הרבה לפני תחרויות הקדם־אירוויזיון, היה זה פסטיבל הזמר והפזמון שסיפק את שתי הזכיות הראשונות והבלתי נשכחות של ישראל באירוויזיון - "הללויה" ו"אבניבי". הפסטיבל, שמציין בימים אלה 60 שנה להיווסדו, התקיים במשך שני עשורים וחולל מהפכה היסטורית של ממש בזמר העברי.
סיפורו של הפסטיבל נושא אותנו הרחק, לאוקטובר 1959. ישראל דליות הצעיר, אז עורך ומפיק רדיו בקול ישראל, חזר מטיול בכמה בירות אירופיות עם רעיון מבריק. "כשהיינו ברומא, ראינו חגיגה גדולה שמתרחשת על מדרגות של אחת הכיכרות. זה היה מראה שלא אשכח: המוני איטלקים נשאו על כפיים ברנש אחד וצעקו 'בראבו'", מתאר דליות.
"כשהתקרבתי, ראיתי שזהו הזמר דומניקו מודוניו. הוא זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר האיטלקי 'סאן רמו' עם השיר 'צ'או צ'או במבינה', והיה לגאוות מעריציו. מכיוון שהיה לי רצון לתרום לגיוון השידורים של קול ישראל, שם עבדתי תחת חסותו של יצחק שמעוני, עלה במוחי הרעיון להציע לקיים פסטיבל זמר בדומה לאותו פסטיבל 'סאן רמו' האיטלקי. הכנתי הצעה ושלחתי אותה לממונה עליי. יצחק, שהיה שדרן למופת ואיש מזהיר ברדיו עם ראש פתוח לרעיונות, אהב את הרעיון. אבל אז נתקלנו בבעיה".
איזו בעיה?
"לא היה לקול ישראל תקציב לפסטיבל כזה. אז הלכנו לטדי קולק, שהיה אז מנהל משרד ראש הממשלה, שאליו הייתה שייכת התחנה".
ומה הייתה תגובתו?
"טדי הגיב מיד בחיוב ובהתלהבות לרעיון, אבל אמר שהפסטיבל יוכל להתקיים רק במסגרת חגיגות יום העצמאות, כי אז יתאפשר להפנות לכך תקציב של המשרד. הוא ביקש הצעה יותר מפורטת ממה שהגשתי, אז ישבתי והכנתי הצעה מפורטת. העברתי לטדי והוא ביקש עוד ועוד השלמות. כשכבר הייתי מיואש מלתקן שוב ושוב את ההצעה ומלעבור את הבירוקרטיה, הוא אישר ודאג לשכור את היכל התרבות בתל אביב".
לפי ההצעה של דליות, ובדומה לפסטיבל "סאן רמו", לכל שיר אמורים היו להיות שני ביצועים של שני מבצעים שונים. "רציתי שהקהל יצביע לשיר ולא למבצע", הוא מסביר את הרעיון. "שהשיר יהיה יותר חשוב מהזמרים ושהזמר או הזמרת הפופולריים לא יגנבו את ההצגה". לפי התוכנית, השיר הזוכה אמור להיות מבוצע על ידי שני הזמרים ביחד.
"הצעתי גם שתהיה ועדה שתקבל שירים עם מילים ותווים, ותבחר את אלו שישתתפו בפסטיבל", הוא אומר. "הכוונה שלי הייתה ליצור שידור רדיו טוב, מעניין ומרתק וגם לתת זריקת עידוד לשירים ישראליים. לא הייתה לי כוונה ליצור פסטיבל של פזמוני פופ, אלא פסטיבל עם שירים איכותיים. לכן הצעתי שבחירת השירים תהיה בהסכמה מקצועית של איגוד הקומפוזיטורים בישראל".
אף על פי שהוא היה חתום על ההצעה, דליות לא היה מעורב בהפקה של הפסטיבל הראשון, לדבריו בשל עומס עבודה. "צחי שמעוני אמר שאנחנו צריכים לשתף פעולה עם נקדימון רוגל, מנהל מחלקת הביצוע של קול ישראל, ועם מאיר הרניק, ראש המדור למוזיקה עממית בקול ישראל, והצוות שלו", הוא משחזר. "אחד מאנשיו, חנוך חסון, תפס לידיו בהמשך את הפקת הפסטיבלים הבאים".
בתחילת 1960 פורסמה בעיתונים מודעה שקוראת לציבור להגיש שירים שיתמודדו על מקום בתחרות. בוועדה הראשונה ישבו שר הבריאות ישראל ברזילי, שפעל גם כמנצח מקהלות, המלחין פאול בן חיים, המשורר יהודה עמיחי והמעבד יצחק (זיקו) גרציאני. מתוך מאות שירים שהוגשו לוועדה היא בחרה בתשעה, והקהל באולם בחר את השיר הזוכה. בהמשך התחלפו חברי הוועדה, ונכללו בה שמות מוכרים בהם משה וילנסקי, נתן זך, חיים חפר, נעמי פולני, סשה ארגוב, נעמי שמר ואפילו יפה ירקוני.
בקול ראשון
במוצאי יום העצמאות תש"ך, 2 במאי 1960, התקיים פסטיבל הזמר והפזמון הראשון. המנחה היה יצחק שמעוני, שהמשיך להנחות את הפסטיבלים עד שנת 1971. גארי ברתיני ניצח על תזמורת קול ישראל. במשך שלוש שעות וחצי עלו בזה אחר זה על הבמה סוללה של אומנים ידועים: עליזה קאשי, שמעון בר, לילית נגר, ג'ו עמר, דברת נתניה, רמה סמסונוב וגדעון זינגר. בחלק האומנותי שהתקיים בין השירים הופיעה להקת הרדיו של צרפת "לה מטריז", והאירוע כולו הועבר בשידור חי ברדיו. "הקהל לא ידע למה לצפות", מתאר דליות. "האווירה באולם הייתה מרוממת". "חרטום של ספינה ניצב במרכז הבמה", נזכר המוזיקאי והמלחין שמעון כהן. "התזמורת ניגנה מסביב לאומנים המבצעים כגלים של ים, והזמרים עלו על החרטום ושרו".
השיר שזכה במקום הראשון היה "ערב בא", שכתב עודד אבישר, הלחין ועיבד אריה לבנון וביצעו לסירוגין שמעון בר ועליזה קאשי. "הזכייה הפתיעה אותנו", מספרת קאשי, שמתגוררת כיום בארצות הברית. "הייתה תמימות קסומה, לא ידענו לאן אנחנו נכנסים כשהתחלנו לעבוד עם אריה על השיר. לא חשבנו על זכייה, לא התייחסנו לאירוע כתחרות אלא כמופע רגיל. אחרי הזכייה קיבלתי את הפריצה הגדולה בקריירה שלי והבנתי את החשיבות והמשמעות ההיסטורית של הפסטיבל הראשון".
"כל מלחין יכול היה להגיש שלושה שירים לפסטיבל", סיפר המלחין אריה לבנון בראיון שקיימתי עמו ב־2014. "הייתי אז בתחילת הדרך. הלחנתי לחן די פשוט, ועודד אבישר, שהיה מנהל היכל התרבות, כתב את הטקסט. שלחנו אותו ולא העלינו על דעתנו שהוא יזכה במקום הראשון". במקום השני זכה השיר "העלמה", שכתב נתן אלתרמן, הלחין מרדכי זעירא, עיבד חנן וינטרניץ וביצעו לסירוגין רמה סמסונוב וגדעון זינגר. למקום השלישי הגיע "ליל החג" ("לילת אלעיד") שכתב שלמה שעשוע, הלחין שלמה הופמן, עיבד שמעון כהן וביצעו לסירוגין ג'ו עמר ולילית נגר.
"קיבלתי מכתב מקול ישראל שבו הצעה להשתתף בפסטיבל הזמר והפזמון", נזכרת נגר. "השבתי בחיוב, ומכאן החלו המגעים לקביעת חזרות, לימוד השיר אצל ישראל הופמן, העבודה עם שמעון כהן וההכנות להופעה. הוחלט שהשיר יושר בחציו בעברית ובחציו בערבית. ראו בשילוב הזה דבר חיובי. באותו יום עצמאות התרוצצתי בין הבמות השונות בארץ ובקושי הגעתי בזמן להיכל התרבות. השיר היה מוצלח. הלחן קליט, נעים ושמח. זה היה פשוט שיר חג אמיתי".
