תופעה חדשה מתרחשת בשעות הבוקר בטלוויזיה, ושמה החפצת מבזקן החצי. מבזק החצי אינו רק אייטם שמוגש על ידי עיתונאי שמתווך את החדשות ונותן מענה לצורך האובססיבי שלנו בעדכונים; הוא גם הפך להפוגה קומית־מינית לפאנל היושב בציון, ברשת או בקשת - להתעלף מנוכחותו הצעירה והמצודדת של הגבר המקריא את החדשות.
נתחיל בשתי הנחות יסוד והסתייגות אחת. הנחת היסוד הראשונה היא שאם זו הייתה מבזקנית, אף פאנליסט גבר לא היה מעז להתייחס למראה החיצוני שלה, להתרשם מיופייה, לשאול אם היא פנויה, לתהות איך היא מצליחה לשמור על מראה עדכני ואם היא תסכים להקריא את המבזק הבא כשהיא רוקדת על עמוד! (פרטים בהמשך). ההנחה השנייה היא שמעולם לא הגישו גברים יפים כל כך מבזקים קודרים כל כך בשעות הבוקר המוקדמות כל כך.
והנה באה ההסתייגות. תמיד צריך לזכור שאין דין החפצת נשים, שהן המין המוחלש, הנתון לאלימות, ניצול ואפליה, כדין החפצה של גבר. ועדיין, כשזה צורם זה צורם.
בחדשות הבוקר בהגשת ניב רסקין, למשל, דנו רבות במספרי הקורונה ההולכים ותופחים, התווכחו בשאלה אם הביקורת על בית המשפט מוצדקת, או שהיא בגדר הסתה פרועה המונהגת מלמעלה. ואז הדיונים נקטעו לטובת מבזק החדשות. וכשפנו אל המבזקן אורי איזק נשאלה השאלה העניינית: האם הוא רווק. הוא חשב שזה "פחות קשור", אך מעיין אדם התעקשה לדעת, כי היא "מקבלת המון הודעות על זה".
מפליא, חשבתי שהיא דווקא מקבלת שאילתות לגבי האקטיביזם השיפוטי. איזק הוריד את הראש במבוכה, ורסקין עצר את הדיון. במשך דקות ארוכות, כשהוא הקריא את המבזק, כל מה שהיה אפשר לראות על המסך הוא גבר צעיר ונאה, שכל צופה בבית שואל עצמו אם הבחור פנוי או לא. שהרי זה משנה את כל פני המבזק.
כי אם איזק פנוי, אזי כל החדשות שהוא מקריא על סיפוח שאולי הולך ומתקרב, על העונש שקיבלה ציפי רפאלי והטמפרטורות ההולכות ועולות השבוע - מעניינות כמו צבע המתייבש על קיר. כי הנה פתוחה בפנינו האפשרות לחדול מחיינו האפרוריים ולנסות להשתדך למבזקן הנחשק. לעומת זאת, אם הוא תפוס, לא נותר אלא לשקוע עמוק יותר בספה בבית ולהמשיך לבהות בחוסר חשק במסך הקטן.
מאוחר יותר באותו ערוץ הגישו פאולה וליאון תוכנית בענייני שייקים ועניינים אחרים כמו פוסטים ויראליים שקיבלו המון תגובות ארסיות ברשת. בין לבין, כמובן, צריך להתעדכן במה שקורה בחדר החדשות. אך גם כאן פנייה אל המבזקן הפכה לאתנחתה ביזארית. השבוע היא כללה את הדיאלוג הבא:
ליאון: "בוא לרקוד איתי על עמוד, וואי, אולי גם תגיש את המבזק על מוט!".
פאולה: "מה שקורה לי עכשיו בדמיון, אין לך מושג...".
ליאון: "אנחנו נחשוב על זה. תנסה לא לחשוב על זה במבזק".
פאולה: "חחח".
ליאון: "חחח".
שיבל כרמי מנסור: "הנה המבזק".
עכשיו נסו גם אתם לא לחשוב על שיבל כרמי מנסור מגיש את מבזק החדשות על עמוד. הוא מקריא את הידיעה על מספר המובטלים במשק (רגליו עוטפות את עמוד הריקוד, הוא עושה סיבוב, פניו נופלים מטה לכיוון הרצפה); הוא מספר על מחאת האומנים שנותרו בחל"ת, שממנה לא שבו והם עדיין מתקשים לכלכל את משפחותיהם (סיבוב נוסף, רגל אחת מתלפפת סביב המוט, השנייה יוצאת החוצה, כף רגלו בפוינט. ידיו אוחזות חזק את המוט, שרירי ידיו מאיימים להתפקע, אך הוא נותר באחיזתו).
ואז הוא עובר לספר על חקירותיהם של שחקני מכבי תל אביב בעניין הקטינות וקריאות המחאה נגד אנשי ציבור שצריכים לשמש דוגמה להתנהגות נאותה, אך הם (כאן הוא משתלשל מטה־מטה בתנועה פתיינית) פורקים כל עול ומתחילים עם קטינות במסיבה.
הדיון הלוהט בכל דסק חדשות מאז ומתמיד נע בין ה"חשוב" ל"מעניין". כיום המטרה היא שהוא יהיה סקסי. כי אחרי הכל, כולנו רוצים שיסתכלו עלינו. בין שאנחנו כדורגלני צמרת, מבזקני חצי, פאנליסט או דוגמנית.
זה לא משנה אם אנחנו מודאגים מהפגיעה בבית המשפט או מהסוכר בשייק הפירות. רק דמיינו אותנו ממשיכים לעשות את כל הדברים ה"חשובים" וה"מעניינים" שאנחנו עושים - אבל על עמוד.