ההצהרות על הסיפוח הורידו מסדר היום הביטחוני את רצועת עזה. שלושת החודשים האחרונים הם מהשקטים שידע האזור בשנים האחרונות. מסוף מרץ נורו שתי רקטות לעבר ישראל, וגם השקט לאורך הגדר נשמר, ללא תקריות אש או ניסיונות להנחת מטעני חבלה.

יחיא סנוואר, המנהיג הבלתי מעורער של חמאס בעזה ומחוצה לה, בוחר שלא להפעיל אמצעי לחץ על ישראל בין שמוחשיים כמו בלוני הנפץ או התהלוכות האלימות ליד הגדר ובין שבאישור בשתיקה לארגוני הטרור האחרים לשגר רקטות לישראל. המעשים הללו שירתו אותו נאמנה בשנתיים האחרונות ועזרו לו להשיג הטבות ואמצעים נוספים לשיפור המצב הכלכלי ברצועת עזה, אבל הוא גם למד על בשרו עד כמה קשה לכבות את הלהבות ולהשיג שליטה על האש, גם אם הוא שהצית אותה.

לאחרונה היה עסוק סנוואר בהתמודדות עם מגיפת הקורונה, שהגיעה גם לשטח הרצועה. לזכותו נרשמו הישגים לא מבוטלים, במיוחד לנוכח הקטסטרופה האזרחית שהייתה עשויה להתפתח שם, ולנוכח הצפיפות, תנאי התברואה הירודים ומערכת הבריאות הכושלת.

יחיא סינוואר (צילום: AFP)
יחיא סינוואר (צילום: AFP)

בצבא אומרים, ספק בהומור ספק ברצינות, שהתושבים בעזה היו הממושמעים ביותר להנחיות ההסגר של משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות היוצא. חמאס, שהבין היטב את ההשלכות של התפשטות הקורונה בעזה עם 70 מכונות הנשמה בלבד, החמיר את ההנחיות שקבעה ישראל ולא לקח סיכונים.

הארגון סגר מסגדים, אכף את הבידוד באופן נוקשה ולא מתפשר והבין שבמידה מסוימת הוא גם תלוי בישראל. בחודשים האחרונים הייתה הקורונה גורם מרסן של הטרור, ולא רק בעזה. עכשיו, עם החזרה לשגרה, היקף הטרור הצפוי מרצועת עזה עדיין נמצא בסימן שאלה.

בינתיים מומלץ להתייחס לשקט היחסי הזה בעירבון מוגבל. פעמוני השלום לא נשמעים בעוטף עזה. התנאים שמובילים פעם אחר פעם להתנגשות צבאית בין ישראל לעזה לא השתנו. ובכל זאת, העמדה של מערכת הביטחון היא שאת תקופת השקט צריך לנצל. האינטרס הישראלי הוא לשפר את המצב הכלכלי ברצועה ולא תחת הלחץ של חמאס.

לתפיסת גורמי הביטחון, הנושא הכלכלי הוא החשוב ביותר לשמירה על היציבות באזור. הייאוש גובר על החשש מהמלחמה. אם הרשות הפלסטינית תקצץ שוב במשכורות והמשבר הכלכלי בעזה יוחרף, עלולה להיות לכך השפעה ישירה על ישראל.

קורונה בעזה (צילום: REUTERS/Mohammed Salem)
קורונה בעזה (צילום: REUTERS/Mohammed Salem)

גורם נוסף בעל השפעה לא מבוטלת על הרצועה בתקופה האחרונה הוא נושא הריבונות. במערכת הביטחון סבורים שהרחוב בעזה לא מוטרד מההצהרות על סיפוח, אבל הנהגת חמאס היא סיפור אחר. השאלה הגדולה היא כיצד ינווט ארגון הטרור את דרכו בין ההתנגדות לריבונות לבין הרצון לשפר את תנאי המחיה ברצועה.

הדילמה העומדת בפני בכירי חמאס קשה. הם היו מעוניינים להוביל להסלמה ביהודה ושומרון ולשמור על השקט ברצועה, אלא שבשנים האחרונות פעולות צה"ל ומנגנוני הביטחון הפלסטיניים שחקו את תשתית הטרור של הארגון מחוץ לעזה.

הגורם הנוסף שיש לו השפעה על השקט ברצועה הוא ארגון הג'יהאד האסלאמי. בחודשים האחרונים, לפחות בתקופת הקורונה, הם יישרו קו עם חמאס. אבל בכל רגע נתון יכול ארגון הטרור - שפועל בדרך פחות מסודרת מזו של חמאס ומושפע מהנהגת הארגון בסוריה ומהספונסר האיראני - להחליט שהוא משנה כיוון.