"הייתי בן 21 כשמאיר הרניק הזמין אותי לעשות את העיבוד לשיר", משחזר שמעון כהן. "בגלל שהשיר היה במקורו בערבית, החלטתי לשלב בו מקאם ערבי. אבל כשג'ו עמר בא לחזרה הראשונה, הוא התנגד בכל תוקף לשיר בערבית. הוא היה עקשן ולא רצה להיות מקוטלג כזמר מזרחי. חצי ראשון לציון עמדה על הרגליים כשהוא בא אליי, כאילו אלוהים הגיע אליי הביתה". בסופו של דבר הוחלט כי נגר תבצע את החלק בערבית ועמר ישיר בעברית.
המקום הראשון זיכה את יוצרו - מלחין, כותב ומעבד - בסכום של 1,500 לירות. המקום השני ב־1,000 לירות, ויוצרי השיר שהגיע למקום השלישי זכו ב־500 לירות. מי שהעניק את הפרסים בפסטיבל הראשון היה שר החינוך, אבא אבן.
ביום המחרת היו הדעות חלוקות. היו מי ששיבחו את הפסטיבל וכינוהו "חגיגת זמר אמיתית לכל ישראלי". לעומת זאת, המבקר מנשה רבינא כתב בעיתון "דבר" כי השיר הזוכה "מקומו בתיאטרון לילה או בנשפייה פרטית ומשפחתית ומידת מקוריותו הישראלית זעומה ביותר". הוא טען שלא מדובר בפסטיבל זמר ישראלי אלא בפסטיבל זמר בישראל, שכן אינו מציג זמר ישראלי אמיתי.בעיתונים אחרים התחרו המבקרים מי ימתח את הביקורת הנוקבת ביותר: "הצופה" כינו את הפסטיבל "סדום הזמר", והעיתונאי מיכאל קשיב מ"חירות" טען שמדובר ב"טרגדיה קומית בתיאטרון בובות איטלקי" ו"מרוץ מגוחך של זמירות מקריות".
הביקורות המשפיעות
המבקרים לא עצרו את קול ישראל. במוצאי יום העצמאות 1961 נערך פסטיבל הזמר והפזמון השני. "הפעם החלטנו שיש להגיש לוועדה שתי מעטפות: אחת עם הטקסט והתווים של השיר, והשנייה עם שמות היוצרים ועם אופציות לזמרים שיבצעו את השיר", מספר חנוך חסון, שהיה ממפיקי הפסטיבל יחד עם מאיר הרניק ויצחק שמעוני. "גיל אלדמע ניגן לוועדה על הפסנתר את 450 השירים שנשלחו אלינו, ומתוכם בחרנו את השירים שישתתפו בפסטיבל. בהמשך כבר ניגנו אותם מסלילי הקלטה".
בפסטיבל הזמר השני התחרו עשרה שירים שאותם ביצעו בין היתר שמעון בר, נחמה הנדל, עליזה קאשי, שמעון ישראלי ואילקה רווה. למקום הראשון הגיע "שאני עמך" שכתבה פנינה אבני, הלחין ועיבד צבי אבני וביצעו לסירוגין אסתר עופרים וגדעון זינגר. "לא חשבתי להשתתף בפסטיבל", סיפר אבני בראיון שקיימתי עמו ב־2015. "כשהחותן שלי לחץ עליי לשלוח שיר, אמרתי לו שאין לי טקסט. הוא הקריא לי שיר שכתבה בשנות ה־40 אשתי, המשוררת פנינה אבני, והלחנתי אותו תוך פחות מחצי שעה. כולנו הופתענו כשהוא זכה".
במקום השני זכו שוב עופרים וזינגר, הפעם עם השיר "נעמה" שכתב אברהם בר עוז, הלחין שלמה בירן (בידרמן) ועיבד שמעון כהן. "כשחנוך חסון הביא לי את 'נעמה' וביקש שאעבוד עם אסתר על השיר, היא הייתה נורא לא נחמדה ומאוד מסויגת מהשיר בפרט ומההשתתפות בפסטיבל בכלל", מגלה כהן. "אבי עופרים דחף אותה, וזה הוכיח את עצמו".
למקום השלישי הגיע "כאשר אני ואת", שכתבה והלחינה אלונה טוראל, אז תלמידת תיכון. "אמא שלי סיפרה לי על הפסטיבל והתעקשה שאנסה מזלי ואשלח שיר", סיפרה טוראל בראיון שקיימתי עמה ב־2014. "שלחתי את 'טובים דודיך', שביצעו נחמה הנדל וגדעון זינגר ואת 'כאשר אני ואת', שיר טינאייג'רי נאיבי".
קולות המבקרים נשמעו ביתר שאת אחרי הפסטיבל הזה. בראשם עמד המוזיקאי עמנואל עמירן, ממייסדי אקו"ם וראש ועד הנאמנים שפעל בחסות משרד החינוך. "למרות הזכויות הרבות שלו במוזיקה הישראלית, הייתה לעמנואל צרות מוח", טוען חנוך חסון. "הוא כתב מכתבים איומים שהשמיצו את הפסטיבל ואת רמתו. היו לאורך השנים לא מעט מלחינים שהתנגדו לקיומו של הפסטיבל, בעיקר כאלה ששיריהם לא התקבלו לתחרות".
הביקורת הצליחה להשפיע על מקבלי ההחלטות ובשנים 1962־1963 התחרות לא התקיימה. בעיתון "במרחב" פורסם ש"התגבשה דעה כי לעת עתה אין חומר בעל רמה שיצדיק פסטיבל לזמר". במקום הפסטיבל, במוצאי יום העצמאות 1963 התקיים המופע "אנו נהיה ראשונים", בסימן 80 שנה לעלייה הראשונה.
אחרי דיונים קולניים ומאבקים רבים הוחלט לחדש את הפסטיבל ב־1964. עמירן ומוזיקאים נוספים מאקו"ם דרשו מהארגון שלהם להחרים את הפסטיבל ולא לשלוח אליו שירים. אבל הפעם הם לא הצליחו, והתחרות יצאה לדרך בהשתתפות בני אמדורסקי, נחמה הנדל, שלישיית שריד, שושנה דמארי, מקהלת רינת, צמד הפרברים, שמעון בר, שלישיית גשר הירקון ואריק איינשטיין, בשיר הסולו הראשון שביצע בפסטיבלים: "הרחק בלילה".
למקום הראשון הגיע "ילדתי, אמרי" שכתב משה דור, הלחין יעקב הולנדר וביצעו ועיבדו לסירוגין אמדורסקי והנדל ומקהלת רינת. המבצעת של "דברים של לא כלום", השיר שהגיע למקום השני (כתב: חיים קינן, הלחין ועיבד: שמעון כהן), הייתה נעמי לוי בת ה־14, סולניתה של מקהלת צדיקוב, שקנתה בשיר הזה את עולמה. למקום השלישי התברג "במשעול רדום" (כתב: אוריאל אופק, הלחין: יונה פוקס, עיבד: משה וילנסקי).
אחרי שרק שנה קודם נטען שלא נמצאו שירים בעלי רמה, ב־1964 עלו על במת הפסטיבל שירים רבים, שהפכו ללהיטים. למשל "אותך", שביצעו לסירוגין שלישיית גשר הירקון ושמעון בר, "אני ושירי", שביצעו שלישיית שריד ושושנה דמארי, ו"ליבבתיני", שהלחין מוני אמריליו למילות "שיר השירים", וביצעו לסירוגין שושנה דמארי וצמד הפרברים.
כמו עלה נידף
שני שינויים גדולים נעשו בפסטיבל הזמר של 1965: התזמורת הסימפונית של רשות השידור בניצוחו של משה וילנסקי החליפה את תזמורת קול ישראל, ומיקומו של האירוע נקבע לבנייני האומה בירושלים. זה היה האירוע שלאחריו נסקה קריירת הסולו של אריק איינשטיין. הוא לקח חלק בשלושת השירים שזכו במקומות הראשונים: עם השיר "איילת החן", שביצע לסירוגין עם יפה ירקוני, זכה במקום הראשון. עם שלישיית גשר הירקון זכה במקום השני עם השיר "הגביע", ובמקום השלישי עם השיר "ליל קרב".
