1.הסוד של נתניהו
אסור להרפות מפרשת הצוללות. עדותו של האלוף עמוס גלעד, שהובאה כאן בשבוע שעבר, מוכיחה מעל כל צל של ספק שמיקי גנור השקיע מאמץ בהשגת אישור ישראלי למכירת צוללות גרמניות למצרים ובהשתקה ברוטלית של "קִני התנגדות" מסוגו של האלוף גלעד.
את האישור הזה נתן בחשאי בנימין נתניהו. נתניהו הכחיש את העובדה שנתן לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל אישור למכור נשק אסטרטגי למצרים במשך שנים, עד שמעד אצל קרן מרציאנו. הראיון אצל מרציאנו אולתר ערב בחירות ובאופן נדיר נתניהו לא התכונן אליו. מרציאנו כנראה שכן. אם את זה לא צריך לחקור, אז אין מה לחקור יותר לעולם.
השבוע התראיין האלוף במילואים יעקב עמידרור אצל אריה אלדד ואצלי ברדיו 103, וניסה לחלץ את נתניהו מהבוץ הזה. "המצרים יכלו לקנות צוללות גם אצל אחרים", הודיע עמידרור, והביביסטים חגגו על האמירה הזו כמוצאי שלל רב. אוהבים שם שלל. החגיגה מיותרת. המצרים לא רצו צוללות ממקורות אחרים. הם התעקשו על הגרמנים אף על פי שידעו שזה כפוף לאישור ישראלי. הם תקעו יתד אצל הגרמנים לאורך שנים. הם קיבלו אישור ישראלי כמה שנים קודם, לרכש צוללות גרמניות "נחותות" מתיסנקרופ. הם ידעו מה הם עושים.
הכותרת האמיתית של עמידרור בראיון השבוע הייתה ש"לא היה לי שום קשר לנתינת האישור לגרמניה למכור צוללות למצרים". לכותרת הזו יש משמעות עצומה. עוד נחזור אליה. בואו נתחיל מההתחלה: ראש הממשלה אהוד אולמרט לא הסכים לאשר למצרים אף צוללת. נקודה. ב־2009 הגיע נתניהו והעלה מחדש את נושא הצוללות. המצרים רצו לרכוש אז שתי צוללות "נחותות" מתיסנקרופ. נתניהו קיים, לשם שינוי, דיון מסודר.
בסופו, ולמרות התנגדות של חלק מאנשי המקצוע, הוחלט לאשר את הצוללות הנחותות. זה היה הדיון המסודר האחרון שהתקיים בנושא הצוללות. בשנת 2014 המצרים רוצים צוללות מתקדמות, מהסוג שאנחנו רוכשים מתיסנקרופ. את זה אין ראש ממשלה שפוי שיאשר. הצוללת המשודרגת הזו היא נשק אסטרטגי אדיר. עלותה אסטרונומית. היא מושכת אחריה שובל אחזקה יקר, אבל הופכת את המחזיקה בה למעצמה אזורית. בנובמבר 2014 פוגש נתניהו את שר החוץ הגרמני שטיינמאייר. הנושא עולה.
נתניהו מביע התנגדות למכירת הצוללות האלה למצרים. נתניהו יודע שבמפגש משתתף השגריר שלנו בגרמניה יעקב הדס ורושם פרוטוקול. הוא רוצה שיירשם שהתנגד. אבל במציאות נתניהו מאשר לגרמנים את המכירה הזו. הוא עושה את זה בכוונה תחילה ובלי לדווח לאף אחד. הוא יודע שאישור כזה צריך לעבור בקבינט.
הוא יודע שאישור כזה צריך להיות מקובל על שר הביטחון, על הרמטכ"ל. הוא יודע שמערכת הביטחון אמורה לפחות לדעת שקרה דבר כזה. אין סרט שמפקד חיל הים לא יידע שבזירה יש צוללות כאלה בידיים של מדינת אויב פוטנציאלית.
