"אין קולנוע בלי מסר. גם בלבדר את הקהל, כפי שקורה בסרטים רבים, יש מסר", סבורה במאית הקולנוע המוערכת מיכל אביעד, שסרטה העלילתי החשוב "אשה עובדת" יעלה ב-22:35, במוצאי חג השבועות, בבכורה טלוויזיונית בערוץ הקולנוע הישראלי של ערוץ הסרטים ב"יס". "המסר של הסרטים שלי שונה מאשר במיינסטרים. 'אשה עובדת' ממחיש שאין כמו הקולנוע כדי להעיר את נושא ההטרדה המינית. הכי מרגש אותי לשמוע גברים שראו את הסרט אומרים שסוף סוף הם מבינים את ההרגשה של הקרבנות", היא מוסיפה. 

במרכז הסרט עומדת דמותה של אורנה חביב, המגולמת בכישרון רב על-ידי לירון בן-שלוש, זוכת פרס השחקנית בפסטיבל חיפה. לאחר שמסעדתו של בעלה, עופר (אושרי כהן), נקלעת לקשיים כלכליים, היא, אם לשלושה ילדים קטנים, נאלצת לשנס מותניים ומתקבלת לעבודה אצל בני (מנשה נוי), יזם נדל"ן שאפתן, הבונה מגדל דירות בחוף ראשון-לציון , הטרדה מינית.

הסרט נבחר במשאל מבקרים מטעם הלוס אנג'לס טיימס כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר במחצית הראשונה של 2019. אחד הסרטים שנכללו עמו ברשימה מכובדת זו היה שובר הקופות "צעצוע של סיפור 4". "כולי נרגשת שסרט שלי מוזכר בנשימה אחת עם הצלחה עולמית כמו הסרט", הגיבה אביעד ובדרכה הפמיניסטית העירה: "עם זאת, אני חייבת לציין שבבחירה זו היה גם צד שני למטבע, כשבין המבקרים במשאל, שנתנו את קולם לסרט זר ממדינה קטנה ומרוחקת, לא הייתה ולו מבקרת אחת".

כשהיא נשאלת אם רק ב-2018, שנת יצירת הסרט, נחשפה לנושא שהועלה בו, משיבה אביעד: "בעצמי הופתעתי לגלות שכבר ב-92', ב'הנשים ממול', הסרט התיעודי השני שביימתי ועסק בנשים בכיבוש, צץ הנושא, שבשנים האחרונות תפס כל כך הרבה כותרות. בסרט סיפרה חיילת כמה לא נעים לה לבדוק זקנות במחסום בגשר על הירדן והעירה, נשבעת לך שהציטוט מדויק, 'המפקד הטריד אותי מינית', מילים שאז כאילו היה כאן עליהן טאבו. זה הושמע בסרט וכמו אחרים לא ייחסתי חשיבות לדברים".

מתוך הסרט אישה עובדת (צילום: צילום מסך)
מתוך הסרט אישה עובדת (צילום: צילום מסך)

אם יאמרו שאת ושותפותיך לכתיבת התסריט, מיכל ויניק ושרון אזולאי-אייל, לא הייתן מקוריות?
"שיאמרו. ה'מי טו' פרץ בעקבות מעשי הארווי ויינשטיין, כשהיינו כבר ביום השישי לצילומי הסרט שלנו וג'פרי אפשטיין שם קץ לחייו חודש לאחר שהסרט יצא לבתי הקולנוע".

אולי הם תרמו לסיכויי ההצלחה של הסרט שלך?
"אין לדעת. גם בלעדיהם הייתי מרוצה כש-45 אלף איש ראו את הסרט בארץ".

45 אלף זה לא נתון גרוע, אבל גם לא נתון מלהיב במיוחד.
"מבחינתי, זה היה יפה שזכיתי לכמות כזאת של צופים בישראל, לצד מאות האלפים שראו את הסרט בהרבה ארצות, שם הוא הוקרן גם בפסטיבלים".

לעומת שלל סרטי התעודה שלה, שהפכו אותה לאוטוריטה בתחום, "אשה עובדת" הוא סרטה העלילתי השני לאחר הסרט "רואים עלייך", שביימה ב-2011. רונית אלקבץ המנוחה ויבגניה דודינה גילמו בו שתי קורבנות של אונס של מי שכונה "האנס מנומס". הסרט זכה לציון לשבח בפסטיבל ברלין בקטגוריית פנורמה.

"זה שחזרתי לעלילתי בסרט 'אשה עובדת' לא אומר שנטשתי את העיסוק בסרטים תיעודיים, אבל הפעם הנושא התאים יותר לעלילתי", היא מבהירה. "הרי לא יכולתי לעקוב אחרי אשה ולחכות שהבוס יטריד אותה. זה לא עובד ככה. בסרט תיעודי אני יכולה להביא רק עדויות של נשים שעברו הטרדה, בלי המעשה עצמו".

את רוקדת על שתי החתונות?
"בגדול - כן. במציאות אני במעין פסק זמן מהתיעודי. נראה לי שגם הסרט הבא שלי יהיה עלילתי. מה שברור שכקודמיו הוא יהיה מנקודת תצפית של נשים, אם כי מיועד לכל הקהל".

את מרגישה מגויסת להעלאת נושאים, הנוגעים לנשים?
"לא יותר מאשר בעבר. תמיד הרגשתי מגויסת. כאדם פוליטי, מעסיקים אותי יחסי-כוח. עקרונית, אני משייכת את עצמי לזרם הריאליסטי-הומניסטי, שבמיטבו הוא זרם פמיניסטי גם אם גברים עושים סרטים במסגרת שלו". 

אביעד בת ה-65, ירושלמית במקור, טוענת כי "בכלל לא הייתי ילדה-של-קולנוע", ומבהירה: "כמי שהייתה ילדה-של-ספרים, למדתי באוניברסיטה העברית ספרות ופילוסופיה. משם נשאבתי אל מול המצלמות. לעבודתי הראשונה בתחום, כתחקירנית לסרט טלוויזיה שביים יגאל בורשטיין על אורי צבי גרינברג, לקחו אותי כי באתי מהספרות".

ללימודי תואר שני בקולנוע הרחיקה עד אוניברסיטת סן פרנסיסקו. "כאקס-היפים, התאים לי ולבעלי לשעבר להגיע לקליפורניה, שם חיינו עשר שנים וביימתי את הסרט התיעודי הראשון שלי, שעסק בהזדקנות נשים", מספרת אביעד, זה מכבר פרופסור חבר בחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב.

איך עברה עלייך תקופת הקורונה?
"בבית. ממנו אני ממשיכה לנהל אמנותית חממה לבמאיות פיצ'ר ראשון וגם עברתי ללמד בזום, שדרכו אני מקרינה סרטים שלי לקהלים שונים בעולם. גם אם מהבית, אני ממשיכה להיות אותה רוכלת שנוסעת ממקום למקום עם הסרטים שלה".

סרט כמו "אשה עובדת" יכול להשפיע?
"אני באמת מאמינה שאנחנו, העוסקים בתרבות, בפירוש משפיעים על החברה. גם אם ההשפעה היא איטית, היא הרבה עמוקה. דברים שרואים בסרט מחלחלים אף אם לא מודעים לכך בזמן אמת".