שנה אחר כך חזר איינשטיין לפסטיבל גם כזמר סולו וגם כחלק משלישיית גשר הירקון. הפעם הוא זכה במקומות הראשון והשני. השיר "ליל סתיו", שכתבה חיה כהן, הלחין חיים צור ועיבד שמעון כהן, זכה במקום הראשון. "לכל שיר הכנתי שני עיבודים שונים", מספר כהן, שהעניק את העיבוד השני ליפה ירקוני. "את 'ליל סתיו' בביצוע של אריק איינשטיין החלטתי לפתוח עם מנגינת פסנתר. העיבוד היה הצלחה, ואריק היה נהדר". עם שלישיית גשר הירקון זכה איינשטיין במקום השני בשיר "ריח תפוח ואודם שני" (כתב יורם טהרלב, הלחין נחום היימן, עיבד אלכס וייס).
למקום השלישי הגיע השיר "השניים" (כתב יהודה מלצר, הלחין יוסי ואלד, עיבד אריה לבנון), שבוצע לסירוגין על ידי הצמד חדוה ודוד ויפה ירקוני ובני אמדורסקי. "כשדוד ואני עשינו חזרות על השיר הזה במטבח הקטן של הוריי, אבא שלי אמר: 'השיר הזה ינצח!'", מספרת חדוה עמרני, "זה באמת היה שיר מיוחד ומלא שמחה ושרנו אותו כל כך יפה".
המלחין יוסי ואלד שלח שיר גם לפסטיבל 1966, אבל הוא לא היה שיר רגיל. "השיר כלל שני משפטים בלבד: 'יישקני מנשיקות פיהו' ו'כי טובים דודיך מיין'. זה הכל", הוא מגלה. "חיים חפר שישב בוועדה אמר לי שהוועדה קיבלה את המנגינה, אבל המילים התנ"כיות לא מספיקות. הוא ביקש שאשנה את המילים, אז פניתי ליהודה מלצר, שכתב פרפראזה היתולית על 'שיר השירים'".
באותו פסטיבל השתתפה הזמרת עדנה גורן בשני שירים: "בואי, ילדה", שכתב והלחין יאיר קלינגר, ו"לא פעם בקיץ", שהלחינה שולמית ליפשיץ למילותיה של רחל המשוררת. "הייתי עוד בוסר כשחברת התקליטים CBS, שבה הייתי חתומה, שלחה אותי ללמוד העמדה על הבמה אצל שרגא פרידמן", מספרת גורן. "שרגא הדריך אותי איך לא להתרגש על הבמה ולהתנהג בטבעיות. ברגע האמת ניסיתי ליישם את דבריו, אבל כשהרמתי יד במהלך הביצוע של 'לא פעם בקיץ', היד רעדה לי מרוב התרגשות כמו עלה נידף. כנראה שהצלחתי להסוות את הבהלה, כי בסוף השיר זכיתי למחיאות כפיים סוערות. כשירדתי מהבמה אחרי אותו ביצוע, כמעט נפלתי. היה לי פיק ברכיים, רעדתי מהתרגשות. מזל שחנוך חסון היה שם כדי לתפוס אותי".
"עדנה באמת הייתה קפואה ולא במיטבה באותה תחרות, כי זו הייתה ראשית דרכה", מספר שמעון כהן. "אבל היא אחת הזמרות המוזיקליות ביותר בישראל".
"כשירדנו מהאוטובוס של האומנים בבנייני האומה, היו מעריצות שעמדו וצעקו לאריק איינשטיין", מוסיפה גורן. "הוא היה נבוך, לבן כמו סיד. התהלך מאחורי הקלעים כמו זומבי. זה גרם לי לפחד. אם הוא, בעל הניסיון חושש, מה אני, שזו הפעם הראשונה שלי בבמה כזו גדולה, אגיד?".
הביצוע שגנב את ההצגה
פסטיבל הזמר של 1967 נערך זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים. טדי קולק, הפעם כראש עיריית ירושלים, ביקש מההפקה חמישה שירים על עיר הבירה. הוא פנה לחמישה מלחינים: נעמי שמר, סשה ארגוב, דובי זלצר, מרדכי זעירא ושרה לוי תנאי, וביקש מהם להציע לו שירים שיבוצעו במהלך ספירת הקולות.
השיר המצליח ביותר היה כמובן "ירושלים של זהב", שכתבה והלחינה נעמי שמר וביצעה זמרת אלמונית בת 20 בשם שולי נתן. "אף אחד לא הכיר אותי אז", מספרת נתן. "אבל כשביצעתי את השיר בחזרה, כל חברי התזמורת נעמדו על הרגליים ומחאו לי כפיים. באותו רגע הבנתי שיש לי שיר טוב. הזמר שמעון ישראלי לא הבין איך קרה שנעמי שמר נתנה שיר כזה חזק וטוב לזמרת שאיש לא שמע עליה".
כשנתן עלתה לבמה רק עם הגיטרה, הקהל הופתע. הוא לא היה רגיל לשירים בביצוע מינורי. "כשסיימתי לשיר הייתה דממה", משחזרת נתן. "אבל אז, אלפיים איש שהיו בקהל פרצו במחיאות כפיים סוערות, עד שכמעט אי אפשר היה להמשיך את התוכנית. בסוף הערב טדי קולק הזמין אותי בספונטניות לבצע את השיר שוב. הקהל הצטרף אליי בפזמון החוזר, למרות שביצעתי את השיר רק פעם אחת. זו הייתה חוויה מצמררת שאי אפשר היה לדמיין אותה".
הביצוע של נתן גנב את ההצגה מהשיר הזוכה בתחרות - "מי יודע כמה" של מייק בורשטיין (מילים: רימונה דינור, לחן: יעקב הולנדר, עיבוד: שמעון כהן). "לעולם לא אשכח את הרגע שבו היא עלתה לבמה במהלך ספירת הקולות וביצעה בפעם הראשונה, בבכורה עולמית את השיר", מספר בורשטיין. "ידעתי שאני עד לרגע היסטורי. השיר שלי אומנם זכה במקום הראשון, אבל 'ירושלים של זהב' כבש את העולם".
באותו פסטיבל החליטו המארגנים לשנות את הפורמט ולהגיש רק ביצוע אחד לשיר. "הבנו ששני הביצועים לאותו שיר זה משהו מייגע ומעייף, שסוחב את הפסטיבל יותר מהזמן הרצוי", מספרת רחל הרמתי, מי ששימשה כמזכירת המדור למוזיקה עממית בקול ישראל באותה תקופה ועוזרת הפקה החל מהפסטיבל השלישי.
במקום השני ב־1967 זכה "תמיד מחדש" (מילים: יוסי גמזו, לחן: יוסי ואלד, עיבוד: אלי רובינשטיין) בביצוע רן אלירן. ולמקום השלישי הגיע "תרזה יפה", שהלחין ניסן כהן הברון למילותיו של חיים נחמן ביאליק וביצע צמד הפרברים."ליעקב שבתאי, חבר הוועדה שהיה אחראי על הטקסטים, הייתה פשלה רצינית עם השיר הזה", מגלה חסון. "כשגיל אלדמע ניגן את השיר בפני הוועדה, שבתאי אמר שהלחן יפה אבל הטקסט גרוע. הוא לא ידע שחתום עליו המשורר הלאומי". למרות ההצלחה הגדולה של הפסטיבל באותה שנה, ב־1968 הוחלט לא לקיים את התחרות ובמקומה נערך המופע "פזמון חוזר - מצעד 20 השנה", לציון 20 שנה למדינת ישראל.
גאון הראשון והשני
אחרי שנה חידש הפסטיבל את פעילותו עם תפנית נוספת. עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית, הוחלט כי הפסטיבל יועבר בשידור חי גם בטלוויזיה, בנוסף לשידור החי ברדיו. כפועל יוצא מכך גם שונתה שיטת ההצבעה ונפתחו חמש עמדות שידור והצבעה ברחבי הארץ. כמו כן, במקום להסתמך על השירים שנשלחים לתחרות, הוחלט לפנות ליוצרים המובילים בארץ ולהזמין מהם שירים.
