אסור להרפות מפרשת הצוללות. עדותו של האלוף עמוס גלעד, שהובאה כאן בשבוע שעבר, מוכיחה מעל כל צל של ספק שמיקי גנור השקיע מאמץ בהשגת אישור ישראלי למכירת צוללות גרמניות למצרים ובהשתקה ברוטלית של "קִני התנגדות" מסוגו של האלוף גלעד.
את האישור הזה נתן בחשאי בנימין נתניהו. נתניהו הכחיש את העובדה שנתן לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אישור למכור נשק אסטרטגי למצרים במשך שנים, עד שמעד אצל קרן מרציאנו. הראיון אצל מרציאנו אולתר ערב בחירות ובאופן נדיר נתניהו לא התכונן אליו. מרציאנו כנראה שכן. אם את זה לא צריך לחקור, אז אין מה לחקור יותר לעולם.
השבוע התראיין האלוף במילואים יעקב עמידרור אצל אריה אלדד ואצלי ברדיו 103, וניסה לחלץ את נתניהו מהבוץ הזה. "המצרים יכלו לקנות צוללות גם אצל אחרים", הודיע עמידרור, והביביסטים חגגו על האמירה הזו כמוצאי שלל רב. אוהבים שם שלל. החגיגה מיותרת. המצרים לא רצו צוללות ממקורות אחרים. הם התעקשו על הגרמנים אף על פי שידעו שזה כפוף לאישור ישראלי. הם תקעו יתד אצל הגרמנים לאורך שנים. הם קיבלו אישור ישראלי כמה שנים קודם, לרכש צוללות גרמניות "נחותות" מתיסנקרופ. הם ידעו מה הם עושים.
הכותרת האמיתית של עמידרור בראיון השבוע הייתה ש"לא היה לי שום קשר לנתינת האישור לגרמניה למכור צוללות למצרים". לכותרת הזו יש משמעות עצומה. עוד נחזור אליה. בואו נתחיל מההתחלה: ראש הממשלה אהוד אולמרט לא הסכים לאשר למצרים אף צוללת. נקודה. ב־2009 הגיע נתניהו והעלה מחדש את נושא הצוללות. המצרים רצו לרכוש אז שתי צוללות "נחותות" מתיסנקרופ. נתניהו קיים, לשם שינוי, דיון מסודר. בסופו, ולמרות התנגדות של חלק מאנשי המקצוע, הוחלט לאשר את הצוללות הנחותות. זה היה הדיון המסודר האחרון שהתקיים בנושא הצוללות.
בשנת 2014 המצרים רוצים צוללות מתקדמות, מהסוג שאנחנו רוכשים מתיסנקרופ. את זה אין ראש ממשלה שפוי שיאשר. הצוללת המשודרגת הזו היא נשק אסטרטגי אדיר. עלותה אסטרונומית. היא מושכת אחריה שובל אחזקה יקר, אבל הופכת את המחזיקה בה למעצמה אזורית. בנובמבר 2014 פוגש נתניהו את שר החוץ הגרמני שטיינמאייר. הנושא עולה.
נתניהו מביע התנגדות למכירת הצוללות האלה למצרים. נתניהו יודע שבמפגש משתתף השגריר שלנו בגרמניה יעקב הדס ורושם פרוטוקול. הוא רוצה שיירשם שהתנגד. אבל במציאות נתניהו מאשר לגרמנים את המכירה הזו. הוא עושה את זה בכוונה תחילה ובלי לדווח לאף אחד. הוא יודע שאישור כזה צריך לעבור בקבינט. הוא יודע שאישור כזה צריך להיות מקובל על שר הביטחון, על הרמטכ"ל. הוא יודע שמערכת הביטחון אמורה לפחות לדעת שקרה דבר כזה. אין סרט שמפקד חיל הים לא יידע שבזירה יש צוללות כאלה בידיים של מדינת אויב פוטנציאלית.
מתי אישר נתניהו לגרמנים את המכירה? על פי גרסה אחת הוא אישר עוד באוגוסט 2014. על פי הגרסה השנייה, הוא אישר בדצמבר 2014. בסודי־סודות, בלי לעדכן איש. אם אישר באוגוסט, למה שטיינמאייר שואל אותו על זה בנובמבר? שלוש תשובות אפשריות: או ששטיינמאייר לא ידע (כי האישור נעשה מול הקנצלרית בחשאי), או שביבי העלה את הסוגיה לאוזניו של השגריר הדס ובכך ניקה את עצמו, או שהאישור ניתן רק בדצמבר 2014. כך או אחרת, בפברואר 2015 מתפרסם שמצרים רוכשת צוללות מתקדמות מתיסנקרופ, מהסוג שאותו רוכשת גם ישראל.
הידיעה הזו מעיפה את הפקק של בוגי יעלון ומפוצצת את כל ראשי זרועות הביטחון, מהרמטכ"ל ועד מפקד חיל הים. הם בהלם. שר הביטחון יעלון שואל את נתניהו אם אישר לגרמנים למכור את הצוללות למצרים. נתניהו מכחיש. יעלון שולח במרץ 2015 את עמוס גלעד לברלין כדי לבדוק.
גלעד פוגש את היועץ לביטחון לאומי הגרמני כריסטוף הויזיגן וחוזר עם תשובה: מרקל קיבלה אישור מנתניהו. יעלון המום. הוא שואל שוב את נתניהו. ששוב מכחיש. יעלון יודע שהנשיא ראובן ריבלין אמור להגיע לברלין כמה ימים אחר כך, ומבקש ממנו לבדוק ישירות מול מרקל. ריבלין שואל את מרקל. היא מביטה בו בסבר פנים חמורות, אחר כך מבקשת ממנו ללוות אותה למרפסת, כדי להיות בטוחה מהאזנות, ומספרת לו.
ריבלין מבין שנתניהו אכן אישר. מכיוון שהוא לא בקיא בפרטי הדרמה, הוא מתקשר לנתניהו ומדווח לו. נתניהו נבהל: מי ביקש ממך לבדוק את זה, שאל את הנשיא. בוגי, ענה הנשיא. אל תתעסק עם זה, אמר נתניהו.
מפה לשם יעלון מוצא את עצמו מחוץ למשרד הביטחון. נתניהו ממשיך להכחיש שנתן אישור. גרונו של יעלון ניחר בכל הקשור לצוללות, אבל הוא הופך לקול קורא במדבר. עד 2019. כשנתניהו מזמין את עצמו בהפתעה לאולפן של מרציאנו בחדשות 12. שם הוא נופל ומודה באישור שנתן לגרמנים. למה לא עדכנת את שר הביטחון, את הרמטכ"ל, את המערכת? שואלת מרציאנו. "בגלל סוד", אומר נתניהו. מי יודע את הסוד? שואלת מרציאנו. שלושה, אומר נתניהו: היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, יעקב עמידרור ויעקב נגל (מ"מ היועץ לביטחון לאומי).
הטור המלא - היום במעריב סופהשבוע