מתי אישר נתניהו לגרמנים את המכירה? על פי גרסה אחת הוא אישר עוד באוגוסט 2014. על פי הגרסה השנייה, הוא אישר בדצמבר 2014. בסודי־סודות, בלי לעדכן איש. אם אישר באוגוסט, למה שטיינמאייר שואל אותו על זה בנובמבר? שלוש תשובות אפשריות: או ששטיינמאייר לא ידע (כי האישור נעשה מול הקנצלרית בחשאי), או שביבי העלה את הסוגיה לאוזניו של השגריר הדס ובכך ניקה את עצמו, או שהאישור ניתן רק בדצמבר 2014. כך או אחרת, בפברואר 2015 מתפרסם שמצרים רוכשת צוללות מתקדמות מתיסנקרופ, מהסוג שאותו רוכשת גם ישראל.
הידיעה הזו מעיפה את הפקק של בוגי יעלון ומפוצצת את כל ראשי זרועות הביטחון, מהרמטכ"ל ועד מפקד חיל הים. הם בהלם. שר הביטחון יעלון שואל את נתניהו אם אישר לגרמנים למכור את הצוללות למצרים. נתניהו מכחיש. יעלון שולח במרץ 2015 את עמוס גלעד לברלין כדי לבדוק.
גלעד פוגש את היועץ לביטחון לאומי הגרמני כריסטוף הויזיגן וחוזר עם תשובה: מרקל קיבלה אישור מנתניהו. יעלון המום. הוא שואל שוב את נתניהו. ששוב מכחיש. יעלון יודע שהנשיא ראובן ריבלין אמור להגיע לברלין כמה ימים אחר כך, ומבקש ממנו לבדוק ישירות מול מרקל. ריבלין שואל את מרקל. היא מביטה בו בסבר פנים חמורות, אחר כך מבקשת ממנו ללוות אותה למרפסת, כדי להיות בטוחה מהאזנות, ומספרת לו.
ריבלין מבין שנתניהו אכן אישר. מכיוון שהוא לא בקיא בפרטי הדרמה, הוא מתקשר לנתניהו ומדווח לו. נתניהו נבהל: מי ביקש ממך לבדוק את זה, שאל את הנשיא. בוגי, ענה הנשיא. אל תתעסק עם זה, אמר נתניהו. מפה לשם יעלון מוצא את עצמו מחוץ למשרד הביטחון. נתניהו ממשיך להכחיש שנתן אישור. גרונו של יעלון ניחר בכל הקשור לצוללות, אבל הוא הופך לקול קורא במדבר. עד 2019. כשנתניהו מזמין את עצמו בהפתעה לאולפן של מרציאנו בחדשות 12.
שם הוא נופל ומודה באישור שנתן לגרמנים. למה לא עדכנת את שר הביטחון, את הרמטכ"ל, את המערכת? שואלת מרציאנו. "בגלל סוד", אומר נתניהו. מי יודע את הסוד? שואלת מרציאנו. שלושה, אומר נתניהו: היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, יעקב עמידרור ויעקב נגל (מ"מ היועץ לביטחון לאומי).
נתניהו נפל, והבין שנפל. מתוך השלושה, שניים הכחישו מיד: מנדלבליט ונגל הודיעו שאינם יודעים שום סוד שקשור בצוללות. עמידרור ענה תשובות עמומות. הוא ניסה לסייע לנתניהו. השבוע, בראיון ברדיו, הוא מנתק את עצמו בפעם הראשונה מהאירוע ואומר שלא ידע כלום. בקיצור: "הסוד" של נתניהו לא היה ולא נברא. הסוד החשוב יותר, שעוד לא פיצחנו, הוא מדוע אישר ראש הממשלה לגרמנים למכור צוללות מתוחכמות למצרים. על זה צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית.
2.לשקר אין רגליים 2
בשבוע שאחרי הנפילה אצל מרציאנו שוגרו מקורבי נתניהו לתקשורת למזער נזקים. עמידרור אמר שביבי לא שיתף את שר הביטחון והרמטכ"ל כנראה בגלל בלגן במערכת. סך הכל הגיוני. יובל שטייניץ אמר שהוא כן שיתף אותם, אבל שכח. "סביבת נתניהו" הודיעה שהגרמנים בכלל לא צריכים אישור ישראלי כדי למכור צוללות למצרים. זה לא נכון. עוד אמרה "הסביבה" שהצוללות האמורות הן מהסוג הנחות שאישרנו ב־2010. וגם זה לא נכון.
