יש אמת בחלק מהטענות של בנימין נתניהו כלפי רשויות המס. אכן, נדרשת נבזות מרחיקת לכת כדי לחייב את ראש הממשלה לשלם מה שמכונה "שווי שימוש", על מכוניות השרד הממוגנות והיקרות להחריד שמסיעים אותו בהן. זה די דומה לחיוב טנקיסט בעלויות השימוש בטנק שלו. לכן מוצדק להפסיק את מסע הגזל של שווי השימוש לגבי ראש הממשלה, כמו גם לגבי כל אזרח אחר. מכל מי שעובד ולא עושה ברכב של המעסיק שימוש פרטי טהור, אסור לגבות דמי לא יחרץ שכאלו.
אבל לא ייתכן שהפטור יחול רק על ראש הממשלה, ולא הגיוני שתתקבל החלטה מיוחדת של ועדת הכספים, ובעקבותיה חקיקה פרסונלית רטרואקטיבית. את עוול שווי השימוש צריך לתקן בצורה גורפת, עבור כל הנפגעים. בכל מקרה כאן מסתיימת ההבנה למה שעושה נתניהו בימים אלו. עכשיו הוא דורש שנממן לו שיפוצים והוצאות אחזקה של הבית הפרטי בקיסריה. הוצאות לצורכי ביטחונו של ראש הממשלה מובנות בהחלט, אבל כל תשלום אחר פשוט בלתי נתפס.
המדינה מעמידה לרשותו בית פרטי ברחוב בלפור בירושלים. את הבית הזה צריך לתחזק היטב, גם לצורכי ייצוג ואירוח ממלכתי. אבל לא ברור מהיכן שאובה החוצפה לכל תביעה נוספת. להחליף את מערכת המיזוג בקיסריה, לשפץ, לשפצר את הבית הפרטי - את כל זה יתכבדו בני הזוג ויעשו מכיסם.
אני סבור שהמדינה יכולה לממן לראש ממשלה ארוחות, סיגרים ושמפניה, בהיקפים סבירים. ראש הממשלה, בוודאי הנוכחי, רתום כמעט כל היממה לענייני המדינה, ומבחינתי כמשלם מסים כבד, רצוי שנעמיד כמה אלפי שקלים בכל חודש ונספק לו ארוחות טובות, סיגרים ושמפניה, שיהיה לו קל יותר לתפקד בבועה שהוא מסוגר בתוכה, שלא יזדקק לעסקאות מפוקפקות עם בעלי הון, שיעוררו פיתויים פליליים. אבל מעבר לתנאי השירות הטובים, כל דרישה נוספת היא חזירות וחוצפה.
חוצפה גדולה עוד יותר טמונה בדרישה להותיר לו את כל תנאי השירות והמימון גם כשיפסיק להיות ראש ממשלה. כשיהיה שר החוץ או הביטחון. שיתכבד ויסתפק במה שקיבל ישראל כ"ץ כשר חוץ ונפתלי בנט כשר ביטחון. כלומר, שום דבר שמתקרב לדרישות עזות המצח של משפחת נתניהו.
אלא שבכל זה אין כל חדש. מה שבאמת קשה לעכל הוא שתיקת ממשיכי דרכה של התנועה הרביזיוניסטית המפוארת, זו של ז'בוטינסקי ובגין. איפה בכירי העיתונאים ופרשני הימין? איפה הרבנים, האינטלקטואלים ואנשי המוסר? היכן מסתתרים בעלי היושרה, חסידי ההדר הז'בוטינסקאי ומוקירי הצניעות הקיצונית של מנחם בגין? למה אף אחד מכל אלו לא משמיע אמירה ביקורתית, שלא לדבר על מחאה ממשית?
גם אילו נתניהו היה באמת מנהיג הימין, וגם לו היה כליל השלמות האידיאולוגית, לא היה מקום לאלם מוסרי שכזה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מה שבאמת מפעים את ראש הליכוד זה הוא עצמו ורק הוא. שתיקת הימין מול אריאל שרון שלא עצר באדום הייתה פסולה בפני עצמה, והתבררה לימים כהרת גורל גם מבחינת המחנה כולו. השתיקה הזו בזויה ומגונה במיוחד כיום, אל מול גחמות נתניהו.
נכון, תופעה זהה קיימת בשמאל, שהצביעות שלו כעורה וזועקת. כי מי שמרעיד עולמות כיום לגבי נתניהו, שתק וכיסה למשל על הנהנתנות המבחילה של שמעון פרס עם הוצאות בית הנשיא, הטיסות לדאבוס ועוד הרבה שלדים שאיש לא חשף. אכן השמאל אתרג כל מנהיג שהוביל לפי דרכו, אבל זה ממש לא מנקה מוסרית את שתקני הימין.
