כאשר אמנים נאבקים כעת על פת הלחם שלהם, אתה מתפייט על דודך אלברט, שר בלוז לטרמפיסטית מחיל הים וכותב מכתב דמיוני לשארל בודלר, משורר למשורר. על רקע מה שקורה בימי קורונה אלה, מה תפקידך בכוח? - זאת שאלת הפתיחה שאני מציג למשורר רוני סומק, שספר שיריו ה-13 "כל כך הרבה אלוהים", שהופיע בהוצאת "זמורה", יושק הערב (חמישי) ב"בית ביאליק".
"השירים שלי הם תמונות מתוך אלבום פרטי שלי, או סולו הפסנתר שלי", הוא משיב בציוריות. "אבל מצד שני, אם מדברים על מאבק, אז אותו פסנתר אני מוכן להוציא מאולם הקונצרטים הפרטי, להניח אותו באמצע הרחוב ולהגיד שהמחאה הזאת צודקת, אבל אל תירו בי, אני רק הפסנתרן".
כשאנשים מהתרבות זועקים שאין להם כסף ללחם, אתה מצפה שהם ימצאו נחמה בשיריך?
"מי שברגע זה נלחם על לחם, לא מוצא נחמה בכלום. בשיר 'קנאה. צד א', צד ב', המופיע גם על גב כריכת הספר, אני מתאר סצנה מהילדות שלי, איך שכל כך רציתי ללמוד פסנתר אצל הגברת פאני, השכנה שלנו במעברת חולון, אבל הדבר נמנע ממני בגלל המצב הכלכלי שבו היינו שרויים. ואז אבי, שקרא את כל מפתחות הסול שהתרוצצו בעיניי, הסביר לי שהמילה 'לחם' מופיעה במילון לפני המילה 'מוצרט'. כלומר, מאבק האמנים הוא לא על יצירה, אלא על קיום".
על המשוררים לרדת כעת ממגדל השן ולהתגייס למערכה?
"המשוררים יכולים להישאר במגדל השן ולכתוב את השירים שלהם, אבל בו בזמן גם לפתוח חלון כדי שהרוחות מהרחוב ימלאו את החדר שלהם. זה מזכיר לי שכאשר שאלו את הרבי מקוצק מתי יש להנעים בזמירות - לפני החמין או אחרי. כשהוא אמר אחרי החמין ושאלו אותו למה, הרי הזמירות כה חשובות, השיב - כן, אבל החמין עלול להתקרר".
משורר מסוגל להנהיג מחאה חברתית?
"משורר יכול לבוא להפגנה ולהניף שלט עם שיר שלו. זה תפקיד השירה. כלומר, יש לעבוד על מסלול הריצה של הרגש ולא על מסלול הריצה של הפוליטיקה. אם יש משהו שיכול לשמש כתחבושת על פצעי היום-יום, זו האמנות".
אנחנו נמצאים היום בשעת חירום חברתית?
"אנחנו לגמרי נמצאים היום בשעת חירום חברתית. לא מבינים שכל שקל שנחסך היום מהתרבות, יהפוך בעוד עשר שנים למאה שקלים שיידרשו לביעור הבערות".
מי אשם במצב?
"אשם מי שמחליט לעצום עיניים ולמלא את הממשלה בשרים ובסגני שרים. זה עניין של סדר עדיפויות. כאן אני יכול לצטט את מי שנראה בעיניי כגדול הליכודניקים וזה בני בגין, שאותו אני מכבד ומעריך. הוא אמר שזה לא קשור לפנקס המפלגה שלך, אלא לראיית העולם שלך. כלומר, אתה לא יכול לקנות עוד אאודי לראש הממשלה החליפי כשיש מיליון מובטלים; אפילו למראית עין, גם אם זה דורש לנסוע ב...קורקינט".
כמי שנעל בבחירות את רשימת כחול לבן מטעם יש עתיד במקום ה-120, בכל זאת אשאל אותך אם חברך, יאיר לפיד, היה ממשיך בכהונתו כשר אוצר, האם המציאות הכלכלית כעת יכלה להיות אחרת?
"לגמרי! אל נשכח שאיתו היינו בהתחלה של מהפכה חברתית. כלומר, הוא לא היה מעשיר את העשירים ומרושש את העניים. זאת, כשהתכונה הכי חשובה שלו היא היושר, דבר שראו אצלו גם עם פירוק כחול-לבן".
מי טעה יותר - בני גנץ שפירק את כחול-לבן כדי להיות ראש ממשלה חליפי או לפיד שסירב לחבור אליו במהלך הזה?
"בעיניי ברור שזה בני גנץ. זה לא עניין של טעות כמו עניין של הפרת אמון. ואם כבר בחר להצטרף לקואליציה, קודם לכן היה עליו ללמוד לנהל משא-ומתן".
ציפית מבני גנץ שינהג כפי שנהג?
"לא ציפיתי ולכן התאכזבתי מאוד ממנו. הוא קיבל מנדט לפעול על-פי עקרונות מסוימים ונהג אחרת".
אתה עדיין מאמין שבני גנץ מסוגל להיות ראש הממשלה?
"לא! חד וחלק! זאת, מפני שחסר לו האומץ לעשות דברים שהבטיח לעשות".
איך יוצאים מהפלונטר הנוכחי?
"מחכים לבחירות הבאות ומצביעים בעד האיש שיודעים שהוא נאמן למילה שלו ובעד המפלגה שסומכים עליה שתהיה נאמנה למצע שלה".
מתוך היכרותך עם חילי טרופר, האם אתה משוכנע שכשר התרבות והספורט הוא האיש הנכון במקום הנכון?
"במאה אחוז!"
למרות שכעת הוא לא איתך באותה סירה.