למקום הראשון בפסטיבל 1969 הגיע, למרבה ההפתעה, השיר "בלדה לחובש" (מילים: דן אלמגור, לחן: אפי נצר, עיבוד: שמעון כהן) בביצוע יהורם גאון. זו הייתה הפעם הראשונה ששיר בעל טקסט קשה לעיכול, שעוסק באחוות לוחמים, זכה בתחרות ועוד בהפרש קולות עצום מהשיר שהגיע למקום השני. אפשר להניח כי הבחירה בשיר נעוצה בין היתר בעובדה שברקע התחוללה מלחמת ההתשה העקובה מדם. "כשפניתי לדן אלמגור וביקשתי ממנו טקסט, הוא הראה לי כמה שירים יפים על פרחים, נערות ואהבה, שלא התחברתי אליהם", משחזר המלחין אפי נצר.
"כשראיתי דף צהבהב מבצבץ מהמגירה שלו, ביקשתי מדן לקרוא אותו. השם 'בלדה לחובש' כבש אותי, והטקסט ריגש אותי. הסיפור העצוב נגע לי בול בלב. דן הסכים שאלחין אותו ותוך כדי הלחנה בכיתי. זה קורה לי עד היום למשמע השיר. כשקיבלתי את השיר נדהמתי. הייתה מתוארת בו דרמה איומה", נזכר שמעון כהן. "המנגינה הייתה פשוטה והיה צריך לחשוב היטב איך להוליך את הדרמה. לראשונה בחיי כתבתי את התזמור על הטקסט. אחר כך בא יהורם ונתן את השואו כמו שצריך". כשראו היוצרים שבשתי השורות הראשונות באולם יושבים חיילים פצועים, הם החליטו לתרום את כספי הזכייה לבית החולים שיבא.
יהורם גאון זכה באותו פסטיבל גם במקום השני, עם השיר "עץ האלון" (מילים: יורם טהרלב, לחן: מוני אמריליו, עיבוד: שמעון כהן). "זו פואמה יפה, אנטיתזה ל'בלדה לחובש'", מציין כהן, "התחלתי את השיר עם נעימת פסנתר, והכל היה על מי מנוחות. העיבוד המוזיקלי של שני השירים היה מנוגד".
למקום השלישי הגיע "בדרך חזרה" (מילים: אהוד מנור, לחן ועיבוד: נורית הירש). ביצע אותו סולן להקת גיסות השריון, אבי טולדנו. "במקור השיר הוצע לי והחלטתי לקחת אותו", מגלה יהורם גאון, "אבל אז אמר לי חנוך חסון שווילנסקי כתב לי שיר שנקרא 'לילה בהיר'. 'אם תאהב אותו, תבצע אותו במקום אחד השירים שבחרת, ואם לא, לא'. אמרתי לחנוך: 'לווילנסקי לא הולכים כדי לבחור שיר, לווילנסקי הולכים כדי לקחת שיר. מי אני שאגיד לווילנסקי הגדול אם אהבתי את השיר שהוא הלחין או לא אהבתי?'. כך ויתרתי על 'בדרך חזרה'. אלמלא הייתי מוותר, הייתי זוכה בשלושת המקומות הראשונים. כנראה שידעתי לבחור טוב שירים".
אחרי הפסטיבל הזה, שבו גאון זכה בשני המקומות הראשונים, החליטו מארגני התחרות שכל אומן או הרכב יוכלו לבצע רק שיר אחד. כשגאון ויתר על "בדרך חזרה", בחרו מנור והירש באבי טולדנו לבצע אותו. "אבי הפציע כמטאור בשמי הזמר העברי בארצנו", מספרת הירש, "כבר בגיל 16 הוא התגלה במלוא כישרונו כזמר, כותב ומלחין יוצא דופן בקולו המיוחד והחם ובאישיותו הכובשת. הוא הביא עמו קול חדש בנוף הישראלי עם ניחוח של תרבות אירופית. אהוד ואני התלהבנו משירתו ובחרנו בו לייצג אותנו עם השיר 'בדרך חזרה'".
את אותה הופעה בפסטיבל טולדנו לא ישכח: "שירתי בלהקת גיסות השריון והופענו בסיני. כשיום הפסטיבל הגיע והייתי צריך לצאת לירושלים, קיבלתי אישור יציאה אבל לא היה מי שיסיע אותי. תפסתי במקרה טייס פייפר שטס מרפידים, איפה שהלהקה השתכנה באותו זמן, והוא עשה לי טובה והקפיץ אותי לשדה התעופה שדה דב בתל אביב. משם תפסתי אוטובוס לירושלים והגעתי לפסטיבל כשכולי מאובק. נכנסתי אל מאחורי הקלעים של בנייני האומה כדי לרחוץ פנים וידיים ולהוריד את האבק מעליי. בלי לשים לב הרטבתי עם מים את המכנסיים שלי בדיוק במפשעות והייתי צריך לעלות לבמה. כל ההופעה החזקתי את הידיים על החגורה כדי שלא ייראו את המים ויחשבו שחלילה ברח לי פיפי מההתרגשות. בסוף ההופעה נורית הירש אמרה לי: 'אתה פרפורמר ותמיד זז, איך לא זזת בהופעה הזו?'. הסברתי לה את המקרה ואמרתי לה: 'נראה מישהו אחר מתנהל אחרת בסיטואציה הזו'".
למקום הרביעי בפסטיבל הגיע השיר "על כפיו יביא" שכתב יורם טהרלב, הלחין יאיר רוזנבלום ועיבד אלכס וייס. השיר, שביצעה רבקה זהר, נבחר ל"שיר השנה" במצעד הפזמונים של 1969. גלגולו של השיר "על כפיו יביא" מתחיל ב־1967, כשרוזנבלום ואבי קורן יצרו שיר בשם "כיפה אדומה", שהקליטה הזמרת דליה אורן. השיר לא זכה להצלחה והתאדה. ב־1968 הקליטה אותו נירה גל עם מילים אחרות ובשם "רציתי אותך". גם השיר הזה, שאת מילותיו כתב קורן, לא הצליח. ב־1969, כשוועדת הפסטיבל פנתה לרוזנבלום לבקש ממנו שיר, פנה המלחין לטהרלב וביקש ממנו מילים ללחן הזה, זאת אף שלפי תקנון הפסטיבל השירים צריכים להיות מקוריים, כאלה שלא בוצעו או הוקלטו קודם לכן.
האם הוועדה לא שמה לב לכפילות? רחל הרמתי וחנוך חסון טענו כי לא ידעו על דבר קיומו של השיר "כיפה אדומה". "לצערי, אין לי מידע לגבי גלגולו של השיר", אומר אבי קורן. "יאיר התחמק מלדבר איתי על הנושא, וליורם טהרלב לא היה מושג שהשיר היה קיים כבר עם מילים שונות".
"לא הייתי בארץ כשהפסטיבל הזה נערך", אומרת הזמרת דליה אורן, המתגוררת בחו"ל. "רק אחרי כמה שנים נודע לי כי הוא בוצע בפסטיבל בלחן זהה לשיר שהקלטתי". מהמשרד שמנהל את רבקה זהר נמסר: "אנחנו נמצאים לפני אלבום חדש ומעדיפים להתרכז בו כרגע".
אחד השירים שנותרו איתנו לאחר פסטיבל 1969 אף על פי שלא זכו בו הוא "פראג", שביצע כוכב הפסטיבלים אריק איינשטיין. "עבדנו עם אריק על אלבום אולפן חדש, כששלום חנוך הביא את 'פראג' שהוא כתב והלחין", מספר המתופף אהרל'ה קמינסקי. "אריק ושלום החליטו להגיש אותו לפסטיבל. אריק הציב תנאי: במקום התזמורת הקבועה, נגני האולפן ילוו אותו בפסטיבל. כך היה. העניין הוא שזה לא היה שיר שמתאים לפסטיבל הזה. אחרי הכישלון הצורם, אריק לא רצה להשתתף יותר בפסטיבלים, למרות שפנו אליו לא פעם".
"ההשתתפות בפסטיבל הזה הייתה מלווה בהתרגשות גדולה עבורי", נזכרת אילנית שהשתתפה בתחרות לראשונה עם "שיר בארבעה בתים". "היה מאוד קשה להתקבל לפסטיבל, ובדרך כלל הופיעו בו זמרים ותיקים, ואני הייתי אז סולנית צעירה. אז כשאהוד מנור הביא לי את השיר, מיד נעניתי לו".