פעילי הג'יהאד האסלאמי בעזה (צילום: רויטרס)
פעילי הג'יהאד האסלאמי בעזה (צילום: רויטרס)

עד שחוסל על ידי ישראל בנובמבר 2019 היה בהא אבו אל־עטא דוגמה למנהיג מקומי קיצוני במיוחד, שעושה ככל העולה על רוחו ומערער את היציבות הביטחונית באזור. בשלב הזה נראה שבכירי ארגון הטרור מרוסנים מעט יותר ומתריסים פחות גם נגד חמאס. אבל בכל הנוגע לג'יהאד, שהינו בעל מאפיינים של כנופיה רק עם יכולת רקטית משמעותית, דברים יכולים להשתנות מהר.

סביר להניח שבכירי ארגון הטרור השני בגודלו ברצועה לא אמרו את המילה האחרונה. גם לאחר חיסולו של אבו אל־עטא המשיכו פעיליו לשגר רקטות לעבר ישראל, וסביר להניח שהם יהיו הראשונים שיחזירו את האש לאזור.

פרויקט הדיוק של חמאס
הדמות של יחיא סנוואר כמנהיג חמאס מרתקת. לאחר 22 שנה בכלא הישראלי ועבר בגדודי עז א־דין אל־קסאם הוא הפך לשליט הבלתי מעורער של הארגון. היו לחמאס דמויות בולטות גם בשנים שלאחר ההתנתקות. אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית שחוסל על ידי ישראל ב־2012; מוחמד דף וח'אלד משעל, שהיה יושב ראש הלשכה המדינית עד 2017.

לעומתם, השכיל סנוואר לבסס את מנהיגותו על כל הזרועות של הארגון. תחת הנהגתו החומות שהפרידו בין הזרוע המדינית לצבאית של הארגון כמעט אינן קיימות. העבר הצבאי שלו בארגון והשנים שבהן בילה בכלא הישראלי מעניקים לו את הגמישות לקבל החלטות גם על ריסון כוח ההתנגדות של חמאס. זה עולה לו לעתים בביקורת מבית, אבל הוא מצליח לנתב אותה בהצלחה, במיוחד לאור העובדה שגם בתקופת הקורונה הוא מצליח להביא כסף וסיוע לעזה.

מרכז בידוד בצפון רצועת עזה (צילום: משרד הבריאות ברצועת עזה)
מרכז בידוד בצפון רצועת עזה (צילום: משרד הבריאות ברצועת עזה)

בישראל סבורים שמלחמה נגד ישראל לא תשרת בשלב הזה את מטרותיו של סנוואר, אבל נושא הסיפוח עשוי ליצור אצלו מתח בין הרצון להיטיב עם חיי התושבים לבין המחויבות שלו לעמוד בראש ההתנגדות נגד ישראל.

סנוואר נחשב גם בישראל כמנהיג פרגמטי. אבל אסור להתבלבל, זה אינו פרגמטיזם מערבי. אי אפשר לצפות שתמורת רווחה כלכלית הוא יוביל את הארגון לזנוח את הרעיונות האסלאמיים הקיצוניים, שכוללים בין היתר את השמדת ישראל. לפני הכל עומדת האידיאולוגיה. הוא יכול לקבוע הפסקות אש ארוכות או להנמיך את הלהבות, אבל את ההתעצמות הצבאית הוא לא יזנח מרצון. בינתיים אפשר להניח שזה בדיוק מה שסנוואר עושה בימים אלו של שקט.

בסבבי הלחימה האחרונים ניצלה ישראל את ההזדמנות, ולאחר ירי רקטות ביצעה פגיעה ביעדי תשתית ואמל"ח של חמאס. במקביל ביצעה פעולות באזורים אחרים, מרוחקים יותר, נגד משלוחי הנשק לרצועה, כפי שכבר פורסם בערוצים זרים. המצרים פעלו באופן חסר תקדים על מנת לגדוע את פרויקט המנהרות על הגבול, ומהשכונה הצפופה של רפיח המצרית לא נותר זכר.

מי שהצליח בעבר להבריח גם האמרים מתחת לאדמה מתקשה כיום להעביר אמצעי לחימה קטנים יותר, כמו טילים למשל. למרות זאת, אי אפשר שלא להתרשם מתעשיית הנשק, המחקר והפיתוח של ארגון הטרור, שתוך עשור יודע לפתח טילים עתירי משקל, שחוצים מאה ק"מ במעופם וככל הנראה מנסה כיום להגיע לרמת דיוק, בדיוק כפי שעושה חיזבאללה.

לא מן הנמנע שישראל תידרש בקרוב לקבוע קווים אדומים, בדיוק כפי שעשתה עם הארגון מצפון. אבל לעומת סוריה, בעזה גמישות הפעולה של צה"ל קטנה הרבה יותר, כל עוד ההחלטה היא לא להידרדר להסלמה. זו דילמה מורכבת שצפויה ללוות את ישראל בשנים הקרובות.
 
[email protected]