"למרות. כבר עכשיו, על-פי התנהלותו האישית ועל-פי מעשיו בזמן הקצר שהוא ממלא את תפקידו כשר, מגיעות לו מחיאות כפיים. אני מאמין מאוד בדרך שלו ובכך שהוא לא בא לשים את עצמו בקדמת חלון הראווה. אני בוטח בו שיידע להרים את דגל התרבות בחזרה לראש התורן".
משרד התרבות זקוק לשינויים לאחר תקופת מירי רגב?
"בוודאי! וזה כולל מימוש דברים שהיא רצתה לעשות. עכשיו צריך לאיית את המילה 'תרבות' מחדש; הן בערים הגדולות ובעיקר במקומות הקטנים".
לא נפסח על משבר הקורונה - איך זה תפס אותך?
"גם אם אני מאלה השומרים על הכללים, אני מאוד מודאג. אני מדבר עם אנשים מכל העולם, מבגדד עד מילאנו. כולנו מרגישים כשבויים במגפה שעדיין לא יודעים את מלוא פשרה. בדיוק התחלתי ללמד באקדמית יפו-תל-אביב ומהשיעור השני נאלצתי לעבור לזום. כל המפגשים שלי עם הקהל, במיוחד בפסח וב'חודש הקריאה', לא התקיימו. עכשיו מתחדשים מפגשים אלה עם האירוע לכבוד הספר שלי בבית ביאליק. בשבילי זה סוג מסוים של חזרה לשפיות".
כשהוצאת את ספרך במרץ, האם לקחת בחשבון שלראשונה לאחר כל השנים לא תחתום על ספרך בשבוע הספר?
"ממש לא. בעיניי שבוע הספר הוא החג החילוני החשוב ביותר. יש שני חגים שאני אוהב - שבועות וחג הספר, בהיותם חגים שבהם אנחנו לא מסכמים מלחמות. הרי בפורים אנחנו מסכמים את המלחמה נגד הפרסים, בחנוכה - נגד היוונים ובפסח - נגד המצרים. פתאום חג שלא קשור לאבק שריפה ולחומר נפץ. מאוד עצוב שהחג הזה נדחה".
מה גרם לך הבידוד?
"פתאום הבנתי שבהיותי בן 68, אני בקבוצת סיכון. כמעט חודשיים לא נפגשתי עם הבת שלי שירלי ועם אמא שלי. כמי שתמיד קם שעה קודם כדי לזכות בשעה ה-25, לא נדרשתי לכך. העברתי את הזמן בקריאה אינסופית, בעיקר של ספרים שנשבעתי לקרוא אותם שוב ומצאתי בהם דברים שלא הכרתי. השיא של הקריאה הזאת היה לגביי החזרה ל'מורה נבוכים' של הרמב"ם".
לקראת סיום, נשוב לספרך החדש. מה רוצה לומר השיר "כל כך הרבה אלוהים" שנתן את שמו לספר?
"לפני כמה שנים הגעתי לחולון, למקום שבו גדלתי במעברה שהייתה ליד כיכר סטרומה. הצלמנייה בכיכר נעלמה, כמו בתי הקפה שהיו שם וגם חנות הספרים. רק בית הכנסת נשאר. אז הבנתי שהדבר הכי נצחי הם בתי-כנסת. דרכם למדתי שיש אשכנזים וספרדים; עשירים ועניים ויש בתי-כנסת גם בבתי-כלא. אני אפילו התחתנתי עם ליאורה בבית-כנסת. כשסיפרתי על כך לאמא שלי, היא חייכה וסיפרה שפעם שאלתי את אבא שלי באיזה בית כנסת מתפלל אלוהים. אז הוא הצביע אל שדות התות שמעבר לחלון ואמר את מה שאמר שפינוזה בלי שאבא שלי קרא את שפינוזה - שאלוהים נמצא בכל מקום. כן, אפילו בשדות תות".
בשירך "מול קופסות המזון לציפורים בסופרמרקט בלגי" יש תשע מילים בשלוש שורות. האם אין גבול ואפילו מילה בודדה מסוגלת להיות שיר?
"עוד לא מצאתי את המילה שיכולה להוות שיר, אבל יכול להיות שיר של שורה, שורה וחצי. כפי שמשורר רוסי כתב ש'השחף הוא הביקיני של אלוהים' ומבחינתו זה שיר. באשר לשיר שהזכרת בשאלתך, הגעתי לפסטיבל שירה בבלגיה. כשנכנסתי ל'סופר' שנקרה על דרכי, הבחנתי בו במדף עם המון קופסות מזון לציפורים. כך גם ב'סופר' הבא. הסבירו לי שהבלגים נוהגים להניח בחורף הקר על אדן החלון מזון לציפורים. אני הגבתי על כך בשיר: 'אין ציוצים על המדף הזה/ ציפורים שבעות/לא שרות".
בשיר "לא אני" אתה כותב: "משורר לאומי צריך פטיש שימסמר/ את רגליו לקרקע/ שוב/ ושוב/ אני שומר על זכות הריחוף". במבוא לשיר אתה מצטט את "הארץ" מלפני שנתיים, שם נכתב - "בסוף רוני סומק נבחר למשורר לאומי". האמנם?
"בפסטיבל השירה במטולה נערך משאל לגבי מי שראוי להיות המשורר הלאומי ובחרו בי. ביקשתי שישנו את התואר ויכתבו 'המשורר האהוב'. כלומר, לא הייתי רוצה שיסגרו אותי באיזו קופסה ויאמרו לי - 'אלה גבולות הטריטוריה שלך'".
לאן מפליגה הספינה שלך?
"האמת? לשיר הבא. גם לפסטיבל השירה הבא. אני מצפה שייפתחו השמים ויחודשו הטיסות. המזוודות כבר מוכנות".