גם אלף טורים לא יתארו את מה שאני חושבת על הגברים בתוכנית. הרבה מילים יכולות לפרט על האגו המנופח של אסי בוזגלו, על התעופה העצמית של ישראל אוגלבו, סליחה – של חתול הרחוב (הוא שינה את השם בת"ז) ועל כמות ה'בלאט' שסמיון מסוגל לדחוס בדקה וחצי (יש מצב שאפשר לקבוע על זה שיא גינס).
גם על האנמיות של רגב הוד יש לי מה לומר, ועל העובדה שדוד דביר, אהוב ליבי, מסתנוור מהמבטים המפרגנים של ישראל ומפקיר את בנות בריתו במקום למנף את מעמדן בשבט. ושלא תטעו, עם כל אהבתי לצמד חביב את קוז'יקרו בע"מ – גם לי קצת נמאס מהעובדה שכל האופי שלהם מסתכם בלהחזיר פייט לסמדג'ה (או לשפוך כמויות של צ'ארם, במקרה של עידן) ויודעים מה – אפילו על העובדה שבני ברוכים יצא המרוויח הגדול מכל תקרית הבגידה (ב.ג.ד – מוקדש לניקול רזניקוב) – לא חסר מה לספר.
אבל הפעם, הרשו לי להתמקד בנשים – שהרי ברור שמרבית הצחוקים, האקשן (האמיתי! לא הנביחות והצעקות משולחות הרסן שנשמעות מכל עבר) והדרמה סובבים סביבן:
אתחיל באלינה, הרשג"דית של השבט – שפשוט לא נכנעת לשום דבר: לא לאמירות המקטינות שיוצאות מפיו של אסי בוזגלו ("אם תפתחי את הראש ותקשיבי – יהיה לך הרבה יותר פשוט להבין"), לא לחונטת הגברים שהתגבשה בסיועה של הגברת איילון ולא לעובדה שמלחמה על ערכיה עלולה להביא להדחתה במהירות. אלינה היא בין היחידים בשבט שנראה כי הגיעה עם אידיאולוגיה מסוימת, ולא רק כדי לפרסם חטיפי אנרגיה כמה שבועות לאחר שהפורמט נגמר.
נמשיך למי שב-99% מהזמן היא פצועה או נראית כמו אחרי ל"ג בעומר אינטנסיבי - עדי ביטי. כמעט ושכחתי שהיא במשחק, עד שהפציעה אמש עם תשוקה להציב אלטרנטיבה לרוב הדומיננטי בשבט. רק חבל שברגע האמת, עם בחירת נציג השבט לבקתה, היא צייצה בקול חלוש במקום לעמוד על זכותה ללכת, ועוד מיהרה להתנצל בפני חתול הרחוב, שכצפוי נבחר לייצגם, שלרגע חשש שמישהו לא מעריך את סיפור חייו האטרקטיבי. חבל.
השורדת האחרונה באנטינג אנטינג היא כמובן אלה, שיכלה להוות צלע שלישית מטורפת למשולש הבלונדיניות החריפות – אך במקום, ערקה למחנה הגברים – שלא רואה בה יותר מפתק, ומבצעת כל מה שצריך כדי למצב את עמדתה כקול ותו לא: מתחנפת לישראל (שהכירה 10 דקות לפני), מדברת רק על עצמה ומעניקה את הזכות לקבוע את המשך עתידה במשחק – לאדונים של השבט, במקום להכריע בעצמה. אגב, זה יכול לעבוד לה, והיא יכולה למצוא את עצמה כך בגמר – אבל זה פשוט פחות מעניין. מצד שני, מי צריך לעניין כשזוכים במיליון שקלים?
קפיצה לקפרה – ג'רבי, ג'רבי, ג'רבי. מה יהיה איתך? בהתחלה חששתי שתהיי חזקה ותו לא, אח"כ גילינו שדווקא יש לך אופי (ועוד מעניין במיוחד) – אבל דווקא הפעם, איכזבת. ירדן נשענה על קוז'יקרו שהוביל את הקרב נגד ליטל וניקול, ובמקום להגיד את מה שהיא באמת חושבת – כיסתה את עצמה ב:"אני מאוד מחבבת אותך, ליטל, אני לא מבינה למה את מרגישה ככה" – בזמן שסמדג'ה נשרפת מבפנים, יודעת שירדן משקרת. ולראייה: הפרק אמש בו נאמר בריש גלי (למצלמות, כמובן): "אני פשוט לא סובלת אותה". לג'רבי יש את כל מה שצריך בשביל להגיע לגמר: כוח פיזי, כוח מנטלי ומוח מבריק – אם לא תפשל במבחן החברתי, יש לה סיכוי לא רע בכלל לשבת ליד גיא זוארץ כשמחלקים את המיליון.
ואם כבר בליטל עסקינן, הבחורה הכי רותחת במשחק מגלה לנו בכל פעם צדדים אחרים – אחרי שהקפיצה לנו את הדם במילים המזעזעות שאמרה בפרק הקודם, הפעם גילינו את ליטל המשוחררת, הנותנת לגורל להחליט: זו שרואה רק את הפירות בעיניים (טוב שלא הביאו להם "טוסטעים" כפרס, מה זה הדבר המבאס הזה?), משחררת את האמוציות ונותנת לעצמה להיפתח, וגם להישבר. כידוע, לליטל סיפור חיים לא קל – והדבר מוסיף לה נופך של אישה, כמו שהכרנו, לא פראיירית בכלל – שקשה מאוד לשבור אותה. עם כל הכעס והטונים שלפעמים מצריכים ללחוץ על המיוט בשלט – מדובר באישה מעניינת, חזקה ופייטרית – כשהיא רוצה.
וכמובן, שאפו לאילנה אביטל שאשכרה מחזיקה מעמד במשחק וגורמת לזהר שטראוס להיראות כמו ניצב בהצגת ילדים בבית שאן. אחד אחד היא מביסה את המודחים, ומפה לשם – נראה כי גם אם תוכל לחזור למשחק – לא בטוח שהיא תמהר לעזוב את הבקתה כל כך בקלות.
נבחרת של בנות לא פראייריות משחקות השנה ב"הישרדות" – אם רק יהיו בטוחות בעצמן ולא ישליכו עצמן ליפים והצועקים – יכול להיות לנו גמר נשי לא רע בכלל. רק אומרת. גוד לאק גירלס.