנהלות מול הווירוס מד"ר פאוצ'י; 38% בלבד אמרו שהם מעדיפים לשמוע את הדברים מטראמפ.
גם הכרוניקה מוכיחה את ההבדל בין טראמפ ופאוצ'י: ב־27 בינואר הזהיר פאוצ'י ש"המצב יהיה הרבה יותר גרוע לפני שישתפר"; ב־30 בינואר אמר ש"המחלה עלולה להפוך למגיפה גלובלית"; ב־4 בפברואר הוא הזהיר ש"בביטחון כמעט מלא יהיו מקרים רבים של הידבקות באמריקה"; ב־16 בפברואר הוא יצא חזיתית נגד הצהרתו של טראמפ כי הווירוס "ייעלם כאשר מזג האוויר יתחמם"; ב־25 בפברואר עדכן פאוצ'י שעל פי התפשטות הקורונה במדינות אחרות, "זה בלתי נמנע שהמגיפה תתפשט באמריקה".
זה לא מפתיע לשמוע דברים נכוחים ממי שמנהל את "המכון הלאומי לאלרגיות ומחלות זיהומיות" מ־1984, כלומר 36 שנים, ושירת תחת שישה נשיאים ללא פניות מבחינה פוליטית ומבלי שחטא ביוהרה. העובדה שהוא מתנהל באומץ וביושרה אינטלקטואלית בנסיבות שהכריעו חלק ניכר מעובדי ציבור בכירים בעידן טראמפ, מרשימה שבעתיים. חבר המלווה את הקריירה של פאוצ'י אמר לאחרונה ש"טוני מגלם באישיותו ובידענותו את ההיבט הציבורי של הביו־רפואה באמריקה. אין לנו מישהו המקדם ללא לאות את האמת העובדתית כמוהו. אינני יודע מה היינו עושים בלעדיו".
זה התיאור המדויק ביותר של מי שדונלד טראמפ אינו רוצה לצדו. המסר העצמאי, השפוי והשקול של פאוצ'י מתנגש עם הצהרותיו הוורודות והמנותקות מהמציאות של הנשיא. בשבועות שבהם הצטופף כוח המשימה על הדוכן הקטן בחדר התדריכים בבית הלבן, תפסה המצלמה את פאוצ'י יותר מפעם אחת מליט את פניו בידו למשמע אחת מהיציאות המטורללות של הנשיא. לזכותו ייאמר כי הוא לא היה שם כאשר טראמפ המליץ להאיר את הגוף מבפנים בקרניים אולטרה סגולות ולשתות אקונומיקה. בכל פעם שסר חִנו ונוכחותו מורטת את עצביו של טראמפ, לא מזמינים אותו לתדרוך.
השמועה העיקשת על פיטוריו הצפויים שבה ועולה, אבל בסופו של דבר נדמה שגם טראמפ מודע לאפקט המורלי הקשה שיהיה למהלך על אמריקה. מה שלא מנע מטראמפ לרטווט את הציוץ #יפוטרפאוצ'י ולהבהיר אחרי עדות פאוצ'י בסנאט, שהוא חולק על האטיות הזהירה שבה ממליץ פאוצ'י לפתוח את אמריקה. הם חלוקים על פתיחת עונת הלימודים בסתיו: טראמפ רוצה לימודים כרגיל; פאוצ'י חושש מהתלקחות מחודשת.
טוני פאוצ'י, 79, הוא גבר נמוך, רזה ושרירי, בעל שיער שיבה, משקפיים ויציבה אתלטית. קולו צרוד תמידית ומגרגר, ואישיותו מקרינה חום ואנושיות האופייניים לרופאים מדור אחר. הוא לא לקה במגלומניה הוויראלית של תסמונת החלוק הלבן, ששללה מרופאים רבים חמלה אלמנטרית. שורשי משפחתו באיטליה, צד אחד מסיציליה, הוריו נולדו באמריקה, והוא גדל בברוקלין מעל בית המרקחת של אביו. הוא היה נער מקהלה בכנסייה ולמד בבית ספר ישועי. הוא היה שחקן כדורסל מצטיין אבל הבין שקומתו הנמוכה לא תאפשר לו קריירה ספורטיבית. הוא רץ 3.5 מייל ביום, כולל בימי הקורונה.
