בשבת בבוקר הלכנו לחוף הים בתל אביב. אנשים לא נראו במים, שהיו סוערים. אבל בחוף, מאוחר יותר, חגגו המונים, בלי שמירת מרחק ומסיכות. בצהריים הלכנו למסעדה, ונהגת שעברה צעקה לנו, “היי, כבר לא צריך מסיכות”. לא ברור מאיפה הביאה את זה, ביום שבו עלה מספר הנדבקים / החולים / הנשאים / החשודים, וטרם נודע שרובם מתלמידי ומורי הגימנסיה בירושלים ושמצבם קל; ביום שלאחר מסיבת העיתונאים ההיסטרית שערכו צמד המפחידים ברשות נתניהו, ברסימנטוב/רע וסדצקי, שבישרו על איום הגל השני, סגירת בתי הספר, סגרים, הרחקות ובידודים ו”לא לפגוש את סבא וסבתא”.

המסעדה הייתה צפופה ועובדיה לא טרחו ולא יכלו לשמור על ההנחיות – רווחים בין האנשים, מניעת התקהלות ושטיפת ידיים. בחזרה מהמסעדה נסענו במיניבוס תל־אביבי שחלונותיו סגורים, ושהיה גם הוא דחוס בנוסעים, רובם בלי מסיכות. בדרך ראינו בתי קפה ומסעדות מלאים בסועדים ובמבלים, בחבורות צפופות. מה אתה רוצה? אמרה לי מישהי. תל אביב מייצרת רק כמה חשודים במחלה מדי יום. מספר חד־ספרתי נמוך. לאנשים נמאס מהוראות סותרות וקשות שנועדו לאזורים פגועים, כשהמציאות שלהם, בינתיים, שונה. זאת ההתקוממות שלהם.

מעבר להיסטריה ולזריעת הפחד מהנהלת הבריאות היוצאת (בלי ספק באישור הבוס, רה”מ הנשפט, אף שהנ”ל הופיע למחרת כמושיע וכמיטיב לעמו), ולמרות השאננות הרווחת, הנגיף עדיין מתעתע כאן; איש, גם לא הפרופסורים לַס, סדצקי, ברבש, בליצר ושמר, אינו יודע בדיוק את כל צפונותיו. נראה לי שהקונספט שמציג פרופ’ רוטשטיין נכון יותר. עדיין יש דברים שחובה לעשותם ואפילו לאוכפם, כדי לקיים שגרת חיים “קורונרית” בטוחה יותר: מסיכות בכל קרבה לאנשים זרים, שמירת מרחק, מניעת התקהלויות והגיינה. וכמובן, טיפול נקודתי במקומות נגועים ובסביבתם המיידית. הרבה בדיקות, כהבטחת שר הבריאות החדש; הרחקה, בידוד, ניטור ובדיקות חוזרות. כל מה שראשי הבריאות התעקשו להחמיץ, למנוע ולעצור, כולל המחדל הנורא שבהזנחת ישישי בתי האבות למותם, עצירת הבדיקות וההרשאה להפקרויות במגזר החרדי.

עכשיו ומיד יש להרחיב את הבדיקות ופענוחן במעבדות, לתוצאות מהירות ולהשגת מודיעין, כדברי רוטשטיין. נקווה ששר הבריאות החדש ומנ”כלו יקדמו את המציאות הנכוחה ולא את המציאות המקבילה והמאיימת שפיתחו קודמיהם, בגיבוי רה”מ וראש המל”ל, שהפך בהחלטת נתניהו, כדרכו הפרנואידית בחלוקת סמכויות, למוציא־מביא האישי והסמכותי שלו – ולמעשה, בלי שום סיבה, למנהיג הלוחמה בקורונה.

אי אפשר, כידוע, להוליך שולל את כל האומה הצייתנית, כל הזמן. מפקדת הקורונה חייבת להשתנות כמו המדיניות. סוף סוף העזו כמה שרים, בראשות שר האוצר, שלא היה עד כה גיבור גדול מול מנהיגו, לאלץ את רה”מיהו לשחרר את החבל קצת ולרופף את המשמעת. אך נתניהו, בעיקשותו להַקשות, למַשְׁמֵעַ ולהוליך את כולנו שולל ובתלם, מאולפים וצייתנים, מְקַדֵּם לנו, מתחת למסיכתו, חקיקה להארכת תקופת החירום עד לכשנה; להגבלות, סגרים ותנועה, פגיעה בזכויות הפרט, איסור הפגנות ועוד, הכל בכסות הקורונה – ולכאורה, כל מה שיסרס התנגדות לסיפוח המתקרב ולהפיכתנו לישראל אפרטהיידית, פשיסטית ולא דמוקרטית, מול הפלסטינים, ירדן, מדינות ערב המתונות והאיחוד האירופי; וכמובן, להרחיקנו מהעיסוק במשפט העבריין הלאומי, לכאורה. איפה, לעזאזל, גנץ ואשכנזי כשצריכים אותם, כשהשליט עם שלושה כתבי אישום שָׂם לנו ברך על הצוואר?