מגדל הקלפים הופל: נציב הביקורת על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן, זרק אתמול מכל המדרגות את עלילת הדם הטרייה ביותר שנתפרה נגד היועמ"ש מנדלבליט ולא הותיר ממנה שריד ופליט. הנציב קבע שהפרסומים הרועשים והמהדהדים בערוץ 13 על "ראיית הזהב" ו"המידע שהוסתר" ומינויו של מנדלבליט שהושג בכחש ורמייה, אינם שווים את הנייר שעליו לא הודפסו. אם נדמה לכם שזה סוף פסוק, אתם טועים. במרדף המתנהל עכשיו אחרי ראשי זרועות האכיפה, סוף הפסוק יגיע רק אחרי שמנדלבליט יפגוש את סופו. אף אחד לא יתנצל, איש לא יפיק לקחים, החברים שהושלכו לתוך פח האשפה יזחלו החוצה, ישטפו פנים, ינערו את האבק והרפש שדבקו בהם וימשיכו הלאה כרגיל. אף אחד לא יתנצל בפני מנדלבליט, אף אחד לא יפיק לקחים. יש להם משימה על הראש. הם חייבים להחריב את המערכת ולהמשיך להתיר את דמו של האיש שהעז להגיש כתב אישום נגד בנימין נתניהו.
כמה סמלי היה שהחלטת רוזן באה למחרת ההודעה המופקרת האחרונה מבית מדרשו של בנימין נתניהו: "מזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה", צייץ ראש ממשלת ישראל על היועץ המשפטי שלו, האיש שהוא דחף ומינה לתפקיד, האיש שהיה מזכיר הממשלה שלו שנים ארוכות, האיש שדעותיו המדיניות ימניות יותר מדעותיו של נתניהו עצמו. אל תטעו: נתניהו מבין שציוץ כזה, שמוביל גל גבוה, עכור ומסוכן של הסתה נגד מנדלבליט ברשתות ובקבוצות הוואטסאפ שבהן שוצף הביוב, מסכן את מנדלבליט סכנה של ממש. אם היועמ"ש קשר קשר להדיח את נתניהו, וביבי הוא הרי מלך ישראל והתנאי לקיומנו כאן, הרי שדין רודף הוא השלב הבא. נתניהו היה בסרט הזה, שהפך לסיוט עם רציחתו של יצחק רבין, אבל הוא לא למד את הלקח. אולי להפך.
בהחלטתו המנומקת, השופט רוזן לא רק הפריך את הקשקוש המגובב שרקחה אילה חסון לקול מצהלות הביביסטים, הוא הפך אותו על פיו: לא רק שהפרקליטות לא הלכה לקראת מנדלבליט ולא סייעה לו, היא בעצם התנכלה לו. כל מי שמכיר את הדם הרע שזרם אז בין המשטרה והפרקליטות לבין מנדלבליט, שעוד לא היה יועמ"ש, הבין מהרגע הראשון שמגדל הקלפים הבדיוני שבנתה חסון כלל אינו הגיוני. שי ניצן רדף אז את מנדלבליט, ויהודה וינשטיין היה נחוש לסכל את מינויו ליועמ"ש. זה בדיוק מה שקבע אתמול השופט רוזן: הם היו צריכים לסגור את התיק מחוסר אשמה ולא מחוסר ראיות, והעובדה שלא נענו לבקשה שהעביר בהמשך מנדלבליט שיעשו כן, אינה תקינה.
באשר ל"ראיית הזהב" המגוחכת, השופט רוזן קבע שכל הנתונים והעובדות וההקלטות היו בידיהן של רשויות האכיפה. מנדלבליט נחקר גם על ההקלטה האסורה שהוגדרה כהאזנת סתר. הוא ענה על כל השאלות. הקלטת הזו אכן לא הוצגה בפני בג"ץ ובפני ועדת המינויים, אבל לא בגלל איזו קונספירציה חשאית אלא מפני שהוגדרה כהאזנת סתר על ידי הפרקליטות עצמה. זאת, ועוד: גם אם הייתה מוצגת, לא הייתה משנה דבר. גם שופטי בג"ץ קבעו את זה. בקיצור, מהומה רבה על לא מאומה.
ובנושא אחר
הרמטכ"ל רב־אלוף אביב כוכבי עשה אתמול מעשה חשוב, ערכי וסמלי מאין כמוהו. בנאום שנשא בטקס סיום הקצינים הקרביים בבה"ד 1, התייצב רא"ל כוכבי לימינם של המילואימניקים של הקרב ההוא בג'נין, שממשיכים לתבוע את כבודם האבוד ואת שמם הטוב נגד ה"במאי" השרלטן של ה"סרט" "ג'נין ג'נין" עמוס הבדיות. הלוחמים מנהלים מאבק גבורה שנמשך כבר 18 שנה בערכאות משפטיות שונות ומשונות נגד בכרי, שטען כי היה טבח בג'נין והטיח בהם צרור של האשמות דמיוניות. כעת, באיחור קל, מגיע כוכבי כדי להגיד את המובן מאליו: המדינה ששולחת את לוחמיה לקרב, צריכה לעמוד לצדם גם אחריו, כששמם הטוב מבוזה. סא"ל נסים מגנאג'י, שהגיש את התביעה נגד בכרי, ממתין עכשיו לפסק דינה של השופטת בבית המשפט בלוד. טוב שראש המטה הכללי אמר את דברו. גם את המובן מאליו צריך מדי פעם להגיד.