מי שמכיר את אגאתה כריסטי לא ילמד דבר מהסרט אודותיה

אגאתה כריסטי: סיפור בלשי, יום חמישי, 4.6, 22:00, יס דוקו

סדרה נוספת שזכתה לתרגום צולע לשמה המקורי היא INSIDE THE MIND OF AGATHA CRISTIE. ביס דוקו בחרו לתרגם את “בתוך מוחה של אגאתה כריסטי" ל-"אגאתה כריסטי: סיפור בלשי". מילא. לא נרצחים מזה. 

ייאמר כבר כאן לטובת ההגינות - אני משתייך לחלק (הקטן) של העולם החסר סבלנות לסיפורי הבלש של הגברת שרק התנ"ך ושייקספיר מכרו יותר עותקים מספריה. קבוצת הגברים והנשים המתכנסת בחדר, או בקרון רכבת, ולבסוף הגברת הקשישה או הרקול פוארו מגלים כי שליח הפיצה או נהג הקטר הוא הרוצח, לא ריתקו אותי מעולם. גם שרלוק וידידו ווטסון, אשפי ההיגיון הישר והמדע הפורנזי, לא גרמו לי להריע בהתלהבות. טיפוס שטחי שכמותי העדיף תמיד את מכוניות השרירים של החברים ממהיר ועצבני ואת הנופים והפיצ'פקס של ג'יימס בונד על פני הטירה המריחה מעובש של אגאתה כריסטי.

“אגאתה כריסטי: סיפור בלשי" מספר מעט על הביוגרפיה של כריסטי, מעט על המקורות שהזינו את יצירתה, מעט על טיוליה בעולם, בעיקר עם בעלה השני, בעיקר מעט. הסרט מעוטר בכותרות ביניים, מה שקרוב לוודאי העניק לו את שמו העברי - סיפור בלשי, וגם את היומרה לפענח את סודותיה של הסופרת. מי שאוהב ומכיר את הסופרת לא צפוי ללמוד מהסרט דבר. מי שאינו מכיר יישאר עם הרבה פחות מחצי תאוותו בידו. 

אחד הרגעים היותר מוזרים בסרט הוא ביקור במוזיאון מורבידי לתיעוד התפתחות המדע הפורנזי, שבו עשתה כריסטי שימוש רב בספריה. צעירה לבושה באופן מטורלל למדי מוליכה את המצלמה, בין קומות שלמות של תיבות פורמלין, שבתוכן מאוחסנות פיסות אדם המלמדות על אודות השפעת כלי נשק עליהן. הנה, מצביעה הצעירה ברוב התלהבות, על חתיכת עור אנושי מנוקבת, ככה נראה פצע כניסה של כדור. והנה, היא ממשיכה בהתלהבות רבה עוד יותר אל פיסת עור שבה חור גדול יותר, ככה נראה פצע יציאה של כדור. וזו, היא גוררת את הצלם אל יריעת עור משורגת בפסים אדומים, זו דופן קיבה שרואים שבעליה היה מכור לאלכוהול. אגאתה כריסטי השתמשה בידע שרכשה כאן, אומרת הצעירה בגאווה, ומעוררת חשק לצפות בפרק של NCIS, שבעיני כותב שורות אלה אווילית ומרתקת כמו טיח על הקיר, אבל לפחות לא מעוררת רצון לשחרר את הארוחה האחרונה בשירותים. לאגאתה כריסטי מגיע הרבה יותר מהסרט הזה.