סוף שמח לפרשה שנחשפה ב"מעריב" לפני כשנתיים וחצי. לאחר שנים ארוכות של מאבק בניסיון לזכות בתנאי מגורים ראויים, הצליחו מירב שוע, חולת טרשת נפוצה, ובן זוגה אורן, שסובל מניוון שרירים, לקבל מחברת עמידר ומשרד השיכון דירה מונגשת שהולמת את צורכיהם.
בני הזוג נאלצו להתגורר בדירה קטנה בקומה הרביעית בבת ים, בבניין ללא מעלית.
שוע סיפרה אז כי הם "כלואים בתוך סוג של כלא. להכניס כיסא גלגלים לדירה קטנה זו משימה בלתי אפשרית. ילדינו נאלצים לסחוב פיזית את ההורים שלהם במדרגות ולעזור לנו לעבור בין חדרים". לאחרונה, לאחר שנים של סחבת ביורוקרטית לא פשוטה, זכו בני הזוג לקבל דירה בקומה הראשונה בבניין שבו גם יש מעלית מונגשת.
שוע ובן זוגה פנו לפני מספר שנים לעמותת "הבית לחולי טרשת נפוצה", הפועלת ללא מטרות רווח ומעניקה לחולי טרשת נפוצה סיוע משפטי, מערך תמיכה וטיפול בביורוקרטיה. שוע סיפרה לאנשי העמותה כי לפני יותר מעשר שנים חלה הידרדרות במצבה בעקבות מחלתה. "פעולה פשוטה של לעלות בכל יום ברגל ארבע קומות לבית הפכה לבלתי אפשרית".
בעקבות מחלתה של שוע ולאחר שנים של מאבק, זכו כאמור היא ובן זוגה לדירה ברחוב ניסנבאום בבת ים, אולם עד מהרה התברר כי הדירה לא הייתה מותאמת לצורכי בני הזוג, שלהם שלושה ילדים. כל ניסיונותיהם של השניים לקבל דירה מונגשת נתקלו בחומה של אטימות. רק לאחר התגייסות העמותה והפרסום ב"מעריב" הצליחו בני הזוג במאבקם העיקש.
כעת, לאחר שהמשפחה נכנסה לדירתה החדשה, מספרת שוע על השינוי האדיר שהתחולל בחייהם שלה ושל בני משפחתה. "הייתי כלואה בבית שלי ועכשיו אני חופשייה", אמרה בשמחה, "היום אני מתניידת בכיסא הגלגלים שלי בחופשיות. כבר ביקרתי במכולת ובסופר שקרובים לביתי. זו הרגשת מדהימה. ילדיי רואים שאני ואבא שלהם התחלנו לחייך פתאום. אנחנו כבר לא זקוקים לעזרתם הפיזית.