"נשלחתי להשתתף בפסטיבל הזמר בעקבות החוזה שלי עם חברת התקליטים RCA", מספרת הזמרת אלכסנדרה, שביצעה את "שיר ערש 1969". "החזרות עם התזמורת היו קצרות וזריזות ונערכו בחיפזון רב. שרתי את השיר פעם אחת וזהו. איש לא טרח לומר לי שהיו מילים שהגיתי לא נכון. לא הצלחתי לשמוע את עצמי בגלל רעש התזמורת ושרתי בסולם הלא נכון. זו הייתה חוויה מביכה, ועד היום אני לא מסוגלת להאזין לשיר הזה".
בשל בעיות של זכויות יוצרים בין חברות התקליטים הד ארצי ו־CBS והאומנים החתומים אצלן, יצאו לאור החל מאותה שנה שני תקליטים לפסטיבל עם שירים זהים, בביצועים שונים. את "בדרך חזרה" שביצע אבי טולדנו על במת הפסטיבל הקליט הזמר דני גרנות, ו"שיר בארבעה בתים" שביצעה אילנית בפסטיבל נכלל בתקליט בביצוע הזמרת אופירה גלוסקא.
כוכב בשמי הזמר
פסטיבל הזמר של 1970 גילה כוכב חדש בשמי הזמר העברי: שלמה ארצי. הזמר הצעיר והאלמוני למחצה, שהיה מוכר בעיקר כסולן להקת חיל הים בשיר "כשאהיה גדול", קנה את עולמו בשיר שזכה במקום הראשון: "פתאום עכשיו, פתאום היום" (מילים: תרצה אתר, לחן: יעקב הולנדר, עיבוד: אריה לבנון), הידוע גם כ"אהבתיה". "הם בחרו בי מסיבותיהם, מעולם לא שאלתי למה ואיך", אומר שלמה ארצי. עכשיו אפשר לספר את הסיפור המלא.
"אף אחד לא רצה לבצע את השיר הזה", מפתיע חסון ומספר שהציע אותו בין השאר ליהורם גאון ולאבי טולדנו. "הוא נשמע לי שמאלצי מדי", מסביר טולדנו, "חיפשתי שירים יותר עמוקים ורציניים משיר אהבה פשוט ונאיבי".
אתה מתחרט?
"ממש לא, זה גורל. על אותו בסיס הרווחתי את 'זוהי יפו', שיהורם גאון לא ביצע כי היה בחו"ל".
חנוך תר אחרי מבצעים פוטנציאליים, אבל רובם נפסלו על ידי יעקב הולנדר, המלחין. "חנוך קיבל המלצה ללכת להופעה של להקת חיל הים ולראות את החייל הצעיר שלמה ארצי", מספרת הרמתי. "הלכנו והתרשמנו מאוד. כשאמרנו להולנדר שמצאנו לשירו מבצע, הוא כעס וטען שזה לא הוגן שכל השירים זכו למבצעים ידועים ורק השיר שלו 'נדפק' עם מבצע אנונימי, שאף אחד לא מכיר. אבל הצלחנו לשכנע אותו".
"הייתה לנו בעיה עם שלמה", מוסיף חסון. "בגלל שהוא היה עדיין בשירות צבאי, היינו צריכים להשיג אישור מיוחד מדובר צה"ל ומרשות השידור. היו אמרגנים שטענו שהעובדה ששלמה הופיע במדים עזרה לו להתקבל היטב על ידי הקהל, אבל זה שטויות. הוא הגיש את השיר בצורה נפלאה".
במקום השני של פסטיבל הזמר 1970 זכה השיר "רבי עקיבא" שביצעה רבקה זהר, ולמקום השלישי הגיע "אהבתה של תרזה די־מון", שהלחינה ועיבדה נורית הירש למילותיה של לאה גולדברג וביצעה הזמרת אילנית. "נפגשתי עם אילנית לראשונה במועדון 'עומר כיאם' ביפו", מספרת הירש. "על הבמה עמדה נערה בלונדינית יפהפייה, ששרה בקול חם ושובה לב. מיד ידעתי שאני רוצה שהיא תבצע את שירי. החיבור היה מיידי והקדשתי לה את מיטב שיריי מאותו המפגש". "נורית ידעה בדיוק איך היא רוצה שהשיר הזה יישמע בכל תו ותו", מוסיפה אילנית.
הפסטיבל הזה ייזכר בזכות הפרובוקציה של שלישיית הגשש החיוור. בזמן שביצעו את "מים לדוד המלך" (מילים ולחן: עקיבא נוף), הרימו השלושה את ידיהם, ותחתוניהם הלבנים בצבצו מבעד לתלבושת. הקהל היה נסער, ויצחק שמעוני דאג לציין כי ההצבעה היא על השיר ולא על ההופעה. "לא מצאנו מבצע לשיר הזה, אז אברהם פשנל הציע את הגששים", נזכר חסון, "הם התנגדו, אבל פשנל הצליח לגרום להם לשיר. איך? הם הפסידו בהתערבות איתו. אנחנו לא היינו מודעים לקטע עם התחתונים. הוא בא לנו בהפתעה. היו שטענו כי האקט הזה לא יפה ואף מביך, והיו שצחקו".
ממשיכים לפסטיבל של 1971, אז זכתה אילנית עם "רק הירח" (מילים: שמרית אור, לחן: דן עמיהוד, עיבוד: אלכס וייס). "כתבתי את הלחן לשיר במהלך שירותי הצבאי בלהקת פיקוד המרכז", מספר עמיהוד, שמתגורר כיום בארצות הברית. "זה היה השיר השני ששלחתי לפסטיבל. שנה קודם כתבתי ליגאל בשן את 'ילדות'. הפסטיבל היה דלת נהדרת שנפתחה לי עם השחרור". "לפני התחרות הייתי בחו"ל ואלכס וייס צלצל אליי, השמיע את השיר דרך הטלפון והדריך אותי איך לבצע אותו", מוסיפה אילנית.
למקום השני הגיע "ומתוק האור בעיניים" (מילים: רחל שפירא, לחן: מוני אמריליו, עיבוד: משה וילנסקי), שביצע ששי קשת. "השיר קיבע אותי סופית כאליל נוער", טוען קשת. "את ההקלטה עשינו באולם קונצרטים עם תזמורת רשות השידור ירושלים בלי הפסקה. הביצוע הזה יצא בהקלטה הרשמית של הפסטיבל, וכך הוא מושמע ברדיו עד היום. אבל בביצוע החי בבנייני האומה בירושלים לקחתי חירות של זמר עם ותק רב, מה שלא היה לי כמובן, וסיימתי את השיר שלא כמו בהקלטה. פתחתי ריאות ועליתי גבוה בסיום. אולי בזכות ההחלטה הזו זכיתי במקום השני".
כשבעז שכח את המילים
פסטיבל הזמר של 1972 הביא למסך פנים חדשות. במקום יצחק שמעוני נבחרו להנחיה יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, שהמשיכה בתפקיד עד שתמה תרועת הפסטיבלים. בשנה זו זכתה במקום הראשון שלישיית הטוב, הרע והנערה (בני אמדורסקי, ישראל גוריון וג'וזי כץ) עם "טוב לי לשיר" (מילים: אהוד מנור, לחן: שמוליק קראוס, עיבוד: אלכס וייס). קראוס הלחין את השיר בזמן שריצה עונש מאסר למילים שכתב בעצמו. הוא לא הקליט או ביצע את השיר שכתב, ועשה זאת רק אחרי הביצוע של הטוב, הרע והנערה.
"באותה שנה אהוד כתב ותרגם הצגת בידור שכללה שירים מתוך סרטים אמריקאיים", מספרת עפרה פוקס, אלמנתו של מנור. "אהוד הוסיף להצגה כמה שירים מקוריים שהלחין שמוליק קראוס. לפני הפרמיירה הוחלט להגיש את אחד השירים לפסטיבל הזמר. הייתה לנו התלבטות אם לשלוח את 'טוב לי לשיר' או את 'ימים של קולנוע', בסוף החלטנו ש'טוב לי לשיר' יותר מתאים לרוח הפסטיבל".
במקום השני זכה בעז שרעבי, בהשתתפותו הראשונה בפסטיבל זה, עם "חייך וחיי". את השיר הלחין שרעבי למילותיו של דודו ברק. "על הבמה בעז שכח את המילים", מגלה ברק. "הוא עצר את מהלכה של התזמורת והחל מההתחלה, בקור ובביטחון מדהימים לקול תרועת הקהל".