בסוף אותו שבוע אסוני של הראיון אצל מרציאנו, ביום שישי בערב אצל אילה חסון, הופיעו מסמכים שמוכיחים לכאורה שבוגי יעלון כן ידע על האישור למכור צוללות למצרים. בום! ביבי צדיק! מי הוציא את המסמכים הסודיים האלה לחסון? מנכ"ל משרד הביטחון אלוף אודי אדם קיים חקירה.
התברר שהמזכיר הצבאי של שר הביטחון, תא"ל עפר וינטר, הופיע בבהילות בלשכה זמן קצר אחרי הראיון האסוני אצל מרציאנו וביקש לראות את כל החומר שקשור בצוללות. הוא ישב עליו יום שלם, הסתייע באנשי המקצוע, ובסוף עלה לירושלים עם חבילת מסמכים. כעבור יומיים זה היה בטלוויזיה. מי היה שר הביטחון, אתם שואלים? אחד, בנימין נתניהו, שנכנס לתפקיד זמן לא רב קודם.
למרבה האסון, המסמכים באו לקלל ויצאו מברכים. אחרי הפרסום התברר שהדיונים שקיים יעלון בסוגיית הצוללות התקיימו אחרי שסיפור מכירת הצוללות למצרים התפרסם. כלומר, אין בהם להוכיח שום דבר. יעלון לא ידע על האישור לגרמנים בזמן אמת ולכן שיגר את עמוס גלעד וראובן ריבלין לברלין, בעוד ראש הממשלה משקר לו במצח נחושה.
אם זה מזכיר לחלק מכם את המסמכים שחסון פרסמה בשבועות האחרונים על "ראיית הזהב" שלא הייתה בעניין מנדלבליט והפרקליטות, אני לא מאשים אתכם. גם כאן, מסמכים סודיים הודלפו לאותה כתובת כמה דקות אחרי שדן אלדד הוצנח בידי אמיר אוחנה ללשכת פרקליט המדינה, שבכספתו נחו אותם מסמכים. אלא שגם כאן, זה נגמר באותה יבבה. פסיקתו של השופט רוזן השבוע הוכיחה שהעלילה הטרייה מתוצרת חסון נגד מנדלבליט לא הייתה ולא נבראה. לשקר אין רגליים, טייק 2.
בואו נסכם: מיקי גנור, נציג תיסנקרופ, לוחץ על כל העולם לאפשר לגרמנים למכור צוללות למצרים. כל העולם מסרבים. נתניהו מאשר את זה לגרמנים בחשאי. מכחיש במשך שנים שאישר. מודה לפני פחות משנה. מדבר על "סוד". אין סוד. במקביל, ידוע לכולם שעו"ד דוד שמרון, מקורבו ובן דודו של נתניהו, מייצג את גנור, שמייצג את תיסנקרופ.
במקביל מתברר שלנתניהו יש עוד בן דוד, נתן מיליקובסקי שמו, ודרכו הוא עושה עשרות מיליוני שקלים בעסקאות נטולות היגיון מסחרי. הוא קונה מניות ב־600 אלף דולר ומוכר ב־16 מיליון שקל, בעוד החברה שאת מניותיה קנה רק מתדרדרת ברווחיות ושווי שוק.
ועוד אחת לסיום: החברות סידריפט וגראפטק קשורות בתיסנקרופ. נכון, קשה להאמין, אבל זו המציאות. ואל תשימו לב לשופרות נתניהו ש"בדקו" בתיסנקרופ וגילו שאין קשר עסקי בינה לבין גראפטק. לא צריך להיות שופר, צריך סתם לעשות גוגל ולראות באיזו גאווה מכריזה גראפטק על תיסנקרופ כאחת מלקוחותיה. נכון, זו חטיבת הפלדה, ולא החטיבה הימית. אבל זה אותו קונצרן, אותה בעלות, אותן מניות. חד גדיא.
