מתי המדע יפתח מנהיג בעזרת האינטליגנציה המלאכותית?

משהו: יש בישראל אנשים שקוראים לעצמם כולם. לשונם עשירה, יש להם שם גם לאחרים: אף אחד.

לקחי הקורונה בצבע

הקורונה פגעה בשבע עשרים ומאה מדינה לפחות, ולכן זכתה לכינוי הכבוד פנדמיה. נגיף הקורונה הוא כמו גיבור־על של הווירוסים. עוד פנדמיה תקפה את כל המדינות שנפגעו - דיונים על הנושא: מה הקורונה לימדה אותנו?

אותי היא דווקא לימדה משהו: לצבוע את השיער של אשת נעוריי. זה היה שיעור לא קל, שהביא בעקבותיו חשבון נפש נוקב: מדוע אינני מצליח למרוח את החומר בלי ללכלך לה את המצח. לקחתי לי נערה בת 18 שנה, בעת ששיער ראשה שחור, לכן אני אחראי עכשיו לדאוג שלא ילבין שם משהו בשורשי השיער שלה.

“עטור מצחך זהב שחור" שר אריק איינשטיין את מילות שירו של אברהם חלפי, אבל זה לא אומר שמצחך גם יתכסה בכתמים שחורים. כל דבר צריך לדעת לעשות, אבל מערכת החינוך נכשלה בללמד אותי צביעת שורשי שיער כהלכה. רק תנ"ך והדתה וחמש יחידות מתמטיקה יש להם בראש. כך קרה שהגעתי לא מוכן לאתגר הזה.

עם זאת אני משתפר מפעם לפעם, כבר שלוש פעמים צבעתי ויצא בסדר, או לפחות השיער לא הופך לירוק כמו שקרה לאן האסופית.

זום עם אוקספורד

בין כל מפגשי הזום שבהם השתתפתי היה גם לאחרונה מפגש על בינה מלאכותית. הפגישה הייתה עם פרופ' מרכוס דו סוטוי מאוניברסיטת אוקספורד, מהאנשים המבריקים ביותר בעולם ודי צעיר (54 היום), שכתב לאחרונה ספר על הנושא. ספריו הקודמים כבר הופיעו בעברית (“המוזיקה של המספרים הראשוניים", “סימטריה: מסע אל מרחבי התבניות של הטבע", “מסתורי המספרים" - כולם בהוצאת ספרי עליית הגג).  
באוניברסיטת אוקספורד הוא עומד בראש הקתדרה שלפניו עמד בראשה ריצ'רד דוקינס, עוד אדם מרתק, המוכר לקוראי העברית מספריו על האבולוציה (“הגן האנוכי", “השען העיוור" ועוד).

נושא הרצאת הזום שהתקיימה בקבוצת “גייסות הרוח" היה: “הנוסחה היצירתית: איך אינטליגנציה מלאכותית לומדת לכתוב, לצייר ולחשוב". לחשוב? כולנו בישראל זקוקים לבינה מלאכותית, או כפי שאמר מישהו מאיתנו באותו מפגש - לפחות לבינה אנושית. כיאה לרמה כה גבוהה של טכנולוגיה בהרצאה, נתבקשנו להצטייד בשני מסכים ובאחד מהם נשלחו אלינו מבחנים שענינו עליהם בלחיצה. למשל: שני ציורים בסגנונו המובהק של רמברנדט, אחד מהם צויר על ידי רמברנדט, והשני על ידי המחשב. התבקשנו להצביע על האמיתי ועל המלאכותי. ניחשתי נכון.

אחר כך היו שירים, ונתבקשנו להצביע על השיר שאותו כתב אדם ועל השיר שכתב המחשב. גם בשירים שכותבים בני אדם קשה להצביע על ההבדל בין שיר שנכתב באופן אוטומטי לבין שיר אחר. ניחשתי לא רע, אבל פיקששתי כאשר שיר שהיה כתוב טוב מדי נראה בעיניי שיר של מחשב. יש לי כלל: אומן טוב חייב להיות קצת חסר טעם. אם הוא אנין באמת, הוא מבקר. או מחשב.