השיר "קרן שמש, קרן זוהר", שכתב יורם טהרלב והלחין ועיבד משה וילנסקי הגיע למקום השלישי. "זו הייתה זכות גדולה עבורי, כזמרת צעירה, לקבל שיר שווילנסקי הגדול, שהיה אז מבוגר, כתב במיוחד עבורי", מספרת המבצעת עדנה לב. "בייחוד אהבתי את הפתיח התזמורתי הסוחף".
חגיגות 25 שנה למדינה ב־1973 הביאו את מארגני הפסטיבל לבקש מהיוצרים שירים חגיגיים. "שלמה (ארצי - ד"פ) ואני לא רצינו ליצור שיר משתפך של אהבה לארץ ישראל, אלא משהו יותר רציני", אומר המלחין גידי קורן. "נזכרנו בשני שירים שגדלנו עליהם: 'מגש הכסף' של נתן אלתרמן ו'שיר בבוקר בבוקר', שכתב אמיר גלבוע ופורסם בתחילת שנות ה־50. שלמה ואני החלטנו להלחין את השיר והגשנו אותו לפסטיבל".
השיר, שנודע גם בשם "פתאום קם אדם", הגיע למקום השני. "ההחלטה האמיצה של המעבד ירון גרשובסקי, להתחיל את השיר בא־קפלה ללא תזמורת, הייתה הברקה לא נורמלית", מפרגן קורן. "השיר הצליח בצורה יוצאת מן הכלל ועד היום שלמה מבצע אותו בהופעותיו". "למחרת נכתב בעיתון 'ירון נתן את הטון'", מוסיף גרשובסקי, שהפך לימים למנהל המוזיקלי של מנהטן טרנספר. "אני זוכר שעמדתי מוכן לסמן לשלמה מתי להתחיל את השיר".
במקום הראשון בפסטיבל 1973 זכתה עדנה לב עם השיר "את ואני נולדנו בתש"ח" (מילים: מוטי גלעדי, לחן: יגאל בשן, עיבוד: אלדד שרים). "כשמוטי ויגאל היו בארצות הברית, הם התקשרו אליי לארץ ואמרו שיש להם שיר בשבילי", משחזרת לב. "זה היה שיר טוב ועוצמתי. בכל עיר שבה התקיימו הצבעות זכיתי במקום הראשון. כשרבקה מיכאלי הכריזה על השיר הזוכה, יגאל בשן עמד מאחורי הקלעים. קראתי לו בספונטניות לבוא לבמה ולשיר איתי ביחד את השיר המנצח ולמחרת פורסמה התמונה של שנינו בעיתון".
את המקום השלישי קטף השיר "רכבת העמק" (מילים: יורם טהרלב, לחן: מוני אמריליו, עיבוד: אלכס וייס) בביצוע של דורית ראובני, משוחררת טרייה מלהקת פיקוד המרכז. "קיבלתי כל כך הרבה תשואות מהקהל, עד שאלכס ומוני בדקו כמה דקות ארכו מחיאות הכפיים", מספרת ראובני. "זה היה מאוד מרגש".
להיט נוסף שיצא מפסטיבל 1973, אף שלא התברג במקומות הראשונים הוא "ליל חניה", שביצעו חברי להקת הנח"ל לשעבר: חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי. זה היה אחד השירים הארוכים והמורכבים שהושרו בפסטיבל. "אחרי כמה הרכבים שבהם הייתי חבר, יצאתי לדרך עצמאית ופתאום קיבלתי פנייה להשתתף בפסטיבל כזמר. אמרתי לעצמי: 'סוף־סוף מכירים בכישוריי", מספר חנן יובל. "חשבתי שאני הולך לבצע שיר לבד, אך כשהגעתי לחדר החזרות, ראיתי את ירדנה ארזי ואפרים שמיר. אמרו לי שאני צריך לשיר איתם. בגלל שמאסתי לשיר בהרכבים, האינסטינקט הראשוני שלי היה ללכת הביתה. אבל מישהו חכם שאני לא יודע את שמו שכנע אותי להישאר, ואני עד היום מודה לו".
מה סוד הקסם של השיר לטעמך?
"החברותא הזו עם אפרים וירדנה הייתה נכונה והפכה את השיר לקלאסיקה ששרדה עד היום. השיר לא שלי. לא הלחנתי אותו, לא כתבתי את המילים, אני אפילו לא שר אותו לבד, אבל כנראה בגלל שאני פותח את השיר והקול שלי מוליך את הפזמונים, משייכים אותי אליו. בהתחלה היה לי אנטגוניזם מסוים כלפי השיר הזה ולא שרתי אותו בהופעות, אבל בהמשך הבנתי שהקהל רוצה אותו. כיום אין מופע שבו אני לא מבצע אותו. אלתרמן כתב את השיר כחוויה צבאית. הוא מתאר מחנה שנערך לחניית לילה, כדי לקום למחרת בבוקר ולהיערך למלחמה. את הפואמה הצבאית הנהדרת הזו כתב אלתרמן מתוך החוויה הצבאית הקצרה שלו. יצחק שדה, שגייס את אלתרמן לצבא, פגש אותו יום אחד בבסיס בלוזה, ומצא שהוא משמש כעוזר למפציץ המרגמות. 'איזו סכנה עומדת בפני המשורר הלאומי', אמר שדה ושלח את אלתרמן ישר הביתה".
עוד בלט בפסטיבל של 1973 השיר "יליד הארץ" (מילים: אהוד מנור, לחן ועיבוד: מישה סגל). "בעקבות ביקור של להקת BLOOD, SWEAT AND TEARS בישראל, מישה קיבל השראה מוזיקלית", מגלה המבצע אלי מגן. "העיבוד וכתיבת השיר מאוד ג'אזיים אמריקאיים והקדימו את זמנם. התזמורת התקשתה לנגן את העיבוד בחזרות, וממש לא חשבתי שיקרה משהו עם השיר הזה. אני שמח שטעיתי".
השיר "תנו לנו יד ונלך" (מילים: צביקה זליקוביץ', לחן: יעקב הולנדר, עיבוד: אריה לבנון), זכה לתואר "שיר המאה של תל אביב". "זה השיר שפרסם אותי", מספרת הזמרת עירית דותן. "בהתחלה הולנדר הלחין עבורי את 'שיר לערב חג', כדי שאשיר אותו בפסטיבל. אבל אז הרגשתי שאני לא מתחברת אליו ושהשיר ראוי לביצוע טוב יותר. החלטתי להיות כנה עם עצמי ועם יוצרי השיר ובכאב לב החזרתי את השיר היפה הזה להולנדר. ויתרתי על ההשתתפות שלי בפסטיבל, והשיר הועבר למירי אלוני שהפליאה בביצועו".
רק שמתברר שגם אלוני עמדה לוותר על השיר. "לא התחברתי למילים שחנוך הביא", מגלה אלוני. "חנוך הקשיב וחזר אחרי כמה ימים עם מילים חדשות שכתבה תרצה אתר לזכרו של אביה, נתן אלתרמן. הייתה ביניהם אהבה גדולה ודאגה גדולה שאלתרמן חש לבתו".
ומה עם עירית דותן? היא גם כמעט סירבה לשיר שפרסם אותה: "הולנדר הציע לי את 'תנו לנו יד ונלך', שאף הוא התקבל לפסטיבל. התנגדתי בהתחלה כי ידעתי שהוא הובטח לאבי טולדנו, חבר טוב שלי. בסוף הסכמתי לשיר אותו השיר בפני הולנדר ובנוכחות מחבר המילים שלו, צביקה זליקוביץ'. שניהם אמרו שהאינטרפרטציה שלי לשיר נשמעת הכי מתאימה, וגם אני התחברתי אליו. אחרי כמה שנים דיברתי על זה עם אבי טולדנו, וסיפרתי לו שתמיד צבט לי בלב שבגלל הבחירה של מחברי השיר הוא לא השתתף בפסטיבל ההוא. אבי אמר לי שכשרואים מה קרה לשיר בביצוע שלי, ברור שהגורל שלי היה לבצע אותו במקומו".