את זה הביביסטים לא חושבים שצריך לחקור. מה? מה פתאום? למה לחקור? את מה הם כן רוצים לחקור? את הנשיקה שניסה או לא ניסה לתת ח"כ מאיר כהן לפני 15 שנה בדימונה. פרשה שעברה שתי ערכאות (השלום והמחוזי), שהסתיימה בהודאה ובעסקת טיעון של מי שניסה לסחוט את כהן, פרשה שבה אין מתלוננת, אין ראיות ואין כלום.
ומה עוד הם רוצים לחקור? את נסיבות מינויו של מנדלבליט ליועמ"ש. זה שנתניהו מינה אותו לא רלוונטי, לדבריהם. הם מתבססים על הפיקציה של אילה חסון, שהופרכה השבוע באופן סופי ומוחלט ונקברה קבורת ברווז צולע. את שתי ה"פרשות" האלה הם רוצים לחקור. את הצוללות, לא.
ומה הטיעון שלהם? הנה, ציטוט מערוץ 20: "המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש אומרים שבוגי מדבר שטויות". אהה! הוכחה ניצחת. "המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש". תגידו רגע, ביביסטים יקרים, האם לא מדובר באותם מוסדות שהרגע גמרתם לשרוף? המשטרה? הפרקליטות? היועמ"ש?
הרי אלה בדיוק הקושרים שזוממים להדיח את רעיית ראש הממשלה המכהן ובעלה מהבית בבלפור, בהתעלמות מהעובדה שהוא רשום על שמם בטאבו, לא? אלה בדיוק הגופים שחקרו גם את מאיר כהן ומנדלבליט (בגלגולו הקודם) וסגרו את התיקים, לא? אלה הגורמים שהגישו כתב אישום ובו שלושה סעיפים חמורים נגד ראש הממשלה, לא? אז מה קרה שפתאום "המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש" הפכו לאסמכתא? כי פתאום זה נוח ומסתדר עם האג'נדה?
3.המטרה מנדלבליט
היועמ"ש מנדלבליט חיווה השבוע את דעתו שלפיה אסור לנתניהו לקבל 10 מיליון שקלים מהמיליארדר ספנסר פרטרידג' לצורכי מימון משפטו. אביעד גליקמן הביא אחר כך ציטוטים של גורמים במשרד המשפטים, שלפיהם אם נתניהו רוצה לקבל מימון זר שיתכבד ויפרוש מתפקידו. הרי אם לא יהיה איש ציבור, לא תהיה לו בעיה לקבל מתנות.
נתניהו מיהר לפרסם הודעה שלפיה "מזימת ההפיכה השלטונית של מנדלבליט נחשפה במלוא כיעורה". ההודעה הזו הצטרפה למכלול נרחב של גידופים שספג היועץ המשפטי לממשלה מראש הממשלה ביממות האחרונות. כל זה משום שלא אישר לנתניהו לקבל (עוד) 10 מיליון שקל מספנסר פרטרידג', האיש שכונה "המונית האווירית" של ביבי בתחקיר "ביביטורס".
האם נתניהו מאמין להבלים הללו שהוא מפיץ? קשה לדעת. יש לו יכולת מדהימה לשכנע את עצמו בכל דבר. מצד שני, האשמתו של מנדלבליט בתכנון ובביצוע הפיכה שלטונית כל כך מופרכת, כל כך מטורללת, כל כך בלתי נתפסת, שקשה לי להאמין שנתניהו מסוגל לשכנע את עצמו בהזיה כזאת. מה שבטוח, זה שהוא מסוגל לשכנע את האחרים. הוא יודע שבהסתה הזו הוא מעמיד את היועמ"ש בסכנה אמיתית.
הוא הופך את מנדלבליט למטרת דמות, למי שמנסה לסלק את המנהיג הנבחר בכל כוחו. הוא כבר עשה דבר דומה ליצחק רבין. הוא לא נרתע. הוא איבד את הבלמים והאיזונים, אין לידו אף אחד שמסוגל להניח יד על כתפו ולהגיד לו: אדוני, את זה ראש ממשלה לא יכול לעשות. תירגע. כל מי שהיה מסוגל לזה, ברח או הוברח מזמן. מי שנותר שם זה הוא, היא והילד. סה טו.