הימין לרשת
ההגנה האוטומטית של מרבית העיתונאים על המושחתים מהצד "שלנו", מאפיינת את כל אמצעי התקשורת. במשך שנים נשלטה העיתונות באופן כמעט בלעדי על ידי השמאל הישראלי על גווניו. בדור האחרון השתנתה התמונה באופן חלקי, אם כי הרדיו והטלוויזיה נמצאים עדיין עמוק בכיס של השמאל. מדינת ישראל שילמה ומשלמת על כך מחירים איומים, פרט לעצם המעילה באמון של העיתונות המרכזית. אסונות אוסלו ו"ההתנתקות" יכולים היו להימנע בידי העיתונות, ולו בדיווחים ותחקירים ראויים. שיא המעילה המקצועית נרשם כאשר שרון חצה את הקווים שמאלה ופתאום הפך ליקיר התקשורת. דבר שהוריד אותו, לימים, גם מחבל התלייה הפלילי.
צודקים מקורבי נתניהו כשהם טוענים שהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום לא היו זוכים לקורטוב האובססיביות העיתונאית לו היה מדובר בפרס, יצחק רבין או אהוד ברק. ועדיין, זה אינו יכול להצדיק את התנהלות העיתונות של הימין. גם אצל רבים ממנה ניכרת התייצבות כמעט אוטומטית לימין נתניהו. גם בעניינים האישיים המפוקפקים שלו, וגם במעילה האידיאולוגית שלו. רְאה מדינה פלסטינית וחנק ההתיישבות.
אלא שבעיתונות הימין נוצרה בעיה נוספת, שנוצרה מהעובדה ששניים מכלי התקשורת החשובים ביותר הם בבעלות שלדון ומרים אדלסון. בני הזוג אדלסון אומנם מונעים מאידיאולוגיה צרופה, אבל למרות אכזבתם מנתניהו, הם עדיין לא ניתקו את מנגנון ההגנה הגורף שהם מספקים לו. היה ראוי שבעלי ממון שוחרי טוב כמוהם, מי ששואפים לשנות את פני ההטיה התקשורתית הישראלית, ירימו את הכפפה שמוטלת היום ומשוועת ליד מתאימה.
מדובר בערוץ 13, שמדמם קשות כבר זמן רב ואם לא ייוושע בידי הממשלה יפשוט את הרגל. זמן רב מתחננים בעלי הערוץ שמישהו ייקח מידיהם את מסחטת הכסף הזו, שלא מספקת להם כלום בתמורה להשקעות העתק. הם קיוו שהמיזוג עם ערוץ 10 הכושל יוביל להבראה המיוחלת. אבל אפילו ללן בלווטניק, מי ששוכנע משום מה לקחת לידיו את הצרה הזו, נמאס. ואכן, למה להמשיך להפסיד כסף אם אין מטרה ראויה מעבר להפסדים.
אלא שיכולה להיות מטרה ראויה מאוד למי שייקח לידיים את ערוץ 13, על חברת החדשות שלו: הקמת ערוץ "פוקס ניוז" ישראלי מצליח ורב־רייטינג. זהו כלי רעיוני, חברתי ועיתונאי קריטי בחשיבותו, שמשפיע עמוקות על הציבור האמריקאי ויכול להיות בעל משקל נגד לכוח האדיר של ערוץ 12.
רק שהערוץ הזה חייב להיות כלי תקשורת אמיתי, ברמה גבוהה, שלא מהסס לקרוע לגזרים גם פוליטיקאים מושחתים או חסרי עמוד שדרה מהימין. המקצועיות והיושרה לצד הבאת מגוון דעות יובילו אותו, לצד תפיסת עולם ישראלית־ציונית מובהקת ובלתי אובייקטיבית בעליל. אין ספק שיהיו עורכים, כתבים ומגישים בערוץ הנוכחי שלא יסתדרו עם הקו המערכתי, שחייב להיות הפוך מהשקפת העולם שלהם. אבל זו דרכו של עולם, והציבור הישראלי יקבל סוף־סוף כלי תקשורת שלא קיים כיום. כזה שלא יכסה על סירחונות באף צד, ויהיה בעל כוח מהותי לעיצוב דעת הקהל ברוח הציונית־לאומית. וכן, אם ערוץ 13 יחליף אוריינטציה אידיאולוגית, יהיה לו לראשונה מה למכור. סביר מאוד שהוא גם יתחיל להרוויח.