ב־1966 סיים במקום הראשון בכיתה שלו בפקולטה לרפואה בקורנל. רונלד רייגן מינה אותו לראש המכון, והוא היה בקו החזית של ההתנהלות מול הסארס, שפעת העופות, שפעת החזירים, אבולה וזיקה. הוא משתכר 400 אלף דולר בשנה, ותקציב המכון שהוא עומד בראשו הוא 5.89 מיליארד דולר ב־2020. החיים במחיצת שישה נשיאים משתי מפלגות הכינו אותו למפגש עם טראמפ. זה היה פאוצ'י שהתנדב לומר שאמריקה עלולה לאבד בין 100 אלף ל־200 אלף אזרחים בימים שטראמפ התנבא על הצטננות קלה "שתחלוף באורח פלא" ועשה את התנועה שהוא עושה בידו כצייד פרפרים. זה היה פאוצ'י שדיבר אמת לכוח ואמר לנשיא שאם אמריקה לא תנקוט מיידית צעדי ריחוק חברתי ובידוד ותדמים מנועים, תעלה לה המגיפה יותר ממיליון חללים.
ההתנגשות החזיתית הגדולה ביניהם הייתה על רקע תמיכתו הביזארית של טראמפ בתרופה הידרוקסיכלורוקווין, שטראמפ משוכנע ביעילותה נגד הקורונה. אין לו המדע שיתמוך באמונה העיוורת שלו, אבל אחרי שגייס את טאקר קרלסון ולורה אינגרם מחדשות פוקס, השופרות שהוא תוקע בהם, נעלמה התרופה מהמדפים. כאשר סיים טראמפ להלל את התרופה, הוא הזמין את פאוצ'י לחזק את דבריו. הרופא, שרק ראשו נראה מעל הפודיום, אמר שאין כל הוכחה לטענתו של טראמפ וחזר למקומו. שפת הגוף של הנשיא במחיצת פאוצ'י משדרת כעס המאיים להתלקח, אך במציאות לא חלופית הוא מבין את הנזק הטמון בפרידה וכחנית מפאוצ'י. גם ניקסון, שהוציא את דיבת התקשורת בפומבי, הבין שאסור לו להתנכל לוולטר קרונקייט.
על השאלה כיצד הוא שורד את הטמפרמנט הכספיתי של טראמפ ואת הוויכוחים המרים ביניהם, ענה פאוצ'י שבניגוד לדימוי שלו, טראמפ מקשיב לדברי המדענים גם אם לפעמים הוא מחליט בניגוד לדעתם. מדריך ההתנהגות שלו הוא עותק מרופט של "הסנדק" שבו הוא מעיין. "שם למדתי ששום דבר אינו אישי. הכל ביזנס", הוא אמר. "אינני יכול לקפוץ לפני המיקרופון של הנשיא ולהזיז אותו, אבל אני יכול לעשות את המקסימום לעזור לו לקבל החלטות נכונות".
במהלך עימות טלוויזיוני ביניהם בדרך לבחירות 1988, התבקשו ג'ורג' בוש האב ומייקל דוקאקיס לבחור בגיבורים שלהם. "אני חושב על ד"ר פאוצ'י", ענה בוש, "אני מניח שלא שמעתם עליו. הוא מדען וחוקר מצוין, רופא בכיר במכון הבריאות הלאומי, והוא עובד קשה כדי למצוא טיפול לאיידס". זו הייתה בחירה מפתיעה מצד בן עשירים מטקסס וטייס של מפציץ קרב במלחמת העולם השנייה, רפובליקני שהיה ראש ה־CIA וסגנו של רונלד רייגן. גם ג'ורג' וו. ראה בפאוצ'י גיבור ונכס לאומי ולכן העניק לו את מדליית החירות, העיטור האזרחי הנחשב ביותר.
ב־1981 צד את עינו של פאוצ'י נתון חדש בדיווח השבועי של ה־CDC: חמישה גברים, כולם הומואים, מתו ממחלה חדשה. מספר המתים מהמחלה החדשה תפח משבוע לשבוע, ממאות לאלפים. "לפני שידענו שסיבת המוות היא מחלה שכונתה HIV, כל חוקר בתחום שלנו ידע שמדובר בווירוס", אמר פאוצ'י בראיונות שנתן במהלך השנים. "הבנתי שהגיע הווירוס שלו חיכיתי וממנו חששתי: זה שמשפיע על המערכת החיסונית ומשמיד אותה".
אישיותו של פאוצ'י לא נתנה לו לשבת בצד ולהניח לגברים צעירים לדעוך אל מותם בייסורים. אמריקה של רייגן לא הייתה אומה עם סבלנות ותקציבים לחקר ומציאת תרופה למחלה שנראתה בהתחלה כבלעדית להומואים. הממשל גרר את רגליו, אבל פאוצ'י הניח בצד את עיסוקיו השוטפים: "הפסקתי כל מה שעבדתי עליו, למורת רוחם של המנטורים שלי שאמרו 'למה אתה מוותר על קריירה מבטיחה כדי לחקור קומץ הומואים עם מחלה מסתורית?'. בסתר לבי ידעתי שזאת מגיפה שתצא משליטה".