אם היה נומרטור שמונה את השקרים שהפיצו נתניהו, חסידיו, נושאי כליו ומלחכי פנכתו השבוע, הוא היה נשבר. אין כמעט מילה אחת אמת. הם לא טורחים לטשטש את השקר. הם נושאים אותו בגאווה. אחרי שניסו לטנף את מנדלבליט ש"מסתיר קלטות" כדברי נתניהו (שקר), הם עברו השבוע, דרך ערוץ 20, ליועמ"שית במשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע. גם עליה יש קלטות איומות ונוראות, שמוכיחות שהיא אישרה לכל ראשי הממשלה דברים שהיא מסרבת לאשר למשפחת נתניהו מזת הרעב.
מדובר בשקר גס. אף ראש ממשלה לא העלה על דעתו לדרוש מה שנתניהו ומשפחתו דורשים. לא קרוב, לא ליד, לא מזכיר, פשוט לא. הם היחידים שמפילים מיליונים מאחזקת הווילה הפרטית שלהם על המדינה לאורך שנים. הם היחידים שממשיכים לדרוש על בסיס יומי שכל הוצאה, קטנה כגדולה, תהיה על חשבוננו. הם היחידים שהעבירו את תפקיד המנקה במעון בבלפור ל"משרת אמון", שעולה לאוצר המדינה פי ארבעה ממנקה המועסקת על ידי חברת אחזקה, רק כדי לנסות לבלום את גל התלונות והסיפורים על הנעשה בקן הקוקייה הנ"ל.
הם היחידים שהצליחו, באמצעות השתלת קצין ביטחון מטעמם, לסדר לשני ה"ילדים" שלהם רכב שרד צמוד, מאבטח (בדרך כלל יותר מאחד) ונהג. הם הראשונים שדרשו לבטל את זקיפת המס בגין הרכב הצמוד. בשבוע שעבר נפלתי בעצמי למהמורה הזו כאן, כשכתבתי שבגלל עלותו העצומה של הרכב המשוריין, גם המס הנגבה בגינו גבוה והדרישה של נתניהו לגיטימית. ובכן, טעיתי.
יש תקרת מס לרכב צמוד. היא נמוכה בהרבה משוויה של מכונית אאודי לא משוריינת. כל ראשי הממשלות לפני נתניהו שילמו את המס הזה, עד שזה הגיע אליו. הוא ביטל אותו באמצעות מיקי זוהר, ועכשיו הוא מקבל מיליון שקל בחזרה על חשבוננו.
ביד אחת הוא יושב עם ישראל כ"ץ על הכנסת עובדי המדינה והשכירים "מתחת לאלונקה" של משבר הקורונה. גזירות נרחבות יושתו גם עליהם בקרוב כדי לחסוך 45 מיליארד שקל. ביד השנייה הוא מסדר לעצמו מיליון שקל במתנה מהמדינה. סתם ככה, כי הוא יכול. זה מגיע לו, זה גם מגיע לנו.
4.מבחן ראש השב"כ
בכחול לבן החליטו החברים לתפוס את עצמם בידיים. מוטב מאוחר. ההחלטה הראשונה: להפסיק לפחד מנתניהו. הוא רוצה בחירות? שילך לבחירות. הגיע הזמן להפסיק לחיות תחת החרב המתהפכת של בחירות. המפלגה תתרסק? שתתרסק.
אפשר היה לראות את סימני ההחלטה הזו לאורך כל השבוע. הם מתראיינים יותר, מבדלים את עצמם יותר, לא מתביישים למתוח ביקורת מול ההתקפה הפרועה על היועץ המשפטי לממשלה, לא נרתעים בנושא התקציב. הם גילו שביבי מבין ומעריך רק כוח. אם אתה מגלה סימני חולשה, אתה משול למת. הם כבר מתו. עכשיו הם מנסים לחזור לחיים.
שלושה מבחנים משמעותיים ניצבים בפני המפלגה של בני גנץ וגבי אשכנזי: ראשון, הסיפוח. את הסחורה בתחום הזה הם כבר סיפקו. הסיפוח המאז'ורי שעליו חלם נתניהו לא יהיה. אם יהיה משהו, הוא יהיה מינורי וילווה במחוות משמעותיות לפלסטינים. זו עבודה נטו של אשכנזי (בארה"ב) וגנץ.
