בשנה וחצי האחרונות חווינו שלוש מערכות בחירות בהיעדר הכרעה. דבר זה דורש בחינה של הממשל בישראל במגמה לחזק את היציבות ולאפשר הכרעה. יציבות ניתן להשיג בין השאר על ידי קביעת תקופת מינימום להתפזרות לאחר עריכת בחירות על ידי חוק התפזרות של הכנסת, וכן על ידי ביטול התפזרות הכנסת בשל אי־קבלת תקציב. לצד רפורמות להענקת יציבות למשטר הישראלי, יש לשקול את הרעיון לחזק את אפשרות השגת הכרעה פוליטית בבחירות. זאת ניתן לעשות על ידי מספר מנגנונים. 

בעבר, ניסינו את השיטה של בחירה ישירה של ראש הממשלה. השיטה נוסתה בשנים 1996 (בחירת נתניהו), 1999 (בחירת ברק) וב־2001 (בחירת שרון). ב־2001, בהנהגת ראש הממשלה שרון, חזרנו למשטר בחירות פרלמנטריות רגילות עם פתק אחד. עתה, ראוי לשקול הצעות אחרות להבטחת הכרעה ומשילות ויש להניח על סדר היום שתי הצעות אפשריות להשגת הכרעה פוליטית שתאפשר את המשילות לכוח מרכזי.

הצעה אחת היא להנהיג בחירות ל־40 חברי כנסת נוספים בבחירות אזוריות בנוסף ל־120 הנבחרים בבחירות ארציות בשיטה היחסית. 120 חברי הכנסת הנוכחיים ימשיכו להיבחר בשיטה הנוכחית. 40 חברי הכנסת הנוספים ייבחרו בבחירות רב־נציגיות (מספר חברי כנסת בכל אזור) באזורים השונים לפי חלוקה של גודל האוכלוסייה (על פי המחוזות של משרד הפנים). תוספת חברי הכנסת תחזק את הקשר בין הציבור לבין נבחריו, תיתן יכולת לחזק את הרשות המחוקקת על ידי תוספת כוח משמעותית של מנהיגות מקומית, ותעניק אפשרות לשיטה הפוליטית בישראל להגיע להכרעה משמעותית פוליטית.

מליאת הכנסת. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסתמליאת הכנסת. צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

הצעה נוספת לחיזוק ההכרעה ולמניעת מצב של תיקו פוליטי משתק היא לקבוע שראש הסיעה הגדולה ביותר ירכיב את הממשלה, ובמקרה של שוויון במספר המנדטים, המרכיב של הממשלה יהיה מי שרשימתו זכתה למספר הקולות הגבוה ביותר, ובלבד שהרשימה זכתה ב־35 מנדטים. בשילוב עם הצעה זו, יש לשקול את הרעיון הקרוי "בונוס דמוקרטי", שלפיו המפלגה שזכתה במספר המנדטים הגדול ביותר תקבל תוספת מנדטים בשיעור של 15%־10%.

בעבר הוצעה שיטה מעורבת, שעל פיה מחצית חברי הכנסת מקרב ה־120 ייבחרו בבחירות אזוריות, ומחצית ייבחרו בבחירות ארציות בשיטה היחסית. הצעה זו לא התקבלה, וגם הצעות של 90־30 שהועלו בעבר לא התקבלו. לטעמי, ההצעה בדבר תוספת 40 חברי כנסת אזוריים היא עדיפה. בשילוב עם תוספת זו ראוי לשקול מתן אפשרות לראשי הערים לכהן כחברי כנסת – הסדר שהיה מקובל בעבר ובוטל. חידוש הסדר זה עשוי לחזק מנהיגות מקומית שתיכנס לבית הנבחרים הישראלי, ותיצור זיקה הדוקה בין הממשל המרכזי לממשל המקומי. הכותב הוא שר לשעבר, שכיהן כחבר הועדה לבחינת הממשל של המרכז להעצמת האזרח.