פאוצ'י כתב מאמר שבו הזהיר שאין שחר ובסיס מדעי להנחה שהסינדרום יישאר מוגבל למגזר אחד בלבד באוכלוסייה. הוא הבין את הקלות הבלתי נסבלת שבה הייתה מוכנה אמריקה להסיט עיניה ממחלה שהורגת הומואים וביקש להרחיב את היריעה על בסיס רפואי מוצק. ה"ניו אינגלנד ז'ורנל אוף מדיסין" היוקרתי דחה את המאמר בטענה המשומשת שפאוצ'י אלרמיסט. הדחייה צרבה אבל לא עצרה אותו. המאמר נדפס במגזין רפואי אחר.
לפני שניתן לה שם, מצאו פאוצ'י ואנשיו במעבדה שתאי B הופכים להיפראקטיביים אצל החולים. בדרך כלל מגייס הגוף נוגדנים להתגונן מווירוס, אבל כאשר HIV מתנפל על תאי B, המערכת החיסונית כושלת. נטולי מודעות למחקר הראשוני של פאוצ'י במכון ממשלתי כמו גם לאיש ולתפיסת עולמו, התקבצו אלף פעילי איידס מול משרדי ה־FDA במרילנד למחאה הגדולה הראשונה נגד התעלמות הממשל מהמחלה שהרגה אותם.
פאוצ'י לא היה מהרעים ב־FDA המנותק, אבל עבור המפגינים הוא היה הקלסתרון שייצג את ההתעלמות מהם. פאוצ'י נותר נצור לבדו תחת מטר שאלות ומענות. לקח לו זמן להסתגל לטון התוקפני ולעלבונות האישיים, אבל הוא הבין את הכעס הרב. מאחורי הקללה "פאק פאוצ'י!" שנשמעה בהפגנה, עמד המחזאי, הסופר והפעיל הלהט"בי לארי קרמר. הוא שנא את פאוצ'י בימי האיידס המוקדמים, קרא לו "אידיוט שימושי", ראה בו פיון ממסדי, העליב את אשתו והשווה אותו לאדולף אייכמן. במכתב פתוח כתב קרמר: "אנתוני פאוצ'י, אתה רוצח. סירובך לשמוע את שוועת פעילי האיידס בתחילת המגיפה גרמה למותם של אלפי הומואים". קרמר צדק בעיקר בעניין אחד: בימים הראשונים של המגיפה התקשה פאוצ'י לחשוב מחוץ לקופסה. חינוכו הדתי, עברו במשפחה יראת שמיים ודעות קדומות אחרות, הסתירו ממנו את גודל הטרגדיה. לקח לו זמן להשתחרר מתפיסות ישנות. הוא הבין שכדי לטפל בחולים צריך להקים איתם גשרים של דו־קיום, שיתוף ודיאלוג; הוא הבין שההחלטה של ה־FDA שמי שמשתמש בתרופה ניסיונית שלא קיבלה אישור מנוע מלהשתתף בקבוצות ניסוי של תרופות מטעם מכונים מדעיים של הממשל, היא שרירותית ומחטיאה את העיקר. פאוצ'י חטף את האש של החולים כאשר ה־FDA אישר לשימוש את התרופה AZT, ששווקה כפלא מדעי ותוך זמן קצר הסתבר שיתרונותיה המסוימים נמוגים והווירוס מפתח עמידות בפניה.
פאוצ'י הבין את המגיפה דרך הנתונים. רוב האנשים שאיתם היה בקשר מתו. הוא מתאר את הימים ההם כקודרים בחייו. הוא לא הציל אף אחד מהמחלה. קרמר ראה אותו עובר מטמורפוזה ממדען בשירות הממסד הרפואי לאקטיביסט של בריאות מיעוטים. קרמר הזמין את פאוצ'י להתרשם מסגנון החיים של הקהילה. "ביקרתי במועדונים ובמרחצאות ודיברתי איתם", אמר פאוצ'י. "נסעתי לסן פרנסיסקו והלכתי לרחוב קסטרו והתרשמתי מהקשיים והסבל. החלטתי שעליי להכניס אותם לניסויים הקליניים. לא הייתה להם דרך אחרת להגיע לתרופות. במפגשים איתם נגמלתי מהתחושה שרופאים יודעים תמיד מה טוב למטופלים שלהם. נוכח מגיפה חדשה שלא ידענו עליה כלום ושהרגה כל כך הרבה אנשים, קיבלתי את הדרישה שמטופלים רוצים שתהיה להם תרומה; כיצד אנו חוקרים את המחלה".
