שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי בתל אביב, לא ירד מהכותרות בשבוע שעבר כששבת רעב ברחוב בלפור, מול בית ראש הממשלה בירושלים. הוא מחה על אטימות הממשלה, כדבריו, בנוגע לעתידו של המועדון שלו ולמתן הפיצויים ההולמים להמשך פעילותו.
כעבור ארבעה ימים, ולאחר התערבות של שר התרבות החדש חילי טרופר, הפסיק מזרחי את השביתה והתחיל לגבש יחד עם משרד התרבות ומשרד הבריאות מתווה להחזרת פעילותו של הבארבי בצורה של מופעי עמידה, כמו בטרום תקופת הקורונה. אז תאריכים להופעות כבר יש, אבל לאור העלייה בתחלואה והחשש מגל שני, לא ברור האם הם אכן התקיימו.
בינתיים, מארח מועדון הרוק בין כותליו תערוכת צילומים, שמעוררת געגוע להופעות, ביוזמת אריאלה מזרחי, אשתו של שאול, יחד עם טל בן סירא. התערוכה, “המופע חסר?”, תיפתח מחר (10.6, הכניסה חופשית) ותימשך שבוע, והיא מאגדת תמונות של הופעות של מיטב האמנים שעלו על במת ה"בארבי" פרי עדשתה של הצלמת אורית פניני.
“טל ואני לומדות לימודי חוץ בשנקר בתוכנית לאוצרות ועיצוב ועלה לנו רעיון לתערוכה שתהיה קשורה למועדון ולמוזיקה”, מספרת מזרחי. “לפני הקורונה חשבנו לעשות פרויקט אמנות בשיתוף נוער בסיכון ולהציג זאת בתערוכה, אבל הקורונה הגיעה והדברים מן הסתם התפוגגו להם”.
הרעיון נולד כשמזרחי ובן סירא צפו בטלוויזיה במופעי לייב של אמנים, עוד אחד מסמלי התקופה. “המופעים האלה היו מבחינתי משהו כל כך חסר אנרגיה, והחלל הריק נטול הקהל גרם לי ולטל לחשוב על תערוכת מחאה שתביע את החסר הזה, את הכמיהה להופעה אמיתית ולחשמל שנוצר על במה", מספרת מזרחי. "על זה החלטנו לבסס את התערוכה”.
איך זה התגלגל לתערוכה?
“העברנו פנייה לכל האמנים ומי שהתחבר לרעיון או היה יכול – שיתף פעולה. באמנות אי אפשר להרים דברים מעכשיו לעכשיו ואני מניחה שזה לא היה פשוט לאמנים. היו כאלה שהיה להם פחות נוח לשתף פעולה ואני מבינה את זה לחלוטין”.
כישרון בשפע
בין האמנים שתמונותיהם מוצגות בתערוכה ניתן למצוא את יהודה פוליקר, עמיר לב, רונה קינן, ערן צור, יהלי סובול ואחרים, ולצד הרישומים והתמונות, ילווה את התערוכה גם מיצג וידיאו שערך רועי ריק (“הקולקטיב”), המתעד את הקהל והאמנים במהלך הופעות חיות בבארבי כפי שתיעדה פניני. “האמנים בארץ מוכשרים בצורה בלתי רגילה”, מדגישה מזרחי.
מהו הבארבי בעינייך?
“זה בית! אין מילה אחרת להגדיר זאת. זה בית לאמנים ולקהל. התמיכה של הקהל לאורך כל התקופה הזו מוכיחה זאת. קניית הכרטיסים ברגע שרק העלינו את המופעים, שכבר הפכו לסולד אאוט, מראה את הצמא של הקהל. זה מחמם את הלב בצורה שאין דברים כאלה בכלל”.
מה עזר לך לשרוד את התקופה הזו?
“תקווה ומלחמה”.
איך הרגשת כשבעלך פתאום כיכב בתקשורת ואפילו זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת"?
“בעלי תמיד היה כוכב. שאול הוא דמות שהיא קונצנזוס כבר 26 שנים”.
מה הייתה התגובה הראשונה שלך כשסיפר לך על כוונתו לשבות רעב?
“תמכתי בו לגמרי לאורך כל הדרך. ניסינו את כל האופציות ולא נותרה ברירה. מצד אחד, מבחינה בריאותית לא אהבתי את הרעיון של לשבות רעב, אבל מצד שני, מבטיחים לך דברים ולא מקיימים. משאירים אותך תלוי באוויר ואתה רואה שהמדינה שמה עליך פס, בין אם זה בעניין החזרה שלך לעבודה ובין אם זה בעניין הפיצוי. בסופו של דבר אתה מבין שאם אתה לא עושה רעש, שום דבר לא יקרה”.
שיערת שהמחאה תיצור כזו תהודה עד כי תהפוך למרכז עלייה לרגל למוזיקאים?
“אני רק יכולה להגיד לך שציפיתי ליותר. נכון שהמחאה של שאול הפכה למרכז עלייה לרגל וזה מרגש ולא מובן מאליו, אבל חשבתי ששאול יגרור אחריו אנשים נוספים שישבו איתו וילכו יחד איתו. המחאה היא לא רק שלו, זה יצר פתח להרבה אנשים”.
את מעודדת מתוצאות המחאה?
“בוודאי! הבנו שיש עם מי לדבר. יש שר תרבות חדש שהוא קשוב והוא מפתח דברים יחד איתנו. הוא מקשיב לצרכים וליכולות ולמצוקות ועם זה הוא בונה איזו תוכנית מתאימה, ביחד. הוא מבטיח עתיד, אז יש עם מי לדבר בנושא התרבות. אני מאוד מקווה שלא נתבדה כי זה חשוב”.
מהי המסקנה העיקרית שלך מהתקופה?
“שצריך לשים את התרבות קצת יותר בסדרי העדיפויות שלנו. אנחנו מקבלים דברים כאן כמובן מאליו וזה לא צריך להיות ככה, יש דברים שאסור לנו לוותר עליהם. תרבות לא יכולה להיעלם ככה סתם”.