והלהיטים של פסטיבל 1973 ממשיכים לזרום. למשל, "יעלה ויבוא" של גידי גוב, שהיה אז לאחר שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל. וגם "שיר כלולות" (מילים: נסים אלוני, לחן: עודד לרר), שביצע יזהר כהן, אז משוחרר טרי מצוות הווי של הנח"ל. השיר עבר כמה גלגולים. את המילים כתב אלוני לגשש החיוור עם לחן של סשה ארגוב. אלא שהשלישייה החליטה לוותר עליו. ארגוב העביר את הלחן לשני כותבים: לתרצה אתר, שכתבה עבורו את "רק זיכרון אחד" שביצע שלמה ארצי, ולנתן יונתן, שכתב עבורו את "שיר ארץ". עם לחן חדש עלה יזהר כהן על הבמה והגשים חלום.
"זה היה אחד הרגעים הכי חשובים בקריירה שלי", אומר כהן. "כשעמדתי בגיל 21 על הבמה המכובדת ושרתי את 'שיר כלולות' כשהוריי בקהל, זה היה רגע מצמרר. הרגליים שלי ממש רעדו. כל הזמן היה לי ענן שחור שאני הולך לשכוח את השורה הבאה, אבל כשראיתי את המשפחה שלי בשורה השנייה וכשראיתי את אבי ואמי מסתכלים עליי בגאווה - נרגעתי. זה היה רגע מכונן בחיים שלי. שנה קודם אמרתי בקול רם שאני רוצה להגיע לבמה המכובדת הזו, והנה זה קרה. לא האמנתי שאגיע למעמד הזה בזמן קצר כל כך. אחרי הופעה בפסטיבל הזמר הפכת להיות אדם שמוכר בכל בית בישראל. אתה הופך להיות הדארלינג של המדינה. למחרת ההופעה הסתובבתי בחיפה וכולם צעקו לי שורות מהטקסט. לשמחתי, קיבלתי את אחד משירי האהבה הגדולים בכל הזמנים. שיר שהוא כמו יין - משתבח עם הזמן".
הגרפיטי של ג'מילי
בפסטיבל 1974 שוב זכה שלמה ארצי במקום הראשון. הפעם עם "הבלדה על ברוך ג'מילי" (מילים: שלמה ארצי, לחן: שלמה ארצי וגידי קורן). "החלטנו ליצור שיר שימשיך את הקו של 'שיר בבוקר בבוקר'", מודה קורן. "בפגישה שערכנו עם דודו טופז המנוח, הוא סיפר לנו על גרפיטי שראה בדרך לירושלים, על המשאבות. היה כתוב שם 'פלמח ברוך ג'מילי, פ"ת 1948'. איש לא ידע מי הוא". התעלומה הניעה את ארצי לכתוב את השיר שאיתו הגיעו להופעה בפסטיבל הזמר והפזמון. "הקהל יצא מגדרו", מספר קורן. "השיר זכה להצלחה מטורפת והשאיר אבק בניקוד לשאר השירים".
בעוד ארצי וקורן עולים לבמה לקבל את הפרס משר התקשורת שמעון פרס, עלה לבמה איש גבוה ושחום שהציג את עצמו כברוך ג'מילי. "חנוך חסון והמפיקים הביאו אותו לאולם", מסביר קורן. "הקהל השתולל. למחרת התחיל בלגן לא נורמלי: כל העיתונים פרסמו עשרות מכתבים זועמים, איך ברוך ג'מילי החוצפן השחית את הקירות. זה די פגם בהצלחה של השיר".
ארבע שנים אחר כך חידשה חברת מקורות את המשאבות, ומחקה את הגרפיטי המפורסם. "אבל להיסטוריה יש חוש הומור", אומר קורן. "בשנת ה־63 למדינת ישראל מזכיר הממשלה שלח גרפיקאי וציירו מחדש על המשאבות את הכתובת של ברוך ג'מילי". ובחזרה לזוכים של הפסטיבל: למקום השני הגיע "אם ייפול הכוכב שלי" בביצוע של אילנית. את השיר כתב, הלחין ועיבד יאיר רוזנבלום לזכר חברו שנהרג במלחמה. את הפרס למקום השלישי קיבל יגאל בשן עם שיר שכתב והלחין בעצמו - "יהיה פעם טוב".
עוד שירים שבלטו בתחרות הם "נח", שביצע מתי כספי בליווי שלישיית שוקולד מנטה מסטיק ו"שיר היונה", ששרה סולנית להקת חיל האוויר, נתנאלה. "שמרית אור ומתי כספי הגישו את השיר לפסטיבל הזמר של שנת 1973 אך הוא לא התקבל", סיפרה נתנאלה. "שנה אחרי זה, כשהוא התקבל, הייתה זו אשתו של מתי, דורין כספי, שהתקשרה אליי ואמרה שמתי רוצה שאבצע את השיר. זה היה הלם עבורי".
בין אילנה לאילנית
כשבשנת 1975 החליט מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני שלא לקיים פסטיבל זמר, שכן השירים בפסטיבלים כהגדרתו היו "תת־רמה", התקיים פסטיבל אלטרנטיבי בהפקה עצמאית במוצאי יום העצמאות בהיכל הספורט בתל אביב. לקחה בו חלק סוללה מרשימה של אומנים: בעז שרעבי, ששי קשת, מירי אלוני, גלי עטרי, דני ליטני, שלישיית הנשמות הטהורות, עוזי פוקס, שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, ציפי שביט וניסים סרוסי, שזכה במקום הראשון עם "שיר פרטי".
גם ב־1976 לא התקיים הפסטיבל, ובמקומו נערכה "חגיגת הזמר", מופע בהנחיית מיקי קם, שכלל שירים חדשים ללא אלמנט התחרות וההצבעה. כל משתתף השמיע שיר אחד מוכר ושיר אחד חדש. בין השירים שנחשפו לראשונה במופע היו "שיר של יום חולין" שביצעה אילנית, "הללויה" (אדם חוזר) שביצעה להקת הגבעטרון, "החגיגה נגמרת" של להקת הכל עובר חביבי, ו"ברית עולם" הנצחי של מתי כספי.
אחרי הפסקה של שנתיים חזר פסטיבל הזמר והפזמון לבמה, הפעם בשושן פורים ולא ביום העצמאות. הזוכה במקום הראשון הייתה רוחמה רז, עם השיר "רקפת". "מוני אמריליו ותלמה אליגון הציעו לי את השיר, ואני משערת שהביטוי 'רקפת' כנראה שיקף משהו מהדמות שלי, כזמרת ירושלמית ביישנית ונאה", מספרת רז. במקום השני זכתה להקת האחים והאחיות עם השיר "פתאום נפל עליי אביב" (מילים: אילן גולדהירש, לחן: גידי קורן). "חברי הלהקה התלבשו בבגדים פרחוניים קצרים לצורך ההופעה", מספר קורן. "אבל באותו יום ירד שלג בירושלים, והם קפאו מקור".
את המקום השלישי קיבל השיר "אותך" (מילים ולחן: שייקה פייקוב), שביצעה זמרת אלמונית בת 17 בשם אילנה אביטל. "שלמה צח ואלדד שרים החליטו לבנות להקה של זמרות וערכו בחינות קבלה שבהן התבלטה אילנה אביטל", מתאר פייקוב. "התוכנית לא יצאה לפועל, אבל שלמה לא ויתר על הזמרת. הוא המליץ לי לשמוע אותה ונסענו עד לבית הוריה בנתניה לשם כך. היא שרה יפה שיר שהזכיר לי את הסגנון הצרפתי של מייק בראנט והחלטתי לכתוב שיר במיוחד עבורה ובסגנון צרפתי. שלמה צח רצה לתת את השיר לאילנית ולשלוח אותה איתו לאירוויזיון. התנגדתי כי השיר נכתב במיוחד עבור אילנה ולא התאים לאילנית. אילנית הייתה שותפה לדעתי, וכך הגיעה אילנה לפסטיבל. היה לה קול מצוין, אבל היא הייתה בוסר. אם היה לנו יותר זמן להשקיע בה, היא הייתה מגיעה למקום גבוה יותר".