את ההחלטה לאפשר לחולי איידס טיפול במסלולים מקבילים שעד אז נחשבו סותרים, העביר פאוצ'י במוסדות הרלוונטיים. זו הייתה פריצת דרך אדירה, והוא מייחס אותה לעיקשותו ולפעלתנותו של לארי קרמר: "יש שני עידנים ברפואה האמריקאית: לפני לארי ואחרי לארי. לארי עזר לשנות את התפיסה הרפואית באמריקה. זה מה שיישאר אחרי הצעקות וההיסטריה". בעיני קרמר, פאוצ'י הוא "גיבור אחד ויחיד". אחרי כל הופעה שלו בטלוויזיה, וכאלה יש לו רבות בחודשים האחרונים, השניים מדברים בטלפון. פאוצ'י אומר לקרמר לא לצאת מהדירה שלו בניו יורק; קרמר אומר לפאוצ'י שהוא נראה עייף. השניים מקפידים להיפגש, לרוב לארוחה איטלקית במסעדה בניו יורק.
מחלת האיידס הרגה 30 מיליון אנשים בעולם. 40 מיליון חיים עם HIV. הסתבר שזו אינה מחלה בלעדית לאוכלוסייה בעלת נטייה מינית מסוימת. המקסימום שהמדע הצליח לספק לחולי איידס הוא תרופות מונעות מוות ומשפרות איכות חיים. אף אחד, גם לא פאוצ'י, מצא חיסון לאיידס. עובדה שכדאי לזכור כאשר טראמפ פורץ בעוד מסיבת עיתונאים נרקיסיסטית שבה הוא חוגג את כל מה שנעלה, נשגב, גדול מכולם וחסר תקדים ביכולותיה המופלאות של אמריקה ומבטיח חיסון לקורונה עד סוף השנה.
באותם ימים בפלורידה: כאשר גילה טראמפ כי חברו, עורך הדין שלו והאיש שאליו הוא מתגעגע יותר מכל במהלך נשיאותו - רוי קון, מבכירי גידולי הפרא באמריקה ומי שהרס חיי חשודים רבים בקומוניזם בבהלה האדומה הגדולה בימי ג'ו מקארתי - חולה באיידס, הוא ניתק ממנו באבחת גרזן. טראמפ סיפר לידידיו כי אחרי ביקורו האחרון של קון במר־א־לגו "השקעתי הון בחיטוי הצלחות והסרוויס". טראמפ החל לדרוש מנשים לעבור בדיקת איידס אצל הרופא שלו לפני שהיה מוכן לצאת איתן.
מאות אלפי מעריצים חתמו על עצומה באינטרנט שקראה למגזין "People" לבחור בפאוצ'י כגבר הסקסי ביותר בעולם. לפניו נבחרו, בין השאר, אידריס אלבה, דיוויד בקהאם, ג'ורג' קלוני ואחרים. בחודש האחרון חיקה בראד פיט את פאוצ'י ב"סטרדיי נייט לייב". גם בילי קריסטל ניסה את כוחו בפרודיה על פאוצ'י. הדיוקן שלו נדפס על גרביים, ספלים וצלחות. ה"ניו יורקר" קרא לו "הרופא של אמריקה". פאוצ'י נשוי באושר למדענית כריסטין גריידי מ־1985, ויש להם שלוש בנות. על הקריאה לבחירתו כגבר הסקסי, אמר פאוצ'י שהיה נחמד אילו זה קרה כאשר היה בן 30. האמת היא שזה קרה, אבל בעילום שם.
ב־1991 כתבה העיתונאית והסופרת סאלי קווין, מי שהייתה אשתו של עורך ה"וושינגטון פוסט" בן בראדלי ומאושיות החברה הגבוהה בבירה, רומן בשם “Happy Endings". אלמנתו של הנשיא מתאהבת ונופלת לרומן עסיסי עם מדען שרמנטי ב־NIH שמוצא טיפול אפקטיבי לאיידס. שמו הספרותי מייקל לנצר והוא יהודי, אבל דמותו מבוססת על אנתוני פאוצ'י. הספר היה רב־מכר בימים שבהם הייתה התמותה מאיידס בשיאה. קווין אמרה לאחרונה ל"וושינגטוניאן" כי פגשה את פאוצ'י בארוחת ערב והתאהבה בו. "וואו, חשבתי, הוא גבר מדהים". אלמנת הנשיא בספר מתארת את המדען "כנוטף כריזמה, וכל הדברים שגרמו לי להתאהב בו".
בארוחת ערב עם חבריו פעילי האיידס נשאל פאוצ'י מתי ימצא לו יורש ויפרוש לביתו. פאוצ'י השיב שהוא רץ כל יום והדופק שלו אחרי הריצה טוב יותר מאשר היה בן 50. הוא מאמין שנותרו לו עשר שנים טובות והוא רוצה לנצל אותן למציאת חיסון לאיידס, שממשיך לחמוק ממנו. ואז הגיעה הקורונה.