יום העיוור הישראלי (הבליינד דיי), שמצוין מדי שנה ב־6.6, נערך בסוף השבוע האחרון בצל ההשפעה השלילית שנגרמה לציבור כבדי הראייה במשק בעקבות משבר הקורונה. מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל נתי ביאליסטוק כהן שיתף בשיחה עם "מעריב" בחששות כי משבר התעסוקה החמור שהשתרר במשק עלול לפגוע באופן משמעותי גם בשילוב ציבור זה.
"עוד לפני משבר הקורונה, החוק שמחייב את המגזר הציבורי להעסיק אנשים עם מוגבלויות בהיקף של 5% מכלל כוח האדם לא יושם כראוי. מדאיג לחשוב מה הנתונים כעת. לפני הקורונה שיעור התעסוקה בישראל היה 78% בכלל האוכלוסייה לעומת 56% בקרב אנשים עם מוגבלות בגיל העבודה, כשבקרב אנשים עם עיוורון שיעורי ההעסקה היו סביב 30% בלבד. מראש נקודת ההתחלה שלנו מאוד נמוכה".
לדבריו של ביאליסטוק כהן, "אף אחד לא יודה בזה, אבל רבים אינם מקבלים לעבודה אנשים עם עיוורון או לקות ראייה. לעתים דווקא משרדי ממשלה מפלים אנשים עם עיוורון על רקע תעסוקתי".
רוני אליהו (59) יכול לשכנע את ציבור המעסיקים כי העסקת אנשים הסובלים מעיוורון בהחלט עשויה להשתלם להם. ב־20 השנים האחרונות אליהו, תושב קיבוץ קריית ענבים בהרי יהודה, עובד כמעסה הוליסטי מוסמך בכיר. אליהו איבד את ראייתו לפני כ־30 שנה כתוצאה ממחלה גנטית.
לאחר שחלה הידרדרות בראייתו, שמע אליהו על קורס למעסים הוליסטיים בווינגייט, ולאחר שעבר בהצלחה את המיונים התקבל. כיום הוא עובד עם בני הגיל השלישי בקיבוץ ובמסגרת עמותת פעול"ה (פותחים עיניים ולב לצרכי העיוורים).
"ישנם מחקרים המראים שאנשים עם עיוורון הם מעסים רגישים יותר, ולכן דווקא בתחום זה העיוורון מהווה יתרון מקצועי עבורי ומאפשר לי להעניק טיפול טוב יותר למטופלים שלי", הוא מספר. "אחד הרגעים המרגשים ביותר הזכורים לי מעבודתי היה מקרה שבו הצלחתי באמצעות הטיפול לסייע למטופל שעבר תאונת דרכים קשה להשתקם ולחזור לעמוד על רגליו".
למרות החששות מהשפעות נגיף הקורונה, המרכז לעיוור רשם בחג השבועות האחרון הישג אדיר, כאשר שופטי בג"ץ הורו למדינה לבטל אפליה רבת שנים ולהשוות את קצבת דמי הליווי של העיוורים לקצבת הניידות של נכי גפיים המשולמת על ידי הביטוח הלאומי.
המאבק הבא שמסמנים במרכז לעיוור הוא סביב אפליה אחרת, בתנאים לקבלת קצבת השירותים המיוחדים (שר"מ), שניתנת לאנשים עם מוגבלות בגיל עבודה כדי לתפקד במשק הבית.