נתניהו יודע את זה. הבעיה של הרמטכ"לים היא שהציבור שלהם לא יודע את זה. המבחן השני הוא מבחן התקציב: הם נעולים על תקציב דו־שנתי. זה מה שכתוב בהסכם הקואליציוני, וזה מה שיהיה. אבל נתניהו שינה פאזה לתקציב חד־שנתי. זה יאפשר לו להפיל את הממשלה בתקציב של השנה הבאה, לפני הרוטציה. הבעיה היא שהשנה הנוכחית תכף נגמרת. גם תקציב דו־שנתי הוא בעצם תקציב לחמישה רבעונים בלבד. גנץ ואשכנזי לא מתכוונים לוותר כאן. עם או בלי יאיר לפיד.
אם נתניהו רוצה לפרק את הממשלה על התקציב, שיפרק. גנץ לא נולד בפוליטיקה ולא ימות בה. אשכנזי עוד פחות ממנו. נראה אותו, הם אומרים בשיחות סגורות. שיפרק את הממשלה ויגרור את המדינה לבחירות עם מיליון מובטלים, עם קורונה, עם גירעון ענק, עם כאוס כלכלי וחברתי. קדימה, ביבי, לך לבחירות.
המבחן השלישי הוא המעניין מכולם: זהותו של ראש השב"כ הבא. השמועה המבוססת היא שנתניהו ירצה למנות את היועץ לביטחון לאומי מאיר בן־שבת. גנץ ואשכנזי לא מוכנים לשמוע על זה. לא משום שבן־שבת איש ימין. זה לא רלוונטי. בן־שבת הפך את עצמו לסגן שוליה בבלפור. הוא עוסק במתן שירותים, הוא מעורב בפוליטיקה (כפי שהוכיחה שליחותו ההיא לרב דרוקמן).
מסדרונות הצמרת הביטחונית וגם המדינית הומים מאוד סביב האפשרות למינוי הזה. בכל הדרגים והקומות. למען ההגינות חובה להוסיף ששירות הביטחון הכללי עצמו וכל הבכירים המכהנים בו מתרחקים מהסוגיה הזו כמו ממנדלבליט. אבל כל האחרים, בכל המקומות, ממלכתיים כביטחוניים, מאוחדים בדעה שאין לבן־שבת כישורים בסיסיים לתפקיד. הוא בקיא רק בזירה הדרומית, הוא חד־ממדי, הוא לא בשל ולא מתאים.
במקרים הקודמים שבהם שינה נתניהו את דעתו ברגע האחרון ומינה מישהו לא צפוי (כדי שיהיה חייב לו את המינוי), זה דווקא נגמר טוב: גם מבקריו של יוסי כהן לא יכולים להכחיש את יכולותיו והתאמתו (וזה ניכר בביצועי המוסד). גם יורם כהן, שהועדף ברגע האחרון על יצחק אילן, נתן קדנציה טובה. מאיר בן־שבת הוא לא יוסי כהן ולא יורם כהן. לכחול לבן זכות וטו על מינויי בכירים כראש השב"כ, ראש המוסד, הרמטכ"ל וכו'. יהיה מעניין.
5.בעצמו, בכיסו, בכעסו
מישהו ספר ביום שלישי השבוע 12 ציוצים של ראש ממשלת ישראל בנושאים כמו "המזימה של מנדלבליט". אף אחד מהם לא היה בנושא הקורונה, למשל. או על המשבר הכלכלי ששובר עכשיו מאות אלפי משפחות בישראל. האיש מרוכז בעצמו, בכיסו, בכעסו.
אחרי שהצליח "לחלוב" מיליון שקל דרך ועדת הכספים בשבוע שעבר, הוא הבין שסידר לעצמו פיגוע תדמיתי גם בקרב ה"בייס". יש גבול גם לכושר העיכול של הליכודניקים. אז הוא מיהר להודיע ש"העיתוי" לא היה תקין ו"אני מצר על כך". אני מניח שלא היה לו קל להעביר בבית את דחיית המשך תהליך חליבת הקופה הציבורית. אל תתלו תקוות שהם יירדו מזה. מתישהו, איפשהו, יגיע מישהו לוועדה כלשהי עם דרישות נוספות. המשפחה הזו לא נכה כלכלית, כדבריו של מיקי זוהר, היא נכה רגשית.
