חברים, למישהו יש קשרים עם הפקת "הכלה מאיסטנבול?" פשוט יש לי שחקן דרמטי מצוין להציע לתפקיד הראשי. נכון, לא בטוח שהוא חזק בטורקית – אבל הוא יודע להגיד: "ברה!", זה תופס?
ישראל אוגלבו. מה יש להוסיף? אמש, הבחנתי לראשונה שלצד טייטל ה"זוכה באח הגדול" מתחת לשמו ניצבת גם מילה קטנה שמגלמת במהותה את כל מה שחשבתי עליו בפרק – "שחקן". בין שלל המחמאות שאוגלבו הרעיף על עצמו בפרק (חכם, חזק, לא פראייר וכ"ו), הוא גם הזכיר שהוא למד משחק – אבל הרשו לי להתעלם מפרט הטריוויה הלא מעניין הזה ולהתרכז בביזיון שהוקרן לעיני עשרות אלפי צופים שרק רצו לצפות בשקט באנשים סובלים, תוך כדי נשנוש ורביצה על הספה ללא מצפון.
למי שזכרונו בגד בו, אזכיר שבפרק האחרון התדיינו ירדן ורגב הוד (ברשותכם, אקרא לו מעתה – 'גבר הוד', כהוקרה על מעשיו) בבקתה וסיכמו שלאור למשימה שקיבלו, כל אחד מהם יגיע לשבט השני ו'יבזוז' דבר מה, תוך שמירה על "פייר פייט". אני נשבעת שבפעם הבאה שאשמע ממישהו את המונח הזה, אני מלשינה עליו שהוא הסתובב בלי מסכה בקניון הומה אדם. כמצופה משבט שלא ישן בלילות כבר שבוע בגלל שיטפונות ובאופן כללי לוקה במחסור מחפיר בציוד, המטרה העיקרית עליה זממו הייתה הברזנט. לאחר סשן מוטיבציה מפי המנטור בוזגלו, נשלח גבר הוד למשימה – לא נלהב לפגוע כך בשבט השני, אך סמוך ובטוח שזהו המעשה הנכון.
רק שעם הגעתו לסניף ריקושט, כלומר – לשבט 'קפרה', הוא נקלע למסכת קללות ועלבונות בניצוחו של מיסטר אוגלבו. במקום להיזכר שמדובר במשחק טלוויזיוני ולפעול לסיום הסאגה הזו בהקדם האפשרי – בחר ישראל להשפיל, לקלל (גם כשיש כוכביות לא קשה להבין את המילים "אפס" ו"בן זונה") ולהציג את הוד כאילו היה עוקר יישובים, משחית משפחות ועבריין מבוקש. אנחנו כולנו זוכרים שמדובר בתוכנית חצי מבוימת שגיא זוארץ אחראי על האקשן בה, נכון?
האבסורד גדול עוד יותר, כשאנחנו נזכרים שישראל הוא אחד האנשים שהגיעו יותר מוכנים לפורמט: הוא חד, חכם (לראיה מהלך ההפסד המתוכנן במשימה) ומעמדו בשבט מבוסס ביותר – כך שאין שום סיבה נראית לעין להתנפל על רגב המסכן. במיוחד כאשר אין ספק שאם המצב היה הפוך –היה נוהג בדיוק באותו אופן, ומפלח גם אבן אש על הדרך.
למופע האימים של ישראל היה קהל דומם, שלא נאמר – קהל שבוי. נבחרת של אנשים חזקים ודעתנים בשגרה, אשר הבינו היטב לאן נושבות הרוחות, אבל שתקו ונתנו למופע להימשך – כדי חלילה לא להיכנס לפה של ישראל ולמצוא את עצמם אילנה אביטל, שרים "שובי שובי לים" בבקתה המבודדת. מבין כולם בלטו בשתיקתם סמיון רודף הצדק, עידן חביב איש האמת ועידו קוז'יקרו – שיודע להביע את דעתו מצוין בדרך כלל, אך נודם כשמעמדו מעורער מתמיד. לאן נעלמו העקרונות והערכים? כנראה טבעו בים.
ייאמר לזכותו של הוד, שהוא הפתיע בדרך המופלאה בה נהג – הוא הפגין נונשלנטיות, רוח ספורטיבית ובגרות – ובסופו של דבר, גרם לשבט שלו להעביר את הלילות הבאים חמים ויבשים. כנראה שהמקום הראשון ברשימת אהובי השבט יישאר בכיסו לעוד הרבה זמן.
לעומתו, מה שלא יישאר לעוד הרבה זמן הוא הכוח שלי לצפות בריבים המטופשים של אלה ובני. אין לי סבלנות להכיל את מלחמות האגו המיותרות הללו, ובייחוד אין בי היכולת להבין איך ליטל סמדג'ה הצליחה כמעט לשבש את הניצחון שלהם, מבלי שהשתתפה במשימה! שאפו לה על היצירתיות ומי ייתן ונזכה להעביר פרק שלם מבלי לשמוע על הבטן של בני ברוכים או על המראה החיצוני של אלה, "שהיא לא אשמה שהיא נולדה איתו".
לסיכום, פניה נרגשת לשורדת ניקול רזניקוב המסרבת להודות שהיא בוכרית למרות שסבא שלה כזה. כאשר גיא שאל את דוד דביר מי המתמודדת הכי יפה בשבט (המון עומק יש בפורמט) והוא משיב "אלה" אע"פ שאת נושאת בתואר 'מלכת היופי' ומנמק ש"יופי זה לא רק פנים" – הוא לא מתכוון לומר שאת שמנה. הוא פשוט רומז שליופי מתלווה גם אופי, ולא – לפרוש אחרי 5 דקות ממשימה, להפיל עוד משקל על חברי השבט שלך ולהתרברב ברעיון ההפסד המתוכנן במשימה כאילו את הפקת אותו – זה לא סוג האופי שמוסיף לרזומה שלך. אני במקומך הייתי מקשיבה ומיישמת, כי איך גיא אומר? "דוד לא משקר". לתשומת לבך.