בתום ההרצאה שאלתי שאלה שבאמת מציקה לי: “מתי המדע יפתח לנו בעזרת האינטליגנציה המלאכותית מנהיג שאינו אנושי? החל מראש עיר וכלה בראש ממשלה. האם זה יותר טוב? האם נוכל לבחור בין בינות מלאכותיות להנהגה? האם כך יהיו לבני האדם מנהיגים שאין להם אגו או חולשות אנוש? האם נזכה סוף־סוף לפוליטיקה בלי פוליטיקאים או למדיניות בלי מדינאים?".

הוא ענה - תשובה מתחמקת, לדעתי - וטען שבעתיד בינה מלאכותית לא תחליף את הפוליטיקאים אלא אולי תעבוד בשיתוף איתם. אני מכיר את הפוליטיקאים, שיתוף פעולה? תוך שתי דקות הם ילמדו איך לנטרל את הבינה המלאכותית, לתת לה לחשוב שהיא שותפה שווה, ולהמשיך לעשות הכל כמו בעשרות אלפי השנים האחרונות שבהן המנהיגים שלנו הם בני אדם.

מה אמר לורנס

קיבלתי מכתב במייל:
“שלום מאיר,
בתחילת שנות ה־80 קראתי במוסף 'סופשבוע' של 'מעריב' את 'שיפודים', ובאחד מן המדורים היה סיפור שנחקק חזק בזיכרוני ואינו מרפה עד היום. לצערי, לא גזרתי ושמרתי לי אותו. ניסיתי בכל מיני דרכים לאתרו אך ללא הצלחה, אולי אתה תוכל לעזור לי. הסיפור הקצרצר עסק בהתיישבות יהודים בארץ ישראל, בערבים שהחלו להיות מוטרדים מכך, ובתשובה שלורנס איש ערב השיב להם כשפנו אליו.
בטוחני כי אתה יודע באיזה סיפור מדובר ואשמח מאוד לקבל אותו במלואו.
תודה מראש
שי הלוי"

שלחתי לו את הקטע בצירוף המילים:
“שלום שי,
ובכן, הקטע הופיע גם בספרי 'ההיףך', שהוא לקט מתוך מה שפרסמתי ב'שיפודים'. 
שולח לך את צילום העמוד מהספר שבו מופיע הקטע.
גם אני לא שכחתי אותו". 

והנה הקטע בדיוק כמו שהופיע ב"שיפודים" (ובספר):
לורנס איש ערב
מילה במילה, כמו שכתב אלי גורן בעלון קיבוץ גבע:
לפני כחודשיים חזרתי ממילואים, ועמדתי על הכביש לטרמפ. עצרה לידי מכונית ואספה אותי.

בדרך סיפר לי הנהג כי הוא מושבניק מרם־און, המתקיים על חקלאות בלבד, ללא כל עבודה ערבית. עקשנותו ונאמנותו הרשימו אותי מאוד. אמרתי לו: תדע שישנו עוד משוגע שיושב איתך במכונית, וסיפרתי על הוויכוח שיש לי בבית על עתיד הפרדס, כאשר הבעיה העיקרית היא שאין רוצים לקטוף אשכוליות. זה הרגיז אותו. הוא העמיד את המכונית בצד, ואמר: אספר לך סיפור, בתנאי שתספר אותו בגבע. הבטחתי לו.

“כאשר החלו היהודים לעלות לארץ, הערבים נבהלו. באים יהודים, לוקחים אדמות, בונים בתים ומעבדים את האדמות. הערבים החליטו ללכת ולהתייעץ עם לורנס איש ערב. כאשר שמע את הבעיה, חשב קצת ואמר להם: חכו מעט והכל יסתדר. אצל היהודים, הדור השלישי לא יידע בשביל מה בא לכאן הדור הראשון, ועם קצת סבלנות - כל הארץ תחזור אליכם".

הקורא ענה לי וסיפר:
“אני משתתף במכינה להורים העוסקת בציונות, יהדות וארץ ישראל, בדומה למכינות שעוברים בני נוער לפני גיוסם לצבא, ולפני כחצי שנה סיפרתי בערך את שהיה זכור לי מהסיפור הקצר הזה ומאז לא מרפים ממני כדי שאצליח להשיג אותו במלואו.
תודה רבה לך. שי הלוי"

פינת השלולית
צפרדע שעסק כל חייו במדע ראה נסיכה שהלכה על גדות השלולית. זה העלה בו שאלה:    
“מה יקרה לבינה מלאכותית אם היא תתאהב? ואם היא לא תתאהב, האם היא באמת בינה?".