על הקורונה, בינתיים, הוא מאבד שליטה. עד לא מזמן הוא הרביץ בנו תורה פעם ביום, בפריים טיים. לימד אותנו לחבוש מסיכות, ללחוץ ידיים באמצעות המרפק, לשמור על ריחוק חברתי. את כל זה הוא עשה במקום למנות פרויקטור אמיתי למשבר, לחלק תפקידים, להאציל סמכויות ולעשות מה שכל הממשלות הנאורות עשו: להתכונן, ליצור מערכת גמישה ועוצמתית של קטיעת שרשרות הדבקה, מערך בדיקות יעיל עם תשובות מהירות, מלוניות לבידוד אמיתי וכו'.
אחרי השטחת העקומה הראשונית הוא שלח אותנו "לעשות חיים" ועכשיו אנחנו ברשימה השחורה. ישראלים לא יכולים לטוס לשום מקום. נדמה לי שהטלפונים הנלהבים שעליהם דיווח לנו ראש הממשלה, מכל ראשי המדינות בעולם שמנסים ללמוד מהגאונים הישראלים איך מנצחים את הקורונה, נפסקו. עכשיו המצב הפוך. אנחנו מתקשרים אליהם, אבל תפוס.
המכה הכלכלית נמצאת כאן כדי להישאר. שום דבר טוב לא מאיים עלינו. העולם נכנס לעידן חדש. עשור של פריחה, דהירת הבורסות, צמיחה כלכלית ועלייה ברמת החיים מתפוצץ לכולנו בפרצוף. נתניהו רכב על השפע העולמי בעשור האחרון בכישרון רב ועשה בתחום הזה כמה דברים טובים.
נראה איך יצליח לרכוב עכשיו על המשבר, על השפל, על הדיכאון, על המחאה, על האבטלה. על דבר כזה מסוכן הרבה יותר לרכוב. כדי לא לשבור את העצמות, צריך למצוא שעיר לעזאזל. מסכן ישראל כ"ץ.
6.רק עוד שקר סטנדרטי
מילת סיום על אמיר השכל, שנעצר בסוף השבוע האחרון והפך לגיבור הוויקאנד. אחד מכלבי התקיפה של נתניהו, ארז תדמור שמו, העלה ציוץ שנאה נגד השכל ובו הציטוט הזה: "'איזה כיף לי שיש לי אזרחות גרמנית ואני לא תקוע כאן', אמר השכל, 7.3.2020".
תדמור מחק את הציוץ כעבור זמן קצר מסיבה פרוזאית. להשכל אין אזרחות גרמנית והוא מעולם לא אמר את הדברים האלה. פייק קלאסי, שקר סטנדרטי המצוי בשימוש שגרתי בקרב המחנה שלו. אבל עזבו רגע את השקר. אני לא מכיר את השכל, אבל מאז המעצר שמעתי עליו מכאלה שמכירים אותו לא מעט. התכונה הבולטת ביותר שעליה סופר לי היא אומץ לבו יוצא הדופן.
"פגשתי אותו פעם על מסלול המראה", סיפר לי מישהו, "הם המתינו לילה שלם לאישור המראה, אם האישור היה ניתן, זו הייתה אמורה להיות אחת הטיסות המסוכנות בתולדות המדינה. כל הצוות היה חיוור, אנשים התפללו בשקט, חוץ מאמיר השכל. הוא היה רגוע לגמרי, כאילו הוא עומד להמריא לחופשה בטוסקנה".
אז עכשיו תיקחו את ארז תדמור, תועמלן נחות שהורשע בגניבת אמל"ח מצה"ל, ותשוו אותו לתא"ל אמיר השכל, שהקדיש את חייו למדינה ואחרי שהשתחרר עוסק בהתנדבות בהדרכת טיולים למחנות המוות באושוויץ. זה הסיפור כולו.