מלבד אביטל הופיעו עוד שלוש זמרות חדשות בפסטיבל של 1977: יהודית רביץ, חדוה כהן ודפנה ארמוני, שהופיעה כסולנית של צוות הווי חיל האוויר עם השיר "בתוך" (מילים: יעל טבת, לחן: יאיר רוזנבלום). "יאיר רוזנבלום היה המנהל המוזיקלי שלי בלהקת גיסות השריון במהלך השירות הסדיר ולאחר מכן בצוות הווי חיל האוויר, שם שירתי בקבע", מספרת ארמוני. "הוא רצה שאשיר את השיר, אבל אמרו לו שחיילים לא יכולים להשתתף בפסטיבל הזמר. יאיר טען שהיו להקות צבאיות בעבר ולכן אפשר לקיים את זה בכך שיכתבו 'צוות הווי חיל האוויר', ושאני אהיה הסולנית. ככה זה התקבל ועבר". ארמוני הייתה אז בת זוגו של דיוויד ברוזה והופיעה איתו בלהקה וגם בפסטיבל. "צירפו לנו את דני בסן וביצענו את השיר, זו הייתה חוויה מרגשת", היא מספרת.
בפסטיבל הזמר של 1978 הוחלט כי השיר הזוכה ייצג את ישראל באירוויזיון. "המונח 'קדם־אירוויזיון' היה רעיון שלי", מגלה חנוך חסון. "כדי לעמוד בדרישות של האירוויזיון הגבלנו את השירים בפסטיבל לשלוש דקות". מיטב כוכבי התקופה השתתפו בתחרות, והזוכה היה יזהר כהן עם השיר "אבניבי" (מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש). "למרות שהאירוויזיון היה משאת נפשו של כל אומן ישראלי ולמרות הרעש והמהומה סביב הפסטיבל, הייתי כבר יותר משופשף ורגוע", אומר כהן. "בכל זאת, הייתה תחרות מאוד קשה, כי השתתפו בה כל שמנה וסולתה של עולם המוזיקה".
"אבניבי", שיועד במקור לפסטיבל שירי הילדים, הוצע לראשונה ללהקת הכל עובר חביבי, אך זו סירבה לבצעו. יזהר כהן חולל היסטוריה כשזכה עם השיר באירוויזיון 1978 שנערך בפריז, בזכייה הראשונה של ישראל בתחרות האירופית היוקרתית. אבל "אבניבי" כמעט נשאר בארץ. השיר זכה בפסטיבל הזמר באותו מספר נקודות כמו השיר "בלב אחד" (סלאם עליכום), שביצעה חדוה עמרני. בסופו של דבר, הוחלט שהשיר הזוכה הוא זה שהיו לו יותר "12 נקודות" במוקדי ההצבעה.
"חנוך חסון אהב אותי והיה חבר טוב, אבל הוא היה גם חבר קרוב של שלמה צח, שניהל את יזהר כהן", סיפרה חדוה עמרני בראיון שערכתי איתה השנה. "שלמה היה בעל כוח עצום. הוא שלט באירוויזיונים ודחף חזק לגרום ליזהר להיבחר. כשהגעתי למקום גבוה עם השיר שלי, הם לא האמינו. אני חושבת שהם חיפשו דרכים שונות לפסול את השיר, אבל הגענו לתיקו. אחד השופטים היה נגדי, כי גרתי בחו"ל ולא הייתי תושבת ישראל. עד היום אני חושבת שעבדו עליי".
שיר נוסף שבלט בפסטיבל הוא "תן לי כוח", שביצעו אריאל זילבר ולהקת ברוש והגיע למקום החמישי. "בפסטיבל רצו רק את אריאל זילבר לביצוע השיר", סיפר הבסיסט וחבר להקת ברוש יוסי מנחם בראיון ל"מעריב" ב־2019, "'אבל מכיוון שהיינו להקה, באנו יחד איתו כעסקת חבילה. כולם הימרו שנזכה, אבל לא היינו 'אבניבי'. ועדיין, לאחר ההופעה בפסטיבל, כשמדינה שלמה ראתה אותנו בטלוויזיה, כולם הכירו את ברוש".
למקום השלישי ב־1978 הגיע "נסיך החלומות" (ולנטינו) שביצעה גלי עטרי. "השיר נכתב בשביל אילנית לאירוויזיון 1977, אבל צחי שמעוני שישב בוועדת האירוויזיון אמר שלא בא בחשבון שישראל תיסע עם שיר שיש בו שם לועזי, והוא פסל את זה", מגלה המלחין קובי אשרת. "אחרי שנה, כשעבדתי עם גלי עטרי על האלבום שלה, שלחתי את השיר לפסטיבל הזמר שהיה בסימן קדם־אירוויזיון. בנוסף שלחתי את השיר 'ביקשתי' ואת 'הללויה'. כשחנוך חסון צלצל להודיע לי שהתקבלו שני שירים שלי, הייתי בטוח ש'הללויה' הוא אחד מהם. הופתעתי לגלות שהוא לא התקבל".
שנה אחר כך שלח אשרת את השיר שוב, והפעם הוא התקבל לפסטיבל בביצוע של גלי עטרי ולהקת חלב ודבש, שהוקמה במיוחד לצורך התחרות. "במהלך ההופעה ישבתי בקהל מאחורי שלמה ארצי ובצלאל אלוני", מתאר אשרת. "אחרי הבית השני של השיר שלמה הסתובב אליי ואמר: 'תגיד לי, אתה משוגע? ניצחת את התחרות'. בכלל לא חלמתי שלשיר יש סיכוי לזכות". במקום השני זכה השיר "אין לי איש מלבדי", שביצע צביקה פיק, ובמקום השלישי "שנינו יחדיו" של חדוה עמרני. גם "לעולם בעקבות השמש", שביצעה שרי, ו"נולדתי לשלום" של להקת סקסטה הפציעו בפסטיבל הזה.
במוצאי יום העצמאות של שנת 1980 הוחלט לקיים את פסטיבל הזמר בפעם האחרונה. "המלחינים הטובים והזמרים המוכרים פחדו להשתתף כי לא רצו להפסיד", מסביר חסון. "פתאום הפסטיבל הפך להיות לא מוצלח, עם הרבה זמרים פחות מוכרים. הוא איבד את הקסם שלו במובן מסוים". במקום הראשון בפסטיבל האחרון זכו האחים והאחיות עם השיר "פזמון חוזר". "השיר זכה להצלחה מאוד גדולה לא מעט בגלל המילה החוזרת: 'שלום' בזמנים של הסכם השלום עם מצרים", מספר המלחין והכותב גידי קורן. "הלילות היפים שלנו" בביצוע עדנה לב ואריק רודיך הגיע למקום השני, ו"אתמול היית שונה" (הבטחנו זה לזו) של שימי תבורי התברג במקום השלישי.
"הייתי חתום בחברת התקליטים CBS ושם הכרתי את רוני בראון ויוריק בן דוד", מספר תבורי. "הם שמעו את הקול שלי ותפרו למידותיי את השיר. הקלטנו אותו גם בצרפתית, כי היינו בטוחים שהוא יזכה. קיבלתי מקום שלישי, אבל היה מגיע לי מקום ראשון. הנה, השיר הזה חי עד היום, הרבה יותר מהשירים שהקדימו אותי בפסטיבל. זה שיר חזק ששרד עשרות שנים, ואני מאמין שהוא יישאר עוד המון זמן".
לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות להחיות את פסטיבלי הזמר. ב־1987, במסגרת חגיגות הזמר העברי בערד, התקיים הפסטיבל בהנחיית דניאל פאר. הניסיון כשל, אם כי השיר הזוכה, "יונה עם עלה של זית" בביצוע להקת פיקוד הדרום עם הסולנית חיה סמיר זכה להצלחה, וכן "ספינת הזיכרונות" שביצעה נתנאלה.
בשנים 2000 ו־2001 נעשו ניסיונות נוספים לחדש את הפסטיבלים במסגרת חגיגות יום העצמאות, אך גם הם עלו בתוהו. הניסיון האחרון התרחש ב־2013. הפסטיבל התקיים בקריית מוצקין, וזכה בו פאר טסי עם השיר "תחזרי". כיום הפסטיבל הוא נחלת העבר. "הייתה לפסטיבל השפעה גדולה על הזמר העברי", מציינת רחל הרמתי. "היה בו משהו מאחד, והיה לו כוח עצום. הוא סיפק לא מעט שירים חדשים ומקוריים, שעד היום מושמעים ברדיו".
"היינו מדינה אחרת", מוסיפה אילנית. "הרבה יותר קטנה ונאיבית. כל דבר שעשו כאן היה חגיגה גדולה. כולם הקשיבו וצפו. אני זוכרת כמה התרגשתי כששמעתי ברדיו את שולי נתן שרה את 'ירושלים של זהב' כשהייתי באוטו בדרך להופעה. אלו